ותר על זה
ככל שהיו נסיונות מחקריים לקשר בין שימוש בקראטין (איזה קריאטין אגב? יש כמה סוגים) לבין שיפור יכולות בספורט סיבולת, הם נותרו מאד שנויים במחלוקת. לעומת זאת, כפרקטיקה מעשית זה מאד לא נהוג, גם בגלל היעדר חשיבות יחסית, גם בגלל תוצרי לוואי נפוצים של השימוש וגם בגלל שאלת ההגיון הבסיסי בשימוש, לנוכח הדרישות הפיסיולוגיות של ריצה ארוכה. תמיד אפשר למצוא חריגים, ותמיד אפשר לשמוע הבטחות, אבל אני מתקשה מאד לראות איפה התועלת כאן. נתחיל בחשיבות היחסית: הפרמטר של "כח מתפרץ" הוא זניח עבור רץ מרחקים, למעט בהקשר של ספרינטים קצרים פתאומיים - surges (עד 10 שניות) שמשולבים במירוץ זה או אחר. וגם עבור רצים שנצרכים לכך, שאלה גדולה היא אם תוסף קריאטין יועיל יותר מדי. בעיקר צריך להבין שכרץ ארוכות (וגם בינוניות) האימונים אמורים להביא אותך למצב שלא מיאוץ של 10 שניות יעשה את ההבדל. כדי להיות ברור יותר: כרץ בינוניות-ארוכות - זה הפרמטר האחרון אחרי שורה ארוכה של פרמטרים חשובים יותר שצריכים לעניין אותך. תופעות לוואי - יצירת אנרגיה (ATP) במסלול קריאטין פוספט מחייבת שילוב בין ADP למים. בלי לסבך את הסיפור, השימוש בקריאטין מונוהיידרט מוביל בדרך כלל לעלייה במשקל הגוף, "משקל מים". מאד לא רצוי עבור רץ ארוכות. קראתי גם שיש נטייה גבוהה יחסית למתיחת שרירים. התשובה העיקרית נוגעת להגיון השימוש. גם ב"אימוני האיכות" שאתה מבצע כרץ ארוכות, אין שום משקל משמעותי לקריאטין.
