קראתי את מה שכתבה כריס

[ניב-עקרב]

קראתי את מה שכתבה כריס

ועברתי את מה שהיא עברה, כתבתי על זה.. נזכרתי ביום אחד, ההורים שלי, שמעתי אותם מדברים על משהו.. לא הבנתי על מה.. לפתע הם ביקשו ממני להקשיב להודעה שהושארה במזכירה שלנו.. (אף פעם לא דיברתי על זה עם אף אחד מאז). במזכירה נשמעה הודעה, בן או בנים, לא זוכרת, שם הם מקללים אותי ללא הפסק. הדבר כמובן פגע בי נורא, ההורים שלי אפילו לא שאלו או תמכו בי.. והדבר עבר כאילו כלום. תמיד הייתי אדם שקט שלא פוגע בזבוב ובכל זאת הייתי מטרת פגיעה, שזה היה שיא רציני, בכל שנות בית הספר. למעשה, עד היום לי דיברתי על זה, הפגיעה היתה קשה, וגם לדעתי הורי לא היו צריכים להשמיע לי את זה, או לדבר איתי אחר כך, הם המשיכו כאילו כלום. נותרתי, ילדה, ששמעה שפגעו בה ומעולם לא היה לי דרך להתמודד עם זכרון זה. ניב

 

[סהר-תמיכה]

הי ניב

נשמע כאילו הדברים יושבים שם כמו היום, מעולם לא נודע לך בעצם למה נתנו לך לשמוע את זה, לא קיבלת איזו נחמה או חיזוק בעקבות זאת. אגב, ניסית לשאול אותם על זה? זה אולי היה מבהיר לך דברים. ולגבי אנשים שעושים דברים מרושעים... נראה לי שכל כך קשה לעבור את החיים בלי להתקל בכמה כאלה! אבל מה, אני שמחה שלמרות כל ככתקלויות האלה, עדיין רובנו לא נדבקים מהם והופכים כמותם, אלא בדיוק ההפך.