המלצתי לך: תחזור לשנת 72 ועזוב אותנו במנוחה.
המלצתי לך: תחזור לשנת 72 ועזוב אותנו במנוחה.אני בן 26 ואני אומר שטויות
נכון, לא היו טלפונים נידיים, אז מה? היום המצב יותר טוב? אנשים מדברים עם מכשיר כל היום ולא אחד עם השני, זה נשמע נורמלי? כשהיינו מקבלים מכתב היינו מתרגשים לקרוא אותו, היום אנשים נפרדים בטלפון הנייד, מדברים כל היום בפייסבוק. כשאני הייתי ילד היינו משחקים בחצר, היום אני מסתובב בשעות אחר הצהריים והערב והגינות הציבוריות וחניות הבניינים ריקות, כל הילדים חוזרים מבית הספר ומשחקים במחשב או מדברים בפייסבוק, הם לא מכירים מגע אנושי, הם לא יודעים מהי תרבות שיחה, יש להם רגשות למכשירים. אני רק בן 26 ואני אומר לך חד משמעית, אני שומע בני נוער מדברים ואין לי מושג מה השפה הזו שהם מדברים, אני חי כאן במדינת ישראל ואני מרגיש כאילו אני חי בסין, השפה והתרבות זרים לי, אני לא מרגיש בבית. כשמסתכלים על החיים במדינת ישראל בשנות ה-60 וה-70 רואים דברים לא טובים, היה טרור גדול, החיים לא היו קלים, אבל היו מושגים כמו הרגשת ביטחון, אופטימיות, ערבות הדדית, מושגים שהיום נשמעים תלושים מהמציאות. אני זוכר כשהייתי ילד נסענו לסבתא שלי בפתח תקווה ולשכנים היו סוכות מתחת לבניין ועברנו מסוכה לסוכה, זאת חוויה חזקה שנשארה לי בראש עד היום, היום יש דברים כאלה? נכון, התקדמנו בהרבה בחינות, אבל החלפנו את החום והרגש במכשירים. מה נשאר לנו היום? איזו מוזיקה יש היום? אני לא מכיר שום מוזיקה של ימינו, אני שומע רק מוזיקה מתקופת קום המדינה עד שנת 1973. בשנת 1973 נגמרה מדינת ישראל, מבחינה פיזית אחרי מלחמת יום כיפור המשכנו הלאה, אבל מבחינה נפשית מדינת ישראל נגמרה.