קשר אם ובת חונק..עזרה..

קשר אם ובת חונק..עזרה..

שלום.. אני כמעט בטוחה שבעבר יצא לי לכתוב כאן בנושא הזה, והנה שוב מגיעה אותה הבעיה,ככל שחולפות השנים אני מרגישה שהתופעה הזאת מחמירה ומפריעה לי יותר.. אני אשתדל לכתוב את זה ממצה וברור,למרות שמאד קשה לי.. במידה מסויימת אני אפילו מרגישה רע כלתוב על זה, משום שזה יוצר לי תחושה שאני "מלכלכת" על אדם כה יקר ואהוב, מצד שני אני כבר יותר ממודעת שקיימת כאן בעיה שחייבת להיפתר,והיא מעיקה עליי וגורמת לי למצוקה נפשית קשה.. אני גרה במשפחה מאד אוהבת, מאד חמה ואפילו תומכת,לאורך כל הדרך ובעיקר כלפי הילדות יש לי רק זכרונות טובים...למרות הכל עם השנים, בהם נכנסתי לקשרים זוגיים נוכחתי לגלות שאמא שלי לא מרוצה מאף קשר כזה.. בעבר הייתי בטוחה שאולי יש לה שיפוט טוב לגבי הגברים שאני בוחרת, היום אני מרגישה שכל גבר שלא יהיה, תמיד תצוץ איתו בעיה כלשהי ואימי תראה בו בעיקר את הפגמים.. התופעה מגיעה לשיאה והופכת למחבלת כאשר מגיע הזמן בו אני בוחרת לבלות מחוץ לבית ולהשאר לישון אצל הבן זוג שלי, נכון שבקשר בהנוכחי אני נעדרת יותר מבעבר,כי הקשר יותר אינטנסיבי, אבל אני עדיין מגיעה הבייתה ונמצאת בו כמעט ברוב שעות היום.. כל רגע כזה,אני מקבלת התקפת אסאמאסים רווים בתוכן מייסר מצפונית,כל אסאמאס מכניס אותי לדריכות ומתח לקראת האסאמאס הבא,אני מאבדת את הפוקוס בבן זוג, בשיחה או בכל זמן איכות שיש לי איתו,עד שהוא גם מתחיל להרגיש שמשהו לא תקין.. כל זה גורם לי להגיש הרבה יסוריי מצפון..והרבה רגעים של בכי.. כשאני מגיעה הביתה מתחילות הערות,עקיצות,תלונות עד שזה מגיע למצב של מריבה.. אמא שלי משתפת את אחותה התאומה בכל זה ושתיהן כביכול רבות עליי(משום שהבת של אחותה נעדרת מהבית הרבה והילדים שלה רחוקים).. הפכתי לנושא לשיחה,במובן הלא חיובי.. כאשר אני ללא בן זוג,אימא שלי מתלוננת על זה שאני לבד ולא מצליחה למצוא זוגיות וכמה יש לנו בבית "חוסר מזל".. היום היא העירה לי שתי עקיצות מאד מעליבות, שהרסו לי את כל היום ובעיקרה האימרה הבאה:"דווקא חשבתי שאת תרביצי הצלחה"..כאילו שעשכיו אני נפל וכשרון חרוץ אחד גדול.. אני מבקשת עזרה ותמיכה...כי המצב הזה הוא בלתי נסבל בעליל.. (אני כתבתי הודעה מאד לא אמוציונלית ומאד יבשה, אבל בתוך תוכי יש כל כך הרבה כאב, שאני לא מצליחה לתרגם אותו למילים) תודה...
 

גרא.

New member
קדם יונת השלום,ככל שהשנים חולפות,ואת פחות

זקוקה לבית אימך,וכל מה שהוא מייצג,כיוון שאת מבססת ומייצבת בהדרגה את מעמדך העצמאי,אם חבר ו/או עבודה.אימך כנראה חשה כפי שהורים בדרך כלל חשים,הם הולכים ומאבדים בהדרגה את בנם/בתם לטובת מישהוא/משהוא אחר,לכאורה מצב בו גדלה והולכת תחושת השליטה,השייכות והאחריות על ה"ילד/ה)".ויש הורים שמנסים גם בדרכים כלל לא הוגנות,להאחז במה שיש,אם יש בכדי להמשיך להרגיש שהם עדיין רלוונטיים.גם אם ההתנהגות הופכת לביטויים של מדר כפול.אימך (ואחותה התאומה) מתלוננת על זה שאת לבד ולא מצליחה למצוא זוגיות...אבל כשאת כן יוצרת קשר מעט קרוב עם גבר זה או אחר,כפי שאת כותבת,תמיד צצה בעייה ,ואימך רואה בו רק את הפגמים..כביכול לטובתך.מתקפת האסאסמים שהיא מפעילה בכל הזדמנות,קשה לפתרון,אלא אם כן תחליטי שיש לך שני מכשירים,האחד בידיעת אימך,השני,שבו תמשיכי את הקשרים החברתיים והאחרים שלך,מספרו יהיה חסוי.וזו בהחלט אפשרות ריאלית.מאחר וברור שאין כל דרך לשנות את התנהגותה,מחשבותיה והחטטנות של אימך ואחותה,המחשבה שלך צריכה להיות בכיוון של יציאה מהבית.גם אם זה קשה כלכלית,השקט הנפשי שאת תרויחי והיכולת שלך למקד את הפוקוס בבן זוגך לקראת כל אפשרות שהיא,תהיה הרבה יותר אפקטיבית,וודאי גם מהנה. כדאי לזכור ברקע,שאמא עם התנהגות פולשנית כזאת,עלולה להיות גם חמה הרסנית,והיה אם תתחתני יום אחד, ובעצם למה לא,היא עלולה להפריע לך בבניית המשפחה.מכאן שבאיזה מקום את חייבת לחשוב איך את יכולה בפועל ל"חנך",אותה,אולי לא המילה הנכונה,כלומר להעמיד אותה במקומה,בכדי לאפשר לך לחיות כרצונך.
 
גרא היקר

תודה לך על ההקשבה,על הייעוץ והתמיכה
המחשבה שלי נודדת בדיוק לכיוון של יציאה מהבית, אני יותר חושבת על הקושי הנפשי שזה יצור ביני לבינה, הרבה יותר מאשר המעמסה הכלכלית... אני כותבת לך בדיוק יום אחרי ששוב היא זרקה פצצה אתמול כהבן זוג שלי בא אליי הבייתה(ותמיד היא התלוננה שהגברים שאני מכירה מרוחקים וממעיטים לבוא, אז הנה הפעם שהוא בא אליי, אני אמרתי לעצמי שאשתדל שזאת תהיה הפעם האחרונה). רצינו לנסוע היום לירושלים, לעיר העתיקה וכשיצאתי מהחדר היא אמרה לו "למה לא תסעו יום ד'??" אח"כ היא נכנסה לחדר וההסתכלה על שנינו במבט תמוהה כאילו נחתנו מהחלל החיצון ויצאה.. היא גרמה לי למבוכה עצומה ומתח, וכל זה כי היא נלחצה מי ייקח אותה לקניות היום... שוב הוא הרגיש אנרגיות שליליות,וכל המצב השפיע על שנינו ואנחנו מרוחקים זה מזאת.. המשפט שכתבת לי הדהד כל הזמן במוחי, במיוחד אמש "אמא עם התנהגות פולשנית כזאת,עלולה גם להיות חמה הרסנית".. כדאי שאני לא אשכח את המשפט הזה, אולי הוא ייתן י קו מחשבה ויהיה נר לרגלי בדרך אל החירות.. כי אני רגישה כמו ציפור,כמו יונה בכלוב. מצבים דומים שכאלו אני יכולה לכתוב כאן עד אין ספור, מה שלא נעים לי לעשות, ובטח לא נעים לי "לחפור" לאנשים המקסימים שיש פה.. תודה לך גרא, מקרב ליבי
 
קסם,נראה לי שהפיתרון המיידי והמשמעותי יכל

להתרחש אם תעזבי את בית הורייך,תקחי את האחריות והעצמאות לידייך,ומשם,שליטתך בחייך מכל הבחינות תהיה טובה יותר ורגועה יותר.האם את מסוגלת לומר לאימך - די מספיק....? האם את מסוגלת לומר לה שאלה הם חייך והחלטותייך ושאת אחראית להם,ושתשאיר לך להתמודד עם חייך ? יתכן מאוד שמגורייך עם אימך מאפשרים לה "לשלוט" בחייך,למרות שגילך כבר בוגר. אז האופציות לפנייך,וכעת עלייך גם לעשות צעדים בעניין.או לקחת אחריות על עצמך וחייך,או להמשיך ולהיות מושפעת מאימך.
 
ריאליסט מושבע יקר שלום../images/Emo23.gif

אני מבינה ויודעת שיש לי הזכות לשלוט בחיי... הבעיה שיש לי רגשות אשמה, יסוריי מצפון כה קשים, בדיוק עכשיו מצאתי את אימי בוכה או שהיא אומרת לי שהיא נכנסה מהמצב לדכאון... אני מודה לל ולגרא על כל התמיכה והעיצות, אך אינני יודעת מהיכן עליי לשאוב את הכוחות...
 
למעלה