קניתי לי מחשב

[noagoa]

קניתי לי מחשב

במזל טוב קניתי לי מחשב שישרת אותי ללימודי באוניברסיטה ולכתוב בפורום לא רק בזמן העבודה. בשבוע שעבר, אחרי יומיים שהמחשב החדש אצלי, התחברתי לאינטרנט (אחרי שהתקנתי אנטי וירוס) ובגאווה רבה התחלתי לשוטט באינטרנט כשלפתע צצה לה הודעת שגיאה מבהילה שהמחשה (החדש והיפה שלי) עומד לקרוס וחייבים לטפל בבעיה בדחיפות. במקביל, המחשב השמיע צפצופים מבהילים שהזכירו לי מוניטור של אדם גוסס. נתקפתי היסטריה ומהר צלצלתי לצוות יועצים שמבינים במחשבים, כמובן שבדיוק אף אחד לא ענה ואני נתקפתי יותר לחץ, עד שתפסתי את אחד מידידיי שאמר לי פשוט לעשות RESTART, אז כמו ילדה טובה ביצעתי את דבריו ואכן ההודעה נעלמה (הבעיה טופלה בהמשך השבוע). כבר כמה ימים אני חושבת כמה חבל שבאותה שניה גורלית שבה ברק הודיע לאבא, לאמא, לארז ולי בדיבורית שברכב שהוא מת לא יכולתי לעשות RESTART ולפתור את הבעיה שלו ושלנו.

 

[Curious]

אני מאוד מבינה ללבך(מחשבות ליליות)

ואולי גם אמצא כמה אירועים או מילים שהייתי רוצה לעשות להם ריסטרט...כרגע לא עולה..(תואם את מוטו החיים שלי כנראה - לחיות ללא חרטה(יצאה לי דו משמעות))... גם לי היתה תקופה ששבתי למחשבה זו שוב ושוב.. ההבנה הכי עצובה שלי בהקשר זה היתה, שגם אם היתי מבצעת ריסטרט על האסון האישי שלי, זה עדיין היה קורה....לצערי... וזה מאוד מעציב אותי מחד, מאידך, זוהי אחת הדרכים שלי לקבל את הגזרה ולחיות עמה, כיום כבר ללא רגשי אשם אישיים.... אני מבינה שלא משנה כמה ומה היתי עושה, הרי שמה שקרה לי אישית, היה קורה בכל אופן... אני מבינה שכשאדם מגיע למקום של להתייצב מול החור השחור, ומקבל החלטה להרים ידיים, הרי שזה מאוד קשה, עד כדי בלתי אפשרי לעצור אותו..., היות וקיבלת החלטה להיכנע, להפסיק להילחם, לאחר שנלחם בכל כוחו, ותם כוחו ואיננו עוד. אני מייחלת לך שלא יגמרו לך הכוחות בהתמודדותך. ליל מנוחה

וחיבוק

 

[iditush forever]

לו היה אפשר לעשות RESTART ...

או UNDO על ההחלטות שלהם, על הבחירות שהם בחרו, ולהחזיר את הגלגל אחורה... לא רק היה אפשר להציל אותם מציפורני המוות ולחשוב לעצמינו שאולי בכל זאת אולי כן היה מקום שבו הם זעקו לעזרה ואנחנו פשוט לא ראינו ולא שמענו.... כל המחשבות האלו, נועה, מוכרות לי כ"כ ואני מסכימה עם מה ש-CURIOUS כתבה לך כאן, שאולי בהרגשה הפנימית זה לא היה משנה דבר כי הם היו ממשיכים בשלם, בתוכנית שלהם להפרד מהחיים. אני במשך שנים ייסרתי את עצמי עם המחשבות האלו שאולי באיזשהו מקום הייתי יכולה להציל את אסף וכשלתי, בסופו של דבר הבנתי שאף אחד לא היה אשם בהחלטות שלו ובטח שלא אני ומה פתאום שאני אייסר את עצמי כ"כ ואשא על כתפי את העול הענקי הזה של כל ייסורי המצפון והאשמה שפשוט אכלו אותי מבפנים ושלחו אותי למקום רע מאוד, מקום שבו לא נתתי לעצמי להמשיך הלאה, להתפתח, לאהוב, להנות ופשוט לחיות... נועה אני כ"כ מבינה את הכאב שלך, אבל תביני שזה לא היה באשמתך. הבחירה של ברק הייתה שלו בלבד, ואם כל הקושי בכך - זאת הייתה החלטה שלו, בחירה שלו, כמו הבחירות של יקירנו שאם אדם מגיע למקום שבו הכל נראה לו שנגמרו כל האופציות ואין כח יותר להלחם על החיים אז מי אנחנו שנגיד שהיינו יכולים להציל אותם... ואם כן, לפחות מבחינתי זאת היתה כרוניקה ידועה וכתובה מראש של מוות. לפחות אצל אסף שלי. שולחת לך חיבוקים ומעודדת אותך, אוהבת עידית

 

[Curious]

עידית את מקסימה..

אומר ואוסיף עוד משהו עצוב... גם האן דו על ההחלטות שלהם לא היה עוזר, משום שמדובר ברצף של אירועים בחייהם, אשר הוביל אל אותו החור השחור.... אם ללכת לאחור ולתקן, הרי שצריך לתקן כל אירוע ואירוע לגופו תיקון שורש, וחלק מן האירועים פשוט לא ניתן, כי הם מאוד מאוד פוגעים ועם השנים קוברים את עצמם בתוך הנשמה ונוגסים בבשר. צריך להיות ה' או איש מקצוע מאוד מאוד טוב כדי לעזור= להגיע לאותם הטריגרים, לטפל בהם ולנתב את ההתמודדות למקום אחר, עוצמתי אוהב את החיים ופשוט בריא יותר. חיבוק גדול לשתיכן

 

[iditush forever]

תודה חמודה ../images/Emo9.gif

גם את ההתמודדות שלך מדהימה וראויה לשבח!! כנראה ששום דבר לא היה יכול לשנות את ההחלטות שלהם. וכנראה שצריך ללמוד לחיות עימם, בטוב וברע... אני לעולם לא אשלים עם הבחירות של אסף אבל לפחות לא אתן להם לענות אותי יותר... תודה מתוקה.... חיבוק גדול גם לך עידית

 

[Curious]

תודה../images/Emo9.gif

גם אני לא משלימה ולא מסכימה עם הבחירה של גל. חלפו 3 שנים, והזמן כנראה עושה את שלו. ישנן עדיין השלכות מעכבות, ואני רואה אותן בעבודה היומיומית שלי עם עצמי. עם זאת, אני חושבת שהזמן עושה משהו, עוזר להבנות, להתעצם ולהעמיק את הראיה וההבנה של עצמי והאירועים. אני רק מקווה שנמשיך להיות חזקים ולהמשיך... כי בעצם אין דרך אחרת חוץ מלהמשיך. ואפשר להמשיך מחד בכאב וסבל, ומאידך להמשיך ממקום חזק, רגיש, עמוק, מבין ונבון יותר. החיים מעניקים לנו אינספור בחירות מי יתן ונהיה חכמים מספיק כדי לבחור את הבחירות הטובות והבריאות ביותר, והפעם בלי ללמוד ממקום של אסון, גם אם לעיתים כן ללמוד ממקום של קושי.

 

[iditush forever]

מסכימה עם כל מילה....

הזמן בסופו של דבר עושה משהו. אומנם לא מבטל את הכאב ואת הגעגועים, אבל יחד עם זאת הזמן מלמד אותנו איך לשים דברים בפרופורציות נכונות, הזמן הוא הכלי היחידי שגורם לכאב לפחות במידה מסויימת, מכהה אותו ואף מוריד טיפה מהעוצמות שלו שהיו בהתחלה. זה לא אומר שהכאב אינו קיים, זה רק אומר דבר אחד שלמדנו לחיות עימו, למדנו איך לא לתת לו להשתלט לנו על החיים. כל אחד וההתמודדות שלו, כל אחד והבחירות שלו. אני בחרתי בחיים, ידעתי שזה יהיה קשה אבל לא וויתרתי לעצמי, גם שהכל היה שחור והיה נראה שאין תקווה ידעתי שאיכשהו דברים כן יסתדרו אם אני אאמין בעצמי ובכוחות שלי, רק חבל לי שהייתי צריכה ללמוד זאת בדרך הקשה מכל, חבל לי שהלמידה הזאתי הגיעה על חשבון של החיים של אסף שאלמלא המוות שלו לא מאמינה ולא יודעת אם הייתי מגיעה לתובנות והבנות אלו. כיום אני נמצאת במקום טוב יותר, מקום שבו אפשרתי לעצמי לחיות ולפרוח והחזרתי לעצמי את השלווה שהייתה חסרה לי כ"כ, מקום שבו אפשרתי לעצמי לחיות בצד אחד עם הכאב, כן לחיות עימו זאת היתה ההשלמה מבחינתי, כאב הרי משתלב ביחד עם אהבה ואי אפשר לבטל בין השניים, מוזר אולי אבל זאת היתה האמת שלי מבחינתי... כל החיים האלו הם רצף של קושיים ואנחנו רק יכולים ללמוד מהם... אוהבת עידית

 

[Curious]

איזה יופי..../images/Emo140.gif

אני שמחה לקרוא את דברייך... מעולם לא אשכח את הרגשות והתחושות של העולם הפנימי בשנה וחצי הראשונות, בהן הכאב הרגיש כל כך חזק, התהלכתי כחי-מת, כאדם שהורידו ממנו את העור, הרגשתי שאוטוטו אני אתפוצץ באופן זה או אחר... ראיתי את הטעם להמשיך, אך לא הרגשתי אותו. אני שמחה שבאותם הרגעים נמצאו אנשים יחידים ומיוחדים שתמכו בי כל אחד במידה שיכל להכיל... ולמען האמת גם כיום, בשעות הדאון וההצפות הרגשיות. הזמן בהחלט עושה משהו...הזמן הזה שאיננו תרופה... ואיננו נוסחת קסם לכאב... אני גאה בך ובהתמודדות שלך וביכולת שלך לנסח את הדברים כל כך יפה ונכון.

 

[Oris Mom]

קוראת אתכן יקירות...

ומזדהה... בשקט...

 

[Curious]

../images/Emo24.gif גם לך אם כך../images/Emo9.gif

 

[iditush forever]

וגם השקט הזה אומר הכל מבחינתי

תודה לך תמרה... אוהבת אותך, ומחבקת ממני עידית

 

[Oris Mom]

תודה על ה../images/Emo24.gif ../images/Emo9.gif

 

[noagoa]

לקרוא את דברייך גורם לי לחייך

כל הכבוד לך יקירתי. אני רואה שהשלמתעם הדברים, זה שלב מרגיע. טוב שחזרת שהאופטימיות לא תעלם!

 

[Curious]

לעולם לא ../images/Emo70.gif

גם אם לעיתים תכנס למשבר

 

[iditush forever]

ההשלמה היא לא עם הבחירה שהוא בחר

אלא עם המצב המתון, ולדעת איך מכאן ממשיכים הלאה. כי אני לעולם לא אשלים עם הבחירות שלו אבל יחד עם זאת הבנתי שאני לא אייסר את עצמי יותר על כך, הבנתי שאין אחראים למוות שלו ולמעשה האחראי היחיד זה היה אסף בלבד, הוא בחר באופן מודע למות ואנחנו כל מי שנשאר מאחורה נאלץ לחיות עם כך בלית ברירה. נועה'לה אל תייסרי את עצמך על בחירות שאחיך בחר בהן. לא את, ולא אף אחד אחר אשם בכך וכנראה שלהציל אותו היה מאוחר מידי... אני מבינה את הכאב שלך, הכאב שלך כ"כ מובן ומוכר לי. אבל תתני לעצמך את האפשרות להמשיך הלאה ולהחלים מהפציעה הזאתי. ההחלמה היא מילת המפתח כאן, לדעת שנכון ברק לא יחזור אבל תמשיכי לחיות את חייך, כן המילה היא לחיות ולזכור אותו תמיד. אוהבת עידית

 

[Curious]

לחיות ולהתחבר מחדש לשמחה ואהבה...

איך אתם עושים את זה?

 

[Oris Mom]

זהו מאבק מתמשך, מדי יום ביומו

כל בוקר מחדש, כשאני פוקחת את העיניים ונזכרת... נזכרת שהעולם שוב לא יהיה כפי שהיה, אני מרגישה איך החור השחור של הדיכאון מנסה לשאוב אותי פנימה... זהו מאבק יומיומי, לא להישאב, לא להיכנע למרה השחורה, כן לצאת, לבלות, לחייך, לצחוק, למצות את ההנאות שיש לנו בחיים. לפעמים אני מפסידה במאבק ואז אתם קוראים על כך... אבל רוב הזמן אני מנצחת, וזה מה שמנחם אותי.

 

[Curious]

עוד ../images/Emo24.gif

אכן מאבק יומיומי, שהופך לקשה מאוד ברגעים קשים ומשברים, כי אז הכל מתחבר, ובנוסף לקשיים יש עוד משקולת שמוסיפה להתמודדות והופכת אותה לכפולה ומשולשת... . עם זאת, עם הזמן גם האופטימיות הגדילה שריר, וגם עור היפופוטם התעווה למקרים הפחות חשובים בתמונה הכללית של החיים. שיהיה ליל מנוחה וחלומות נעימים.

 

[iditush forever]

תיארת זאת במילים מדויקות - מאבק!!

מאבק בלתי פוסק, מאבק שלא נגמר, אבל יחד עם זאת בתוך המאבק הזה ישנן נקודות של אור שגורמות לנו להבין עד כמה החיים האלו יקרים, שבריריים ושאסור להכנע.. את תיארת את ההרגשה שלי פחות או יותר כאילו היית אני.. גם אני כמוך תמרה נופלת אבל יחד עם זאת גם קמה, מזכירה לעצמי שיש עבור מה לקום

תודה יקירה על המילים, על ההבנות ועל התמיכה ואהבה

ממני עידית

 

[Curious]

איזה כיף לי, שיכלתי

לתרום לך... אכן נקודות של אור בתוך מאבק בלתי פוסק הנם סממן להתמודדות ...

לעיתים אני תוהה וחושבת, האם זוהי הדרך אל האושר, או שמא אותן נקודות קנות של אור הם האושר..