דרך בלתי מסתגלת לשמור על הנורמה
הקללות למרות שאינם "חינוכיים" הם דרך לפרוק תיסכול ולאזן את מערך הארגיות של הגוף. כל אחד מחפש דרך לשמור על זהותו הנפרדת במסגרת הנורמה הכללית של המערכת (המשפחה), תהליך זה אופיין על ידי חוקרים רבים, לדוגמא באמצעות מודל תיאורטי שנקרא "מודל ויסות הסטייה" (Deviat regulation theory). הקללות יכולים להיות קשורים לתיסכול, ולמרכיב האימפולסיביות שמאוד דומיינטי ומתחיל להיות משמעותי יותר בתסמיניה המרכזיים של התסמונת בערך בגיל 9-10. אם הקללות מופנות לאחר, זה יכול לבוא כהגנה- זוהי התקפה, בדרך בה הילד יכול להגיב ובאופן לא מאיים- לא להיפגע חזרה. אם זה כלפי כולם, כולל כלפי עצמו, זה חלק מהתמודדות בלתי-מסתגלת שהוא בחר כדי להתמודד. יותר גרוע לילד להיתפס על ידי המשפחה כילד רע מאשר ילד טיפש. וזה הופך בשלב מסויים לחלק ממנו. (אגב, זה בדיוק הדוקטוראט שלי) לגבי עונשים, זה לא יעזור, זה עלול להביא את הילד לחפש דרכים אחרות. צריך בצורה משלבת להפחית תיסכול, לתעל מצבי דחק ועצבנות לאפיקים אחרים (לדוגמא ספורט) ולהקנות מיומנויות עבודה נכונות עם הסביבה. ניתן לבקש מהמורה להפחית בשיעורים, או לאשר לו לעשות חלק מכל אחד מהנושאים, ולשוחח עם המורה שזה בהסכמתכם בגלל קושי אובייקטיבי. בבעיות מסוג זה מקל משמעותית גם הריטלין, כאשר הוא מותאם מבחינת מינון לילד, הואיל והוא משפר את האימפולסיביות. שילוב בין טיפול תרופתי ובין תרפיה קוגניטיבית-התנהגותית הוא שילוב שמאוד יכול להקל על הילד ולשפר את איכות חייו וחיהם. חתימה טובה גיל מאור