פיצוי נוסעים בטיסה.
קנס לנהג מונית שסירב להסיע עיוור
הודעה לעיתונות מטעם דובר משרד התחבורה. -------------------------------------- קנס של 7 אלפים שקלים נגזר בבית משפט השלום בחיפה על נהג מונית מחיפה שסירב להסיע עיוור המלווה על ידי כלב נחייה. בנוסף חייב את הנהג לחתום על התחייבות כספית בסך של 10 אלפים שקל. --------------------------------------- הודעת הדובר המקורית
כאן
פיצוי נוסעים בטיסה.
פסק דין אשר פורסם ע"י דוברת הרשות השופטת. כל הזכויות שמורות © .1997-1998 מדינת ישראל ----------------------------------------- התובעים טוענים כי חרף ציפייתם לשוב ארצה מאמסטרדם בטיסה שצריכה היתה לצאת ביום 15.10.01 בשעה 22:15 לא עלה בידם לעלות על טיסה זו מאחר ושעת ההמראה הוקדמה ב- 5 שעות מבלי שניתנה להם הודעה מתאימה בעניין זה. בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, סבור כי שני הצדדים, דהיינו התובעים והנתבעת, אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם והעובדה כי כל אחד מהצדדים מטיל לפתחו של האחר את האחריות, לא די בה ובית המשפט מחוייב לבחון התמונה כולה. בית המשפט בתוך עמו הוא יושב וגם אם הדברים אינם בגדר ידיעה שיפוטית, הרי שלפחות ניתן לומר כי הנוסע הסביר לחו"ל יודע או צריך להיות מוחזק בחזקת ידיעה בדבר החובה לאשרר מועדי טיסה ולו חזרה ארצה. אמנם בכרטיס שנמסר לתובעים צויין כי האישרור יעשה תוך 72 שעות לפני ובנסיבות של מקרה זה, כאשר השהות כולה הסתכמה ב- 4 ימים, כי אז אותם 72 שעות חלים אולי אף טרם היציאה, אך אינני סבורה כי יש להתייחס לאמור בכרטיסים באופן הצר והפשטני ובמיוחד כשהמדובר בטיסות סחר שידוע כי חלים לגביהם שינויים רבים. העובדה שהתובעים בחרו שלא להתקשר, הרי שבכך נטלו הם סיכון ובנסיבות העניין אינני סבורה כי יש להטיל על האחריות הנובעת מנטילת סיכון זה דווקא על הנתבעת. מנגד, אף הנתבעת אינה פטורה מאחריות במקרה זה, שכן היה עליה לעשות מאמץ סביר כדי לנסות ולאתר התובעים או בני משפחה השוהים בארץ שמטבע הדברים להם יש קשר, ולו טלפוני, עם התובעים בתקופת שהותם בחו"ל. בית המשפט סבור כי התנהגות מקובלת וסבירה של הנתבעת חייבה כי זו תצטייד בכל הטלפונים, הן אלו הנמצאים אצל התובעים והן של בני משפחה אשר יכולים לשמש כמקור לאינפורמציה בעבור התובעים בתקופת שהותם בחו"ל. על כן, מצאתי לנכון לקבוע כי האחריות לנזק שנגרם עקב העדר יכולת של התובעים לשוב ארצה במועד שנקבע על פי כרטיס הטיסה שהיה בידם חלה בחלקים שווים הן על התובעים והן על הנתבעת. כיוון שהתובעים לצורך חזרתם ארצה נאלצו לרכוש כרטיסים חלופיים בעלות כוללת של 630 דולר, סבורה אני כי הנתבעת תפצה את התובעים בסכום השווה למחצית סכום זה. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך בשקלים השווה ל- 315 דולר, כאשר סכום זה יתורגם לשקלים לפי השער היציג הידוע ביום מתן פסק דין זה וממועד זה ואילך ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. באשר להודעה לצד ג´, סבור בית המשפט כי צד ג´ יצא ידי חובתו בכך שנתן הודעה לנתבעת מיד לכשנודע לו על השינוי ועל כן אינני סבורה כי ניתן לייחס לצד ג´ אחריות נוספת מעבר לחובה החלה עליו להודיע על השינוי מיד לכשנודע לו דבר השינוי. על כן, ככל שהדבר נוגע להודעה לצד ג´, מצאתי לנכון לדחותה. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות בנוגע להודעה לצד ג´. לנוכח התוצאה אליה הגעתי בתביעה העיקרית, אינני עושה צו להוצאות בתביעה זו. כל הזכויות שמורות © .1997-1998 מדינת ישראל
