קצת מיואשת

בובית143

New member
קצת מיואשת../images/Emo10.gif

אוףףףף אני לא מרזה זה מעצבן!!!! לא כתבתי הרבה זמן כי אני בתקופת מבחנים (שנה שנייה בתואר ראשון), ועכשיו הרגשתי שאני חייבת לכתוב כי אני מרגישה שאולי פה יעזרו לי ויבינו אותי, כי כל הרזים והרזות מסביבי בטוח לא מבינים אותי.... אני 3 חודשים אחרי ניתוח טבעת (אצל אבינוח), התחלתי ב-116 והיום אני על 105 רק 11 ק"ג ירידה, שאת ה-7 ק"ג הראשונים ירדתי בשבוע הראשון ואח"כ לאט לאט לאט (יותר מידי לאט) עוד 4 ק"ג, זה מבאס אותי אני חייבת להגיד את האמת ציפיתי ליותר... אני סגורה על 6 ובניגוד להרבה מאוד אנשים פה שאני קוראת מה שכתבו אני לא מקיאה ודי הכל עובר לי, ירדתי בכמויות ואני אוכלת נורא לאט, אבל אני עדיין אוכלת לפעמים דברים לא דיאטים, ואני מתחילה לחשוב שאולי רק מי שמקיא מרזה אז מה הדרך??? מה לעשות??? יש לי חתונה שבוע הבא ואין לי מה ללבוש, נראה לי שמפה התחיל הכל שהלכתי לקנות בגדים והבנתי שאני עדיין שמנה שמנה מאוד אפילו
סתם יום מגעיל, דנה.
 

WiKi

New member
את רוצה לרזות? קחי אחריות על עצמך

א. 3 חו' אחרי הניתוח ירדתי 5 קילו, ירדת יותר מכפול ממני, אז אני לא מבינה על מה את מתלוננת. ב. בסגירה של 7 עדיין אכלתי לאפה, המשיכי לסגור וחכי בסבלנות להגבלה משמעותית יותר שתעזור לך לאכול פחות. ג. איפה קראת שרוב האנשים פה מקיאים? את בוחרת מבין מה שקראת מה שמתאים לך, אני דווקא קראתי שרוב האנשים פה לא מקיאים. אם את רוצה להקיא את לא צריכה את הטבעת, עדיף להקיא בלי טבעת כי אז אין סיכוי שהיא תחליק ותנקב לך את הקיבה. וד"א, קוראים לזה בולימיה, יש הרבה מידע בגוגל על איך לרזות עם הקאות ומה הנזק שבזה, את מוזמנת לקרוא. דעי לך גם שבולימיות בד"כ לא רזות אלא מעט שמנמנות כי בכ"ז חלק מהאוכל עובר ולא מצליחים תמיד להקיא את הכל, אם כבר - לכי על אנורקסיה, שם באמת מרזים כמו שצריך. ד. מה ז"א "מה לעשות"? תתחילי לשמור על מה שאת אוכלת ותעשי ספורט. את מבינה את התשובה כי כתבת בעצמך שאת אוכלת שטויות, את רק צריכה להפנים את העובדה שהטבעת לא תעבוד במקומך, היא רק מפריעה לך לאכול, אבל עדיין את יכולה לאכול ומה שתאכלי זה מה שיקבע אם תרדי או לא. אני בטוחה שאת נראית היום יותר טוב ממה שנראית לפני 3 חודשים ושזה רק עניין של רצון וזמן. ואת לא כזאת שמנה, אני כמעט שוקלת כמוך ואני לא "שמנה שמנה מאוד", אלא סתם שמנה.
 

בובית143

New member
מה לי ולבולימיה?

איך הגעת למסקנה שאני רוצה להקיא??? אני ממש לא רוצה ואני שמחה שאני לא מקיאה אבל פשוט ממה שאני קוראת פה הרבה מאוד אנשים פה מספרים שהם חנוקים ולא עובר להם והם מקיאים, ואמרתי שפשוט התחלתי לחשוב שרק ככה מרזים... אני ממש לא רוצה להקיא אני פשוט רוצה להרגיש יותר מוגבלת הרי אם הייתי מצליחה להגביל את עצמי לבד לא הייתי פה ולא הייתי עושה את הניתוח הזה, והיום אני לא מרגישה מוגבלת. ואני לא אוכלת הרבה שטויות, יוצא לי רק בסופי שבוע שאני עם המשפחה, בדרך כלל ביום רגיל אני: בבוקר- אוכלת 2 צנימים עם גבינה ועגבנייה בצהריים- אורז או פירה עם חזה עוף או קציצות עוף (וקצת חומוס או מיונז כי אחרת זה יבש לי) ובערב- עוד 2 צנימים עם חביתה ועגבנייה מגורדת וכל היום שותה נס ומים בשישי שבת נכנסת לסיפור איזה עוגה או פיצוחים, אבל לא משהו היסטרי ולא משהו שקורה על בסיס קבוע כל השבוע. מה שבסך הכל רציתי זה לדעת, האם ההגבלה הזאת תגיע בסופו של דבר?? אני ירזה בסוף?? אין לי סבלנות כבר בא לי לראות תוצאות מוחשיות משהו שייתן לי דרייב להמשיך קדימה ולא להתייאש
 

WiKi

New member
היא תגיע, זה עניין של זמן אמנם אבל מדובר

ממש בעניין של כמה שבועות... קחי בחשבון שגם ההגבלה לא מסדרת את העניין. גם כשהייתי מוגבלת לא ירדתי במשקל עד שהבנתי שצריך להקפיד על אכילה. מה שכן - ההגבלה עוזרת בהחלט עם הרעב והכמויות ויותר קל לרדת איתה. מה ז"א "אני ארזה סוף?" את כבר מרזה, ירדת 11 קילו, זה המון.
 

בובית143

New member
תודה ויקי../images/Emo13.gif

אולי אני גם צריכה להפסיק להשוות יש אצלי בעבודה איזו בחורה שגם עשתה אצל אבינוח והיא רזתה 40 ק"ג באיזה 8 חודשים ואולי כאילו זה מה שחשבתי שאמור לקרות גם אצלי, למרות שהיא באמת לא נורמלית ומקיאה כל מה שהיא אוכלת (ממש הכל), אני פשוט צריכה לעבוד על עצמי בנושא הסבלנות שאין לי
 
בובית היקרה, אם זה מה שאת אוכלת את תרזי

פתאום בבת אחת. כי את לא אוכלת הרבה. קצת סבלנות.
 

אופירA

New member
מנהל
קשה לי לעזור

לאשה שמיואשת בגלל שאחרי 3 חודשים ירדה 11 ק"ג. היא מיואשת בגלל שהיא עדיין שמנה, שמנה מאוד. ברור שאת שמנה מאוד, את שוקלת 105 ק"ג! וברור שעד החתונה לא תרזי, וברור שתקני בגדים של שמנה. את מיואשת כי ציפית ליותר. ציפית שתוך 3 חודשים תורידי 30 ק"ג. אז אני לא יכולה לעזור לאדם עם ציפיות כאלה. קשה לי. הציפיות שלי תמיד היו ריאליות הרבה יותר, ותמיד שמחתי בכל הישג. כולל בהישג של 6 ק"ג ירידה ב-5 חודשים, ו-11 ק"ג אחרי 7 חודשים. וכמובן, בהישג של 32 ק"ג אחרי שנה ורבע, שהביאו אותי למשקל 71 ק"ג ול-BMI28. אחרי הישג זה, כבר למעלה מחצי שנה שאני לא יורדת, רק מתנדנדת 3 קילו למעלה ולמטה, אבל אינני מתעצבנת ואינני מיואשת, כי אין לי צפיות לרדת את 8 הקילו המיותרים בזמן שמתאים לי (ערב החתונה וכד'), אלא יש לי ציפיות - שיתממשו! - לרדת אותם בזמן שהגוף יחליט שמתאים לו. אני תפקידי לשמור על סדר ההתנהגות, ואותו אני ממלאת בשקדנות ובאחריות. אין אני יודעת בוודאות שציפיותי יתממשו? כי ציפיות ריאליות תמיד יתממשו, למי שחותר למטרה בעקביות. ירדת בכמויות, אבל עדיין די הכל עובר לך. הכמויות כנראה עדיין גדולות. צריך לרדת עוד קצת בכמויות. לא הרבה. קצת. מי שמקיא לא מרזה, אלא מסכן את חילוף החומרים שלו (ומשמין בטווח הארוך), את הנפש שלו ואת כלי מערכת העיכול שלו. הוא מרגיש שהוא מרזה וחושב שהוא מרזה, אבל יום אחד זזה לו הטבעת, ואז הוא לא יכול לספר לך מה הוא מרגיש, כי הוא צורח מכאבים, ובידוע שמי שצורח מכאבים לא יכול לספר מה הוא מרגיש. את עדיין אוכלת דברים לא דיאטטיים, אבל חושבת שהפיתרון הוא להקיא. ההצעה שלי היא שתספרי את הקלוריות של מה שאת אוכלת כל שבוע, כולל שבת, ותחלקי ל-7 ותראי אם זה הרבה או מעט. אם זה מעט, תמשיכי ותתמידי, ותלכי להצר עוד חצי CC את הטבעת. ברור שמותר לאכול עוגה או 50 גר' פיצוחים פעם בשבוע. השאלה היא כמה דברים משמינים את אוכלת. ואת זה תוכלי לגלות רק ברישום עקבי ומסודר. אם את מגלה שאת אוכלת יותר עוגות ויותר קלוריות ממה שחשבת, אז תעשי 3 דברים: א. תמשיכי להצר את הטבעת חצי CC כל פעם. ב. תוסיפי קצת יותר פעילות גופנית. ג. תתכנני איך להפחית את סוג המזונות שמשמינים בתפריט שלך. בהצלחה!
 

בובית143

New member
חשוב לי להגיד

שאני ממש לא חושבת שהפיתרון הוא להקיא ואני גם לא מקיאה ושמחה על כך!!! כנראה שנגעתי בנקודה רגישה כי משום מה את וויקי שמתם דגש על זה, אז אני שוב אומר שזאת לא הייתה כוונתי ואני ממש ממש שמחה שאני לא מקיאה, ומה שכתבתי בא מתוך הידע (האולי מצומצם שלי) של מה ששאני קוראת פה וממעט אנשים שאני מכירה בחיים שהם מה לעשות, מקיאים כל הזמן.... ואני שמחה לדעת שאפשר גם אחרת ושאתן מצליחות להרזות גם ללא זה, זה נותן לי קצת מסגרת ופרופורציה ואני מקווה שאני ימשיך לרדת ללא הקאות, גם אם זה לאט לאט לאט...
 
בובית יקירתי, אני מבטיחה לך שהרבה

יותר אנשים מקיאים מאשר מודים פה בפורום. לכן ההודאה בהקאות של מי שכן מודה זהו רק קצה הקרחון. מי שאוכל לאט ובתבונה, בלעיסות מדודות ובלי לבלוס כמו שאנחנו רגילים מהעבר הנפשע שלנו - לא מקיא. רק מה לעשות שלפעמים לפעמים אנחנו ממהרים, אוכלים בלי תבונה, חוזרים להרגלים ישנים ואז מקיאים. מי שבולס באופן קבוע על מנת להרגיש את טעם האוכל ולהקיא, הוא בולמי. נקודה. את ממש לא נשמעת כזאת.
 
למעלה