אדמוניתהחורש
New member
קצת אחרי שלוש בצהריים הטלפון פוצח בשירה :
(במצב אחר ההגדרה היא "סתם מטרטר"
) -היי אמא , מה קורה ? * אצלי בסדר , מה איתך, עדיין ברמה ? - כן. הכל טוב. מזג אוויר מעולה. סבבה כאן. * יופי. אני שמחה לשמוע. אתה מגיע בשישי ? - כן. טוב , חייב לזוז. ביי. * רגע , ילד , תרצה משהו מיוחד לאכול ? - נראה כבר. ביי. ------------------------- עברו כמה דקות. שוב הטלפון שר. - מה שכחת , ילד ? * זה לא ילד , זה אבא שלו. - מה ? איך ? איפה אתם ? * בבית. - מה קרה ? * שום דבר רציני. הוא קיבל גימלים. תגיעי הביתה מהעבודה והוא ייעדכן אותך.... ביי. --------------------------------- אז השעה וחצי הבאה עברה עלי בעצבנות יתר , מקווה ששום מצלמה לא קלטה אותי שועטת בכביש במהירות קצת גבוהה מעל המותר. מסתבר שאתמול , בצהרי היום , החום עלה לו והוא רעד מקור. מאחר וחופ"ל אמור היה להגיע רק בשעות הערב , שלח אותו המ"מ לישון. כיסו אותו במספר שקשי"ם ובמעיל , למרות שהיה די חם. בערב הגיע החופ"ל , מדד לו חום , שעלה ל-39 והוחלט לפנות אותו לביה"ח פוריה. שם עשו לי צילום חזה וסינוסים , כי בבדיקת הדם היו הרבה מידי תאי דם לבנים. קיבל עירוי , אנטיביוטיקה כלשהי וגימלים. היום נשלח הביתה עד יום ראשון. כשיחזור ביום ראשון לבסיס , יחזור ללא "צ'ונגיות" , כי מחר מסיים טירונות (היא קוצרה בכמעט חודש). כאן סוף החדשות.
(במצב אחר ההגדרה היא "סתם מטרטר"
