קרחת, טרנזיסטור ואנטנה ...
בדיוק כזה נזכרתי, עכשיו שיש לי שיער משלי, זה שהוא צמח לי מתולתל כמו כבשה בערך, לא נורא, אבל הוא עדין כמו שיער של תינוק וזה נורא נעים. אז נזכרתי במשהו .... כשהכל נשר לי, בעצם לא הכל, היו לי קרחות כאלו ושיער כזה, וזה נראה כמו ראש של בובה שהשיער שלה נמרט במשך השנים בידיים קטנטנות סקרניות, הלכתי לעשות קרחת, אז עשיתי, הספר בכה לי כמו תינוק, ואני דווקא לא, נורא התאימה לי הקרחת, בחיי, יש לי קרקפת כזו יפה, שאף פעם לא ראיתי אותה, ופתאום היא התגלתה לעיני. אבל מה? הקטנה לא אהבה שאני עם קרחת, לדעתי זה הפחיד אותה קצת, אז אמא שלי אמרה: אני משלמת.... רכשתי פאה, כזו גי'נג'ית כמו שאני (עכשיו אני קצת עם פסים בלונדילים), ובכלל היא היתה משיער טבעי ועלתה לאמא שלי המון כסף, שמתי, גרד לי מוות, לא רציתי הדבקות, זה הגעיל אותי, אבל גם הגרד בראש עצבן אותי נורא, כשהגעתי לעבודה, אחרי העדרות הגעתי עם הפאה הג'ינג'ית, התישבתי לי במקום שלי, וכולם מסביבי מחמיאים לי, איזה יופי איך את נראית טוב, למען השם, הרי הייתי רזה כמו מקל, והפנים שלי היו צהובות כמו לימון ורק העיניים שלי פתאום הירוקות האלו גדלו יותר, נו טוב בכלל לא נראיתי טוב, אבל שיחמיאו מה אכפת לי.. ואני ככה יושבת חצי יום בעבודה, מגרד לי מוות בקרקפת, אז הוצאתי את הפאה מהראש, תליתי אותה על האנטנה של הטרנזיסטור בשולחן שלי, וזהו. כולם התפקעו מצחוק. כל אחד שנכנס לחדר, ראה את השיער שלי על האנטנה, וזה הוציא המון חיוכים באותו יום מכולם, במקום לעשות לי פרצופים עצובים, כאילו הם חולים. אז זהו שמאותו יום שמתי את הפאה רק בארועים שהלכתי עם הילדה, בעבודה הייתי עם קרחת, ובחוץ עם בנדנה. אז זהו שבדיוק נזכרתי בסיפור הזה כדי להגיד לכם לא להיות עצובים עם הקרחת, זה נורא יפה. נורא מיוחד, ונורא מייחד את כולנו.
בדיוק כזה נזכרתי, עכשיו שיש לי שיער משלי, זה שהוא צמח לי מתולתל כמו כבשה בערך, לא נורא, אבל הוא עדין כמו שיער של תינוק וזה נורא נעים. אז נזכרתי במשהו .... כשהכל נשר לי, בעצם לא הכל, היו לי קרחות כאלו ושיער כזה, וזה נראה כמו ראש של בובה שהשיער שלה נמרט במשך השנים בידיים קטנטנות סקרניות, הלכתי לעשות קרחת, אז עשיתי, הספר בכה לי כמו תינוק, ואני דווקא לא, נורא התאימה לי הקרחת, בחיי, יש לי קרקפת כזו יפה, שאף פעם לא ראיתי אותה, ופתאום היא התגלתה לעיני. אבל מה? הקטנה לא אהבה שאני עם קרחת, לדעתי זה הפחיד אותה קצת, אז אמא שלי אמרה: אני משלמת.... רכשתי פאה, כזו גי'נג'ית כמו שאני (עכשיו אני קצת עם פסים בלונדילים), ובכלל היא היתה משיער טבעי ועלתה לאמא שלי המון כסף, שמתי, גרד לי מוות, לא רציתי הדבקות, זה הגעיל אותי, אבל גם הגרד בראש עצבן אותי נורא, כשהגעתי לעבודה, אחרי העדרות הגעתי עם הפאה הג'ינג'ית, התישבתי לי במקום שלי, וכולם מסביבי מחמיאים לי, איזה יופי איך את נראית טוב, למען השם, הרי הייתי רזה כמו מקל, והפנים שלי היו צהובות כמו לימון ורק העיניים שלי פתאום הירוקות האלו גדלו יותר, נו טוב בכלל לא נראיתי טוב, אבל שיחמיאו מה אכפת לי.. ואני ככה יושבת חצי יום בעבודה, מגרד לי מוות בקרקפת, אז הוצאתי את הפאה מהראש, תליתי אותה על האנטנה של הטרנזיסטור בשולחן שלי, וזהו. כולם התפקעו מצחוק. כל אחד שנכנס לחדר, ראה את השיער שלי על האנטנה, וזה הוציא המון חיוכים באותו יום מכולם, במקום לעשות לי פרצופים עצובים, כאילו הם חולים. אז זהו שמאותו יום שמתי את הפאה רק בארועים שהלכתי עם הילדה, בעבודה הייתי עם קרחת, ובחוץ עם בנדנה. אז זהו שבדיוק נזכרתי בסיפור הזה כדי להגיד לכם לא להיות עצובים עם הקרחת, זה נורא יפה. נורא מיוחד, ונורא מייחד את כולנו.
