קריסת התחבורה הציבורית ז"ל, בשבוע הבא - השיא.
קריסת התחבורה הציבורית ז"ל, בשבוע הבא - השיא.
כידוע, בשבוע הבא - עיד אל פיטר. המשמעות? המון סידורים ריקים = המון נסיעות לא מבוצעות בכל הארץ, בכל המפעילות.
בימים אלו, בחודש הרמאדן, נוסעי התחבורה הציבורית הורגלו כי אוטובוסים לא יצאו, לפעמים גם שעה ושעתיים.
במשך ה-3 וחצי שעות שלקח לי הערב להגיע הביתה (במקום כשעה וחצי), עקב תקלות הן של שתי מפעילות, הזדמן לי לשוחח עם נהגים שונים, סדרנים ומוקדי שירות לקוחות (שלא משרתים את הלקוחות כי אלו נהלי החברה, לא למצוא פתרונות ללקוח בזמן אמת).
התמונה עגומה מאד. בשבועיים האחרונים בהם אני נוסע באוטובוסים של מפעילות שונות, חוויתי אינספור איחורים, אי ביצוע נסיעות וטוב נוסף. סופר לי כי השבוע קו 370 לא יצא במשך שעתיים שלמות (בבוקר) מתל אביב לבאר שבע (מאומת, המקור עובד חברה שחזה בכך לנגד עיניו). חזיתי בנהגים מותשים, מעשנים סיגריה בעצבים. חזיתי בנוסעים עצבניים, דרוכים וחסרי סבלנות.
נהגים רבים התפטרו בתקופה האחרונה מחברות שונות (יותר מהרגיל). אם אינכם יודעים, בכל חברות התחבורה הציבורית, מתחלפים נהגים כמעט על בסיס יומי. רוב הנהגים שמגיעים לעבוד בתחום, שורדים חודש-חודשיים ומתפטרים.
והערב הגעתי רשמית לנקודה בה החלטתי שאיני מסוגל יותר לסמוך על נסיעה בתחבורה הציבורית. תחושת החשש פשוט להיתקע בשעה מאוחרת מבלי שיש לך דרך לחזור הביתה, מלווה אותי לאחרונה וכך גם היום.
ומילא תחבורה ציבורית "רגילה", גם כזו שמיועדת עבור הגעה לנמל התעופה בן גוריון, יצאה הלילה באיחור של 25 דקות (נסיעה ראשונה בקו 469 מבאר שבע).
זה קרה בכמעט כל יום בו השתמשתי בתחבורה ציבורית בשבועיים האחרונים. נסיעות רבות כלל לא בוצעו, נסיעות רבות יצאו באיחור ניכר. וזמן ההגעה שלי ליעד התארך בחצי שעה, שעה, שעה וחצי ואפילו שעתיים.
הגעתי להרגשה כי הזמן שאני מאבד בנסיעות בתחבורה ציבורית בזמן האחרון (ולא רק ברמאדן) פשוט גדול מידי. בכל יום בו אני משתמש בתחבורה ציבורית, אני חווה תקלות רבות. המסקנה המהדהדת בראשי היא לנהוג ברכב לכל מקום שאני צריך להגיע אליו בארץ, משמע הוצאות נסיעה כבדות מאד. ושימשו ברכבת ישראל אינו פותר את הבעיה, כי בתחנת הרכבת, כשאוטובוס ההמשך לא מגיע, זה לא משנה שהרכבת הגיעה בזמן...
בשבוע הבא, עיד אל פיטר. המשמעות - אינספור נהגים שכלל לא יגיעו לעבודה ואינספור נסיעות שפשוט לא תבוצענה.
פה נקברה התחבורה הציבורית, נוחי על משכבך בשלום.
קריסת התחבורה הציבורית ז"ל, בשבוע הבא - השיא.
כידוע, בשבוע הבא - עיד אל פיטר. המשמעות? המון סידורים ריקים = המון נסיעות לא מבוצעות בכל הארץ, בכל המפעילות.
בימים אלו, בחודש הרמאדן, נוסעי התחבורה הציבורית הורגלו כי אוטובוסים לא יצאו, לפעמים גם שעה ושעתיים.
במשך ה-3 וחצי שעות שלקח לי הערב להגיע הביתה (במקום כשעה וחצי), עקב תקלות הן של שתי מפעילות, הזדמן לי לשוחח עם נהגים שונים, סדרנים ומוקדי שירות לקוחות (שלא משרתים את הלקוחות כי אלו נהלי החברה, לא למצוא פתרונות ללקוח בזמן אמת).
התמונה עגומה מאד. בשבועיים האחרונים בהם אני נוסע באוטובוסים של מפעילות שונות, חוויתי אינספור איחורים, אי ביצוע נסיעות וטוב נוסף. סופר לי כי השבוע קו 370 לא יצא במשך שעתיים שלמות (בבוקר) מתל אביב לבאר שבע (מאומת, המקור עובד חברה שחזה בכך לנגד עיניו). חזיתי בנהגים מותשים, מעשנים סיגריה בעצבים. חזיתי בנוסעים עצבניים, דרוכים וחסרי סבלנות.
נהגים רבים התפטרו בתקופה האחרונה מחברות שונות (יותר מהרגיל). אם אינכם יודעים, בכל חברות התחבורה הציבורית, מתחלפים נהגים כמעט על בסיס יומי. רוב הנהגים שמגיעים לעבוד בתחום, שורדים חודש-חודשיים ומתפטרים.
והערב הגעתי רשמית לנקודה בה החלטתי שאיני מסוגל יותר לסמוך על נסיעה בתחבורה הציבורית. תחושת החשש פשוט להיתקע בשעה מאוחרת מבלי שיש לך דרך לחזור הביתה, מלווה אותי לאחרונה וכך גם היום.
ומילא תחבורה ציבורית "רגילה", גם כזו שמיועדת עבור הגעה לנמל התעופה בן גוריון, יצאה הלילה באיחור של 25 דקות (נסיעה ראשונה בקו 469 מבאר שבע).
זה קרה בכמעט כל יום בו השתמשתי בתחבורה ציבורית בשבועיים האחרונים. נסיעות רבות כלל לא בוצעו, נסיעות רבות יצאו באיחור ניכר. וזמן ההגעה שלי ליעד התארך בחצי שעה, שעה, שעה וחצי ואפילו שעתיים.
הגעתי להרגשה כי הזמן שאני מאבד בנסיעות בתחבורה ציבורית בזמן האחרון (ולא רק ברמאדן) פשוט גדול מידי. בכל יום בו אני משתמש בתחבורה ציבורית, אני חווה תקלות רבות. המסקנה המהדהדת בראשי היא לנהוג ברכב לכל מקום שאני צריך להגיע אליו בארץ, משמע הוצאות נסיעה כבדות מאד. ושימשו ברכבת ישראל אינו פותר את הבעיה, כי בתחנת הרכבת, כשאוטובוס ההמשך לא מגיע, זה לא משנה שהרכבת הגיעה בזמן...
בשבוע הבא, עיד אל פיטר. המשמעות - אינספור נהגים שכלל לא יגיעו לעבודה ואינספור נסיעות שפשוט לא תבוצענה.
פה נקברה התחבורה הציבורית, נוחי על משכבך בשלום.
