קסם יונת שלום
New member
קשר אם ובת חונק..עזרה..
שלום.. אני כמעט בטוחה שבעבר יצא לי לכתוב כאן בנושא הזה, והנה שוב מגיעה אותה הבעיה,ככל שחולפות השנים אני מרגישה שהתופעה הזאת מחמירה ומפריעה לי יותר.. אני אשתדל לכתוב את זה ממצה וברור,למרות שמאד קשה לי.. במידה מסויימת אני אפילו מרגישה רע כלתוב על זה, משום שזה יוצר לי תחושה שאני "מלכלכת" על אדם כה יקר ואהוב, מצד שני אני כבר יותר ממודעת שקיימת כאן בעיה שחייבת להיפתר,והיא מעיקה עליי וגורמת לי למצוקה נפשית קשה.. אני גרה במשפחה מאד אוהבת, מאד חמה ואפילו תומכת,לאורך כל הדרך ובעיקר כלפי הילדות יש לי רק זכרונות טובים...למרות הכל עם השנים, בהם נכנסתי לקשרים זוגיים נוכחתי לגלות שאמא שלי לא מרוצה מאף קשר כזה.. בעבר הייתי בטוחה שאולי יש לה שיפוט טוב לגבי הגברים שאני בוחרת, היום אני מרגישה שכל גבר שלא יהיה, תמיד תצוץ איתו בעיה כלשהי ואימי תראה בו בעיקר את הפגמים.. התופעה מגיעה לשיאה והופכת למחבלת כאשר מגיע הזמן בו אני בוחרת לבלות מחוץ לבית ולהשאר לישון אצל הבן זוג שלי, נכון שבקשר בהנוכחי אני נעדרת יותר מבעבר,כי הקשר יותר אינטנסיבי, אבל אני עדיין מגיעה הבייתה ונמצאת בו כמעט ברוב שעות היום.. כל רגע כזה,אני מקבלת התקפת אסאמאסים רווים בתוכן מייסר מצפונית,כל אסאמאס מכניס אותי לדריכות ומתח לקראת האסאמאס הבא,אני מאבדת את הפוקוס בבן זוג, בשיחה או בכל זמן איכות שיש לי איתו,עד שהוא גם מתחיל להרגיש שמשהו לא תקין.. כל זה גורם לי להגיש הרבה יסוריי מצפון..והרבה רגעים של בכי.. כשאני מגיעה הביתה מתחילות הערות,עקיצות,תלונות עד שזה מגיע למצב של מריבה.. אמא שלי משתפת את אחותה התאומה בכל זה ושתיהן כביכול רבות עליי(משום שהבת של אחותה נעדרת מהבית הרבה והילדים שלה רחוקים).. הפכתי לנושא לשיחה,במובן הלא חיובי.. כאשר אני ללא בן זוג,אימא שלי מתלוננת על זה שאני לבד ולא מצליחה למצוא זוגיות וכמה יש לנו בבית "חוסר מזל".. היום היא העירה לי שתי עקיצות מאד מעליבות, שהרסו לי את כל היום ובעיקרה האימרה הבאה:"דווקא חשבתי שאת תרביצי הצלחה"..כאילו שעשכיו אני נפל וכשרון חרוץ אחד גדול.. אני מבקשת עזרה ותמיכה...כי המצב הזה הוא בלתי נסבל בעליל.. (אני כתבתי הודעה מאד לא אמוציונלית ומאד יבשה, אבל בתוך תוכי יש כל כך הרבה כאב, שאני לא מצליחה לתרגם אותו למילים) תודה...
שלום.. אני כמעט בטוחה שבעבר יצא לי לכתוב כאן בנושא הזה, והנה שוב מגיעה אותה הבעיה,ככל שחולפות השנים אני מרגישה שהתופעה הזאת מחמירה ומפריעה לי יותר.. אני אשתדל לכתוב את זה ממצה וברור,למרות שמאד קשה לי.. במידה מסויימת אני אפילו מרגישה רע כלתוב על זה, משום שזה יוצר לי תחושה שאני "מלכלכת" על אדם כה יקר ואהוב, מצד שני אני כבר יותר ממודעת שקיימת כאן בעיה שחייבת להיפתר,והיא מעיקה עליי וגורמת לי למצוקה נפשית קשה.. אני גרה במשפחה מאד אוהבת, מאד חמה ואפילו תומכת,לאורך כל הדרך ובעיקר כלפי הילדות יש לי רק זכרונות טובים...למרות הכל עם השנים, בהם נכנסתי לקשרים זוגיים נוכחתי לגלות שאמא שלי לא מרוצה מאף קשר כזה.. בעבר הייתי בטוחה שאולי יש לה שיפוט טוב לגבי הגברים שאני בוחרת, היום אני מרגישה שכל גבר שלא יהיה, תמיד תצוץ איתו בעיה כלשהי ואימי תראה בו בעיקר את הפגמים.. התופעה מגיעה לשיאה והופכת למחבלת כאשר מגיע הזמן בו אני בוחרת לבלות מחוץ לבית ולהשאר לישון אצל הבן זוג שלי, נכון שבקשר בהנוכחי אני נעדרת יותר מבעבר,כי הקשר יותר אינטנסיבי, אבל אני עדיין מגיעה הבייתה ונמצאת בו כמעט ברוב שעות היום.. כל רגע כזה,אני מקבלת התקפת אסאמאסים רווים בתוכן מייסר מצפונית,כל אסאמאס מכניס אותי לדריכות ומתח לקראת האסאמאס הבא,אני מאבדת את הפוקוס בבן זוג, בשיחה או בכל זמן איכות שיש לי איתו,עד שהוא גם מתחיל להרגיש שמשהו לא תקין.. כל זה גורם לי להגיש הרבה יסוריי מצפון..והרבה רגעים של בכי.. כשאני מגיעה הביתה מתחילות הערות,עקיצות,תלונות עד שזה מגיע למצב של מריבה.. אמא שלי משתפת את אחותה התאומה בכל זה ושתיהן כביכול רבות עליי(משום שהבת של אחותה נעדרת מהבית הרבה והילדים שלה רחוקים).. הפכתי לנושא לשיחה,במובן הלא חיובי.. כאשר אני ללא בן זוג,אימא שלי מתלוננת על זה שאני לבד ולא מצליחה למצוא זוגיות וכמה יש לנו בבית "חוסר מזל".. היום היא העירה לי שתי עקיצות מאד מעליבות, שהרסו לי את כל היום ובעיקרה האימרה הבאה:"דווקא חשבתי שאת תרביצי הצלחה"..כאילו שעשכיו אני נפל וכשרון חרוץ אחד גדול.. אני מבקשת עזרה ותמיכה...כי המצב הזה הוא בלתי נסבל בעליל.. (אני כתבתי הודעה מאד לא אמוציונלית ומאד יבשה, אבל בתוך תוכי יש כל כך הרבה כאב, שאני לא מצליחה לתרגם אותו למילים) תודה...