קצת בהלם

[RonyR12]

קצת בהלם

בר חוה הפנה אותי ללפרוסקופיה להסרת המיומה שיש לי ש"מועכת" את הרחם מבחוץ. כבר קבעתי תור ושלחתי לרופא המנתח (גלעד רטן המהמם שהוא גם הרופא נשים שלי) את המסמכים ואת ההפניה של בר חוה. כשהוא ראה במה מדובר הוא קרא לי אליו לפגישה ואמר שהוא מבצע מליון לפרוסקופיות, גם מסובכות, אבל שזאת לפרוקופיה מסובכת מאוד שיכולה לפגוע ברחם ובשלפוחית השתן ושהוא ממליץ לי ללכת רק ואך ורק לפרופסור גולדנברג שהוא מספר אחת בארץ בתחום. הוא אמר שאם גולדנברג אפילו קצת לא בטוח בעצמו אז צריך לעשות את הניתוח בפתיחת בטן ולא בלפרוסקופיה.

אני מרגישה שכל הזמן יש עוד ועוד בשורות רעות. יש לנו את העוברים הכי סבבה, אני מגיבה מעולה להורמונים, (יש לי כרגע 17 מוקפאים!) אבל מה זה עוזר כשכבר 3 שנים אנחנו מנסים וכל פעם שמתקדמים מגלים קושי חדש. אני לא מוכנה לעשות ניתוח בטן פתוחה, אני לא יכולה לסבול יותר את הכאבים האלה יש לי סף נורא נמוך לכאב ודיכאון מההורמונים (לא מהחוסר הצלחה, ממש מההורמונים). אני מרגישה שהכל הולך ממש קשה.

יצאתי בהלם מהרופא, קבעתי לגולדנברג, ואני מרגישה שאני מתחרפנת...

 

[אפרסקית28]

אין לי תובנות מיוחדות אבל נכנסתי לחבק ולחזק!כשהדרך מתארכת זה שובר וקשה.מאחלת לך מכל הלב שתצליכו לעבור את כל המכשולים במהרה.

 

[ענבל ח1]

בשורה קשה לעיכול

מבינה שזה נפל עלייך כמו רעם ביום בהיר. מבאס. אבל שאלה, למה החליטו שבחייבים להוציא את המיומה? אם היא מסכנת אותך? או מקשה על ההריון גם בהפריה?גולדנברג אכן הכי טוב בתחום. לי עצמי יש תור אליו ללפרוסקופיה. בטח היה מאוד מלחיץ לשמוע מהרופא שלך שהוא יתקשה לבצע בעצמו ועוד יותר קשה לשמוע על האפשרות שתצטרכי אולי ניתוח בטן פתוחה. אני ממש מקווה שזה לא יגיע לזה אבל בינתיים תנסי לא לחשוב על זה כי אולי כל המחשבות יהיו לשווא אם גולדנברג יחליט שאפשר לאפ׳. אני מבינה שזה קל יותר לומר מלעשות. מחבקת אותך ומרווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

 

[טוליתי]

אכן קשה לעכל,

אבל יש לך בעיה שניתנת לפתרון קל, וזה מה שחשוב. לאחר הניתוח את תוכלי להרות עם העוברים המצוינים שלכם.
לניתוח פתיחת בטן תדאגי למשככים טובים במיוחד (ממיצה על טרמדקס), ואח"כ תהיה לך רחם חדשה ומזומנה לקליטת עובר.
מחרפן, אבל אחרי ההחלמה, הדרך שלך לילד שאת כל כך רוצה תהיה קצרה

.

 

[טוליתי]

ממיצה=ממליצה

 

[איילת ר]

רוצה לתת נקודת מבט קצת אחרת....
קודם כל שולחת חיבוק...זה לא פשוט לקבל בשורה כזאת.
אל תסתכלי על ניתוח בטן כדבר שלא בא בחשבון, אם זה ייתן את הפתרון תחשבי איזה אופציות זה יפתח בפנייך....17 עוברים שווים ל 17 ילדים....
אני עברתי ניתוח קיסרי, הוא לא היה מתוכנן, לא היתה לי ברירה, אחרי תקופה מתישה של טיפולים, הפחד מעוד בדיקות מכאיבות ולא נעימות.... ההחלמה ממנו ממש לא נוראית והיום חודשיים וחצי אחרי אני צריכה להתאמץ ממש ממש חזק על מנת לתת טיפים למי שאמורה ללדת בקיסרי. אז נכון זאת דוגמא שונה אבל מקבלים משכחי כאבים וזה עובר.....
אז מקווה שנתתי את האופציה שלא תורידי את זה מהפרק....

 

[Clair24]

מבינה

רוני יקרה,
אלו חדשות גדולות לעיכול, תני לעצמך כמה ימים לאפשר להכל לשקוע. כל הכבוד לרופא שלך שמכיר בגבולות שלו ודואג לשלומך מספיק בשביל להפנות אותך למומחה אחר.

אני מאמינה שאם יש דרך לטפל בלאפרוסקופיה, גולדנברג יעשה זאת. ואם יגיד שלא אז את יכולה לסמוך שאכן כך.

עברתי כריתת שרירן בפתיחת בטן אצל גולדנברג לפני חודשיים בדיוק. לקחתי חודש חופשת מחלה להחלמה. בהתחלה היה קשה וכאב אבל אחרי שבועיים וחצי השתפר מאוד, אחרי חודש הסתובבתי ללא בעיות, ועכשיו אחרי חודשיים אין שום זכר לניתוח (שום כאב בכלל, גם לא בזמן התעמלות. כלום!).
והיום התבשרתי שעוד שלושה שבועות בערך נתקדם להחזרת מוקפאים!

גולדנברג מקצוען ומנוסה ואני הרגשתי שאני בידיים טובות. והגוף, מופלא. למרות כל מה שאולי לא עובד כפי שהיינו רוצות, איזה מדהים זה שהוא מחלים מניתוח שכזה בעצמו? מדהים.

אשמח לתת לך עוד פרטים בפרטי אם תרצי.

בהצלחה יקירה!

 

[RonyR12]

תודה ושאלות בפנים

את יודעת למה היה חייב לפתוח לך את הבטן? כמה זמן עד שלא כאב בכלל? כמה זמן עד שחזרת לתפקד רגיל, חזרת לעבודה?
&nbsp
גולדנברג דיבר אתך על מה המשמעות לרחם? האם אין בעיה להחזיק הריון אחרי ניתוח כזה?

 

[Clair24]

תשובות

אצלי היה נחוץ לנתח בפתיחת בטן בעיקר בגלל מיקומו של השרירן, שהיה גדול (12.5) ועבר את איזור הטבור. גולדנברג הסביר שמכיוון שבלפרוסקופיה הוא מכניס את המצלמה דרך הטבור יש צורך בפתיחה. היתרון בפתיחה הוא שקל יותר להסיר את השרירן והחיסרון הוא שההחלמה יותר ארוכה.

העניין עם הכאב הוא יחסי. בהתחלה מאוד כאב. אחרי שבועיים וחצי היה שיפור משמעותי, ואחרי חודש בהשוואה כמעט ולא הרגשתי. עכשיו אני מתעמלת חופשי ואין שום כאב בכלל. במשך החודש הראשון מעבר לאופטלגין נוזלי ואדביל לא לקחתי שום דבר יותר חזק. פעם אחת ניסית אבל טשטש אותי מידי ולא ממש עזר לי לכאב. כשהייתי במעקב אצל גולדנברג לאחר חודש שאלתי אותו מה ההבדל בין הניתוח הזה לקיסרי והוא אמר שאין הבדל בכלל וההחלמה מקיסרי היא באופן די קבוע הרבה יותר מהירה וקלה מכיוון שהניתוח מהול בכל כך הרבה שמחה על הלידה. זה אומר שהגישה לניתוח מאוד משפיעה על תקופת ההחלמה. זה לא אומר שצריך להחלים כמו מקיסרי, ואני לא אשקר ואגיד לך שהיה קל. לא היה קל, וכאב, ולא יכולתי לעשות הרבה לפחות שבועיים וחצי. אבל עכשיו אחרי חודשיים אני ממש ממש לא מרגישה כלום ואם תחליטי לעשות את הניתוח חשוב לזכור את זה - זה קשה אבל זה עובר והכל למטרה טובה.

היו לי רגעים של רחמים עצמיים (למה זה כל כך קשה וכולי' וכולי') ובמיוחד אחרי הניתוח הרשתי לעצמי לרחם על עצמי חופשי. צריך לדאוג לגוף ולנפש ולאפשר להם את המרחב להחלים. אבל דאגתי להמשיך הלאה, לזכור שהניתוח היה הבחירה שלי, שהגוף הוא דבר מופלא שמחלים בלי שאני צריכה לעשות כלום חוץ מלנוח, ושאולי אולי יצא מזה ילד או ילדה מקסימים.

כשתפגשי איתו תשאלי אותו את כל השאלות, הוא יענה על הכל. אני חשבתי ודאגתי מאוד שיש מצב שהרחם יפגע כי זה מה שבר חווה אמר לי, אבל גולדנברג ביטל את זה לחלוטין ואמר שהסיכוי הוא כל כך מזערי ושזה לא קרה לו בכל השנים שהוא מנתח. הוא כן אמר שהלידה (אם תהיה) תצטרך להיות בקיסרי. יש שיגידו שלא אבל אני לא יודעת אם אקח את הסיכון. קודם אקלט ואח"כ אחשוב על זה

.

אני חושבת שחשוב לשמוע ממנו מה הסיכונים הספציפים לך בהתחשב במיקום של המיומה. יש מחקרים שמראים שהסרת מיומה מגדילה את הסיכויים להרות. במקרה שלי זה נראה כמו המכשול היחידי חוץ מהגיל, אז הבחירה היתה ניתוח או סיכוי לילדים.

אני יודעת ממה שכתבת עוד בעבר שההורמונים גורמים לך לדיכאון, ולא שניתוח מוסיף אבל זו תקופה ללא הורמונים ומאפשרת לגוף קצת לנוח.

אם תרצי שנדבר בטלפון שלחי לי את המספר שלך בפרטי. אני יודעת שלפני הניתוח הייתי מבוהלת ועצובה ומיואשת וכל פיסת אינפורמציה עזרה לי, ואשמח לעזור לך.

שבת שלום

 

[RonyR12]

את מהממת!

אני ממש מודה לך על כל האינפורמציה. הייתי במצב לא טוב בסופש אבל התשובה שלך ממש עזרה לי לצאת מזה.
&nbsp
כרגע אין לי עוד שאלות אבל אני אשמח לדבר אתך בהמשך. כותבת לך בפרטי

 

[חיוכי אהבה]

בשורה קשה לעיכול

אבל עכשיו את יודעת מה הבעיה,
והדרך לפתרון קיימת,
והדרך להריון ארוך וטוב תגיע.
&nbsp
תעכלי את הבשורה,
תראי מה הרופא ממליץ
ואז תחליטי.
&nbsp

 

[cookiii]

מה יותר כואב?

ניתוח בטן עם זמן החלמה ידוע מראש.או הידיעה שבלי הניתוח לא יהיו לך ילדים מהרחם שלך?אם 2 רופאים חושבים שזה הטיפול הנכון והבטוח עבורך תשקלי טוב טוב לפני שאת מחליטה לוותר.נ.ב כל הכבוד לרופא האחראי.

 

[RonyR12]

גילוי נאות

כבר הייתי בהריון וכבר יש לי ילדה לא שיתפתי בפוסט המקורי כי הייתי בהלם מהניתוח עצמו אז לא עדכנתי את הרקע שלי. את המיומה יש לי עוד מלפניה וגם איתה הלך לא קל - כמעט 3 שנים של נסיונות והפלות וכאב לב גדול אבל היא באה

ועכשיו עברו עוד שלוש שנים והגוף שלי בטראומה. הכל כואב לי, אפילו החזרות. לפני שבועיים היתה לי החזרה שחצי שעה הרופאה לא הצליחה להחדיר לי את הצינורית עם העוברים למקום הנכון (בגלל המיומה) וישבתי שם על הכסא של ההחזרה צורחת ובוכה. ובסוף הלכתי הביתה בלי החזרה. ובהלם, במצב ממש קשה.
ולמחרת בר חוה הצליח להחזיר לי יחסית בלי כאב. אבל זה לא מוחק. את ההזרעות שגם הן כאבו לי בטרוף, את הדיכאון הכמעט קבוע, את החיים שהם לא חיים.
&nbsp
אני יודעת שזה קיצוני אבל מאז אתמול אני אומרת לעצמי שאני לא מספיק חזקה לעבור עוד מזה. פתיחת בטן זו התאוששות של 3 חודשים. ואני חושבת על פונדקאות. כי אולי לא מיציתי את כל האפשרויות אבל כרגע אני מרגישה שמיציתי את כל כוחות הסבל שלי. ואם העוברים שלנו מצויינים אבל הרחם שלי מעפנה והחצוצרות שלי בעייתיות ויש לי חשד לבעית קרישיות, אז אולי אני צריכה לעבור לאופציה הזאת. אני לא יודעת.
זה לא כל כך עולה פה בפורום משום מה, ופתאום אני ממש תוהה על זה. למה זה מוצא אחרון אחרי שכמעט הרגנו את עצמנו ואת החיים שלנו? לא יודעת אני ממש מבולבלת ונסערת ופוחדת ומיואשת. וזה נראה לי כאילו ה"פתרון הקל" ולגמוור עם הסבל הזה, ולא לעבור ניתוח ולוותר להרים ידיים. כי די. זה קשה מדי.
&nbsp
מקווה שלא דרכתי פה על יבלות בגלל שיש לי ילדה. יש פה שרשור של צילה לגבי מה יותר כואב, ומה יותר גרוע. ואני אומרת שהכי הכי הכי גרוע זה בלי ילד בכלל

. הפחד הזה שלעולם לא יהיה. אבל לצד זה גם די גרוע לעבור את זה בפעם השניה ולהרגיש ששנים מהחיים שלי נהרסות לטובת המטרה הזאת.
&nbsp
&nbsp

 

[יהיה טוב 555]

כל כך כואב לשמוע... ההתלבטות שלך לגמרי מובנת ואני חושבת שאת צריכה לקחת קצת פסק זמן ולחשוב מה את מעדיפה, בזמן הזה תתייעצי עם הרופא שהומלץ לך על הניתוח ואם הכרחי לעשות אותו בניתוח פתוח או אפשר גם באנדוסקופי, במקביל תבררי על הליכי פונדקאות ואז קחי לעצמך קצת זמן כדי להחליט מה את מעדיפה. לא צריך להחליט מיד.
שולחת לך חיבוק חזק לימים הקשים שאת עוברת

 

[cookiii]

את לא דורכת לאף אחת על היבלות.

אישית אני שמחה לשמוע שיש לך כבר נסיכה.אם זה המצב וקשה לך מאד אולי באמת אופציה של פונדקאות היא בשבילך.ילד זה ילד לא משנה מאיזה רחם יצא. אם האמא תישאר בריאה והילד יוולד בריא מה זה משנה מאיזה רחם הוא נולד?תחשבי על פונדקאות,יש עלות כלכלית נכבדת ובעלך גם צריך להסכים לצעד הזה אבל פרט לזה אין סיבה אמיתית להמשיך לסבול אם מיצית. בכל מקרה אני שולחת חיבוק עידוד ואל תפסלי את הניתוח לחלוטין אפילו בשביל העתיד. לכי תדעי מה יבוא לך עוד חודשיים.

 

[acka]

החלטות

אני מבינה את גודל ההלם וההתלבטות.
נשמע ממש קשה מה שעברת בשנים האחרונות.
אבל אני הייתי קודם כל מתיעצת עם גולדנברג.
אולי אפשר לעקוף ולא לפתוח את הבטן.
ואם אין ברירה אני מודה שהייתי הולכת על זה, אמנם זה כמה חודשים כאובים, אבל לדעתי גם במצבך זה שווה את זה.
&nbsp
מקווה שזה יסתדר ללא פתיחת בטן ובמהרה תכנסי להריון תקין.

 

[RonyR12]

acka אפשר לשאול אותך שאלה לגבי הפונדקאות?

אני מבינה שאת גם כבר עברת הריון ויש לך ילד\ה וענית לי שבכל זאת היית הולכת על הפתיחת בטן ועל החודשים הכאובים ואני מנסה להבין - למה פונדקאות זה לא אופציה? אני ממש הייתי שמחה לדעת למה נשים רק בחוסר ברירה מוחלט ורק אחרי כמויות של סבל פונות לדבר הזה. נראה לך שזה קשור בכסף? במוסכמויות של החברה?
&nbsp
כי אם הייתי שמה את שאלת הכסף בצד, בשלב זה כבר הייתי הולכת על זה. אבל אני מבינה שרוב הנשים במצבי היו ממשיכות וממצות את כל האפשרויות למרות הקושי והסבל.
&nbsp
אני באמת בסימן שאלה על כל זה. וברור שהשלב הבא זה גולדנברג שכבר יש לי תור אליו לשבוע הבא. אבל משהו בי אומר שאפילו את הלפרוסקופיה אין לי כוח לשאת וגם המחשבה על הריון מלא בפחדים וחרדות לא נשמע מפתה ואני מרגישה רצון "לייצא" את הבעיה למישהי אחרת שהיא לא פגומה ולא בעייתית ולא תסבול כמו שאני סבלתי ולגמור עם ההתעללות הזאת בי.
&nbsp
אני יודעת שאני נשמעת נורא בדרמה, וזאת האמת אני ממש בדרמה..

 

[HiLoLiT7]

בעיקר מהשיקול הכלכלי

פונדקאות היום בישראל זאת הוצאה של לפחות 250 אלף או יותר עם כל ההוצאות מסביב, זה לא רק התשלום לפונדקאית.גם זה לא קסם, לוקח זמן להכיר ולהחליט על פונדקאית, לעבור וועדות ואז לצאת לדרך.הדרך גם לא תמיד קצרה אפשר לעבור החזרות בלי הריון, אך אחד לא מבטיח לך הצלחה מהירה ולכן אני חושבת שאולי האופציה הזו פחות מדוברת בפורום.אני במקומך גם הייתי הולכת לשמוע מה יש לאותו פרופ׳ להגיד בעניין ואם את צריכה לעבור ניתוח פתיחת בטן בסופו של דבר משיקול כלכלי נטו אז שווה לך לעשות את זה ואולי להיכנס להריון מאשר ללכת על פונדקאות מראש.לגבי שיקולים אחרים קטונתי מלייעץ לאחרות שלא הייתי במצבן.בהצלחה והריון מהיר וקל לך מתוקה

 

[acka]

פונדקאות

אני מודה שמעולם לא שקלתי את העניין מספיק ברצינות.
אצלי המילוט היה לכיוון האימוץ אם הטיפולים לא יצליחו.
&nbsp
&nbsp
יש כמה סיבות בעיני למה זו לא האופציה הראשונה.
קודם כל המחיר. כרבע מיליון שח. מחיר לא מבוטל בכלל.
אם את במכבי ויגלו שאת מנסה לצבור עוברים לפונדקאית עלולים להפסיק לך את הטיפולים וזה עוד מלא כסף.
הפונדקאות בארץ דורשת תהליך ארוך של משהו כמו שנה לפני שאפשר להתחיל.
בחו''ל זה רחוק ולא מוכר ויש הרבה פחות שליטה.
עם הודו לי אישית גם יש עניינים מוסריים.
וכאן נוספים לחצים חדשים - מה הפונדקאית עושה, אולי היא שותה, אולי מעשנת אולי סתם לא מקפידה על בריאותה.
יש פה ויתור עצום על שליטה.
אני חושבת שזו אופציה נהדרת במקרים מסוימים, אבל לו הייתי במצבך כנראה הייתי בודקת את האפשרות של להכנס להריון בעצמי כי זה פשוט יותר במידה מסוימת.

 

[חיוכי אהבה]

רוני, לכי לשמוע מה יש לרופא להגיד

בתקווה לבשורות טובות,
ואחר כך תחליטי.
&nbsp
הכאב שלך עצום, ואני שמחה שיש לך ילדה בבית

לגבי פונדקאות אני חושבת שזה שילוב של עלות כלכלית מאוד גבוהה,
לכך שהפונדקאות הוא תהליך שעדיין לא מוכר או לא מספיר נרחב
בשביל שיהפוך לעוד אחת מהדרכים להביא ילד לעולם.
אני חושבת שזה קצת כמו בנק הזרע, בהתחלה היו נשים בודדות
שפנו לכך, והיום יש יותר. יש יותר לגיטימציה לכך, ויותר אפשרויות.
(הכוונה שלי שמשהו שהיה נדיר הופך ליותר נפוץ וליותר קל לביצוע)
&nbsp
לכי לרופא, תראי מה הוא אומר ותחליטי.
את לא חייבת להחליט עכשיו.