קשה לי עם עצמי וסליחה על האורך

עמוסה בטירוף. עובדת מישרה מלאה. מניחה שלא יענו לי כאן, כי המון זמן לא נכנסתי לאתר ולא כתבתי תגובות מושקעות. אז אפרוק ודי.
לפני מספר חודשים עברנו דירה. אני רציתי לעבור כי האיזור התחרד (שזה לכשעצמו פחות מפריע לי) אבל הגיעו שכנים שעשו רעש שמירר לי את החיים. השכמה בשבת בשש בבוקר, ריצות וקפיצות כאילו שאני גרה מעל אצטדיון טדי... וכלום לא עזר. ימים שלמים בכיתי מעצבים.
סיפרתי כאן בעבר שאבא שלי נפטר והשאיר אותי בלי כלום ועם בריאות מהגיהינום (שירשתי מהורי). הוא לא אהב אותי ולא היה אכפת לו ממני או מהילדים שלי, נכדיו. ובלי כסף, כל משבר הופך לבעיה ענקית. רציתי לשכור ולהשכיר את שלנו, לעבור לגור קרוב לעבודה, ובעלי לא הסכים להתחיל לנדוד בגילנו. מכרנו את הדירה במחיר נמוך, כי הייתה במצב רע ומעולם לא היה לי כסף לשפץ. כיוון שהירושה שלי (כולל דירה בשכונה טובה בעיר) הלכה לאשתו השנייה של אבי ז"ל וילדיה, אני תקועה עם משכנתא עד גיל 80. נראה שאשכח שהיא קיימת מרוב סניליות לפני שתסתיים...
לא רציתי להגדיל משכנתא ועברנו לשכונה רחוקה. לא אישרו לבעלי חופשה, ואת כל האריזה, 18 שנה של חמש נפשות, עשיתי לבד, כולל בעלי מלאכה למיניהם בדירה החדשה, בלגן עם המחשב, החשמל והכבלים ומה לא. הדירה יפה וחדשה עם מרפסת מקסימה, אבל המון מדרגות. בעלי והילדים מרוצים. מילא המדרגות, איתן אני מסתדרת, אבל המרחק מהעבודה, אוי ויי... שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. גם הדירה הקודמת היתה רחוקה, אבל לא ככה. יש לי רישיון נהיגה (עשיתי מאוחר, לקראת גיל 30, מלא שיעורים. תמיד הייתי גרועה בזה) אבל לא השתמשתי בו מעל 25 שנה בגלל בעיות בריאות שהיו לי. התגברתי עליהן עם הזמן, אבל הפחד לנהוג נשאר, ומשך שנים בעלי הסיע אותי הלוך וחזור מהעבודה. עכשיו בעלי בעבודה מגעילה ולא גמישה, וכמעט לא מסיע. אני מפרנסת בכבוד את גט טקסי, וכדי לחדול מכך, אני לוקחת שיעורים לרענון נהיגה. למזלי הרישיון בתוקף ולא צריכה טסט.
ה"רענון" הפך ללמידה מחדש, לא הולך לי ביג טיים, והכישלון הזה ריסק לי את שארית הבטחון העצמי שעוד נשאר לי. המורה, שלימד בהצלחה את הבן הצעיר המוכשר שלי, מטיף לי מוסר, אומר לי שאני מסכנת את החיים שלו... שאני איטית, לא מגיבה, לא קולטת וכו'. לא מוכן לתת לי שיעורים באיזור השכונה בה אני גרה, למרות שהצעתי לשלם יותר. לא מגיע עם המכונית קרוב לעבודה, למרות שאני עובדת באיזור שלומדים בו נהיגה. מוריד אותי אחרי השיעור בתחתית הר, ומשם אני צריכה לטפס לאוטובוס כמו בטירונות, ולא נולדתי אתמול... מתנהג אלי כמו לחבילה מיותרת.
וכל החיים שלי ככה - בלי עזרה, עם כישורים נמוכים, וצריכה להתמודד כמעט עם הכל לבד. מרגישה שדופקת את הראש בקיר. וכל יום לשמוע ממישהו אחר כמה אני לא מוצלחת, לא ראויה, פחות טובה מאחרים.
 

מט חנק

New member
עמוסה בטירוף. עובדת מישרה מלאה. מניחה שלא יענו לי כאן, כי המון זמן לא נכנסתי לאתר ולא כתבתי תגובות מושקעות. אז אפרוק ודי.
לפני מספר חודשים עברנו דירה. אני רציתי לעבור כי האיזור התחרד (שזה לכשעצמו פחות מפריע לי) אבל הגיעו שכנים שעשו רעש שמירר לי את החיים. השכמה בשבת בשש בבוקר, ריצות וקפיצות כאילו שאני גרה מעל אצטדיון טדי... וכלום לא עזר. ימים שלמים בכיתי מעצבים.
סיפרתי כאן בעבר שאבא שלי נפטר והשאיר אותי בלי כלום ועם בריאות מהגיהינום (שירשתי מהורי). הוא לא אהב אותי ולא היה אכפת לו ממני או מהילדים שלי, נכדיו. ובלי כסף, כל משבר הופך לבעיה ענקית. רציתי לשכור ולהשכיר את שלנו, לעבור לגור קרוב לעבודה, ובעלי לא הסכים להתחיל לנדוד בגילנו. מכרנו את הדירה במחיר נמוך, כי הייתה במצב רע ומעולם לא היה לי כסף לשפץ. כיוון שהירושה שלי (כולל דירה בשכונה טובה בעיר) הלכה לאשתו השנייה של אבי ז"ל וילדיה, אני תקועה עם משכנתא עד גיל 80. נראה שאשכח שהיא קיימת מרוב סניליות לפני שתסתיים...
לא רציתי להגדיל משכנתא ועברנו לשכונה רחוקה. לא אישרו לבעלי חופשה, ואת כל האריזה, 18 שנה של חמש נפשות, עשיתי לבד, כולל בעלי מלאכה למיניהם בדירה החדשה, בלגן עם המחשב, החשמל והכבלים ומה לא. הדירה יפה וחדשה עם מרפסת מקסימה, אבל המון מדרגות. בעלי והילדים מרוצים. מילא המדרגות, איתן אני מסתדרת, אבל המרחק מהעבודה, אוי ויי... שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. גם הדירה הקודמת היתה רחוקה, אבל לא ככה. יש לי רישיון נהיגה (עשיתי מאוחר, לקראת גיל 30, מלא שיעורים. תמיד הייתי גרועה בזה) אבל לא השתמשתי בו מעל 25 שנה בגלל בעיות בריאות שהיו לי. התגברתי עליהן עם הזמן, אבל הפחד לנהוג נשאר, ומשך שנים בעלי הסיע אותי הלוך וחזור מהעבודה. עכשיו בעלי בעבודה מגעילה ולא גמישה, וכמעט לא מסיע. אני מפרנסת בכבוד את גט טקסי, וכדי לחדול מכך, אני לוקחת שיעורים לרענון נהיגה. למזלי הרישיון בתוקף ולא צריכה טסט.
ה"רענון" הפך ללמידה מחדש, לא הולך לי ביג טיים, והכישלון הזה ריסק לי את שארית הבטחון העצמי שעוד נשאר לי. המורה, שלימד בהצלחה את הבן הצעיר המוכשר שלי, מטיף לי מוסר, אומר לי שאני מסכנת את החיים שלו... שאני איטית, לא מגיבה, לא קולטת וכו'. לא מוכן לתת לי שיעורים באיזור השכונה בה אני גרה, למרות שהצעתי לשלם יותר. לא מגיע עם המכונית קרוב לעבודה, למרות שאני עובדת באיזור שלומדים בו נהיגה. מוריד אותי אחרי השיעור בתחתית הר, ומשם אני צריכה לטפס לאוטובוס כמו בטירונות, ולא נולדתי אתמול... מתנהג אלי כמו לחבילה מיותרת.
וכל החיים שלי ככה - בלי עזרה, עם כישורים נמוכים, וצריכה להתמודד כמעט עם הכל לבד. מרגישה שדופקת את הראש בקיר. וכל יום לשמוע ממישהו אחר כמה אני לא מוצלחת, לא ראויה, פחות טובה מאחרים.

אוקי , פרקת ומקווה שאת מרגישה טוב יותר.
אבל מעבר לעניין הזה, מהצד זה נראה שאת מתארת באמת קושי אוביקטיבי משמעותי. אז יכול להיות שאת מציירת את זה בצורה יותר פסימית ממה שזה, אבל זה נשמע שיש בעיות שצריך לתת להן מענה.

העניין עם מורה הנהיגה לא ברור בכלל. מה שנהוג שמורה הנהיגה אוסף אותך מהבית ומחזיר אותך לבית, אפשר לתזמן את זה בקלות בהתאם למקום התלמידים.
חוץ מזה, שכיוון שאת זו שמשלמת - לא ברור לי הקטע של לא מוכן ללמד אותך באזור שבו את גרה. אם זה המצב - מחפשים מורה אחר (לא חסרים).

אבל אולי הפתרון פשוט אפילו יותר. נראה לי שמבחינת הגיל את פשוט יכולה לפרוש (אני מנחש שהכינוי הוא שנת הלידה שלך). אז פנסה + ביטוח לאומי. ברור שהסכום לא יגיע לסכום המשכורת. אבל לאור הסבל הנפשי + הוצאה כספית שהעניין גורם לך, מאוד ייתכן שמכול הבחינות עדיף לך פשוט לפרוש.
אם תרצי אולי תוכלי לעבוד במשהו אחר במשרה חלקית, ואולי אפילו עבודות שאפשר לעשות מהבית.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אהבתי את ההומור:
"אני תקועה עם משכנתא עד גיל 80. נראה שאשכח שהיא קיימת מרוב סניליות לפני שתסתיים..."
כואב ומתסכל לראות איך את ממשיכה לחבוט בעצמך.
מרגש לראות איך את מתמודדת בגבורה עם הכול!!!
הלוואי שתתחילי לומר מילים טובות לעצמך
 

אבח"י

Well-known member
שירה כמים צודקת.
גם אני חושב שהתחלה של שינוי היא להפסיק לחבוט בעצמנו. מספיק חובטים בנו מבחוץ, ולא בצדק!
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מישהי יקרה,
נשמע שאת מתמודדת בעת ובעונה אחת בכמה חזיתות..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה את מותשת וכמה את מרגישה בודדה..
כמה זה מייאש לשמוע כל הזמן שאת לא מספיק טובה מהאנשים סביבך..
אך את מנסה בכל הכוח להרים את עצמך.. זה ממש לא ברור מאליו..
נראה ששיעורי הנהיגה הפכו עבורך לסיוט בו את רק חוטפת "חבטות"..
אולי כדאי לנסות למצוא מורה נהיגה אחר שיהיה יותר נעים ותומך..
שולחת לך חיבוק סהרי (((((((((((((((((((((((((((((((((((((מישהי שנלחמת)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))
תודה על השיתוף,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
תודה רבה על העידוד - שירה כמים, אבח"י וסה"ר. כמה טוב שאתם פה. שיפרתם לי את מצב הרוח. מחפשת דרך לעודד את עצמי מבפנים, למרות שהסביבה משדרת אחרת.
מקווה שכולכם בריאים בימים מטורפים אלה.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
תודה רבה על העידוד - שירה כמים, אבח"י וסה"ר. כמה טוב שאתם פה. שיפרתם לי את מצב הרוח. מחפשת דרך לעודד את עצמי מבפנים, למרות שהסביבה משדרת אחרת.
מקווה שכולכם בריאים בימים מטורפים אלה.
שמחה שהתעודדדת.
מזכירה את הטכניקות של הצהרות חיוביות...
 
למעלה