night snow
New member
קרוב
היה כל כך מוזר. ישבנו על ספסל, תחת עץ שצלו לבטח היה עושה עמי חסד בשעות החמות יותר של היום. אבל היה לילה חשוך וצפוני וקריר, ישבנו ככה סתם. אני הוספתי לשבת כי ידעתי שכך ראוי לעשות, והוא, מצדו היה ממשיך לשבת שם עד זריחת העולם הבא. הקול שלו רעד והתחנן שמישהו יגאל אותו מהפרידה המייסרת הזו. הוא דיבר וכאב ואהב והרעיף עליי מחמאות שהפריחו מעל לראשי הילה בוהקת. הקשבתי לו, אני לא בטוחה שהוא היה זקוק לזה. קול רועד שלוב בתוך דיבור שוטף הבהירו לי שהוא יכל באותה מידה לדבר עם העץ שכיסה עלינו. הקשבתי לו ובו בזמן חשבתי כמה מוזר, הוא היה כל כך קרוב אלי, הרגשתי את מיתרי קולו מפרפרים , שמעתי את זמזום האותיות הסופיות במלותיו, ועדיין כל המילים היפות והאותיות הנוקשות בשיניו כאם התנגשו במסך זכוכית שקוף שעטה אותי ואלו פרחו להן לכל מקום מלבדי. מוזר איך בזמן שעטף אותי לבן בתיאוריו ותודותיו על היותי, נותרתי אני אדישה בתוכי. עצובה על חוסר ההזדהות שבי. תוהה, איך נוצר פער שכזה בין שתי נשמות, האחת מוכנה לתת הכל לאחרת, וזו לא מרגישה דבר מלבד רחמים, ומעט עייפות לנוכח השעה המאוחרת.. שלג
"הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט.."
היה כל כך מוזר. ישבנו על ספסל, תחת עץ שצלו לבטח היה עושה עמי חסד בשעות החמות יותר של היום. אבל היה לילה חשוך וצפוני וקריר, ישבנו ככה סתם. אני הוספתי לשבת כי ידעתי שכך ראוי לעשות, והוא, מצדו היה ממשיך לשבת שם עד זריחת העולם הבא. הקול שלו רעד והתחנן שמישהו יגאל אותו מהפרידה המייסרת הזו. הוא דיבר וכאב ואהב והרעיף עליי מחמאות שהפריחו מעל לראשי הילה בוהקת. הקשבתי לו, אני לא בטוחה שהוא היה זקוק לזה. קול רועד שלוב בתוך דיבור שוטף הבהירו לי שהוא יכל באותה מידה לדבר עם העץ שכיסה עלינו. הקשבתי לו ובו בזמן חשבתי כמה מוזר, הוא היה כל כך קרוב אלי, הרגשתי את מיתרי קולו מפרפרים , שמעתי את זמזום האותיות הסופיות במלותיו, ועדיין כל המילים היפות והאותיות הנוקשות בשיניו כאם התנגשו במסך זכוכית שקוף שעטה אותי ואלו פרחו להן לכל מקום מלבדי. מוזר איך בזמן שעטף אותי לבן בתיאוריו ותודותיו על היותי, נותרתי אני אדישה בתוכי. עצובה על חוסר ההזדהות שבי. תוהה, איך נוצר פער שכזה בין שתי נשמות, האחת מוכנה לתת הכל לאחרת, וזו לא מרגישה דבר מלבד רחמים, ומעט עייפות לנוכח השעה המאוחרת.. שלג
התגובות שלך תמיד ממלאות אותי, קולעות שכאלו