קליידסקופ

[kraz11]

קליידסקופ

ואני לא מדבר על טנג'רין דרים האוברייטד אלא וייט פייסד ליידי שלא זכור לי שדיברו עליו פה מי שלא מכיר ממליץ בחום, פשוט אין עוד דברים כאלה http://www.youtube.com/watch?v=CCCmK_fPHyg

 

[Jflyaway]

הרחבה

כן דיברנו באלבום די הרבה בעבר, ואני לא חושב ש "טאנג'רין דרים" שלהם היה אובר רייטד... אני פשוט חושב שהאלבום המדהים WHITE FACED LADY שהזכרת פשוט ראוי להמון תשומת לב, אבל זה לא קרה בגלל נסיבות שאנסה להסביר האלבום הוקלט ב 1970 ע"י המוסיקאים של קליידוסקופ כשהם פעלו תחת השם fairfield Parlour אבל לא יצא לאור עד 1990 כך שכל הדור הזה של סוף הסיקסטיז לא שמע אותו ולא יודע עליו.... מה שגורם לכך שהוא לא בתודעה הקולקטיבית של המוסיקה מן הסוג הזה בסוף הסיקסטיז, ולכן נשאר משהו אנונימי הוא "התגלה" ע"י פסיכים מהסוג שלי ושל מודולו1000 בשנות התשעים כשחולי נפש כמונו עסקו ב TRADING דרך הדואר עם משוגעים אחרים מסוג דומה מכל העולם, והגיע לאזני חלק מהקוראים פה רק בשנות האלפיים כשיצא בהוצאה ב CD לגבי הסגנון של fairfield Parlour בתקופה הזו, 1970, מקסים לחלוטין... לירי, מרגש, קצת פולקי ועם טיפה'לה לקחים והשפעות מהפרוג ששלט מסביב

 

[ozitex]

יצא בדיסק כבר בשנת 1991...

לא היה צריך להיות חולה נפש בשביל למצוא אותו בתשעים.

 

[Jflyaway]

עזוב אותך עוזי

שנינו יודעים שאף אחד פה לא התעניין במוסיקה כזו ב 1990-91 הייתם כולכם אולי חוץ ממודה'לה בתוך הפרוג והאקספרימנטלי... התחייה הזו של הז'אנר הזה של קליידוסקופ היא קטע חדש דנדש בשביל הציבור המקומי, זה הגיע מהפורומים ומהבלוגים, ומקומץ חנויות בנות 5-6 שנים כמו "קצת אחרת" ובעיקר מהפורום של נ ו !

 

[ozitex]

לא יודע על מה אתה מדבר

אבל בשנות השבעים, ח ו ץ מפרוג התעניינתי גם בדברים אחרים. הבעיה באותן שנים לא היתה שלא אהבנו או התעניינו בתחומים אחרים חוץ מפרוג, אלא שהמוסיקה לא היתה נגישה! פשוט לא היה מאיפה להביא או לרכוש תקליטים. ממילא, ז'אנרים עלומים שלא זכו לחשיפה לא היה סיכוי למצוא באופן מסודר, אבל אין לזה קשר לטעם מוסיקלי. אם זכרוני אינו מטעני, את הדיסק הזה שמעתי לראשונה בשנת 1999 או 2000 ואז, לא היתה קצת אחרת, לא פורום שהמליץ על פסיכדליה ושאר ירקות. פשוט זה עבר מאוזן לאוזן.

 

[Jflyaway]

טוב זה אתה... בגלל שאתה עוז-יעוז! ../images/Emo13.gif

 

[ozitex]

טעית..

אני בכלל דנידין הרואה ואינו נראה.. ופעם, באחד מגילגולי, הייתי קופיקו שבכלל התגלגל מפורמט של מצ'יסטה..חח

 

[LEATHER REBEL]

גם לי יש את ההוצאה על CD משנת 91

הוצאה מאושרת, מהמאסטרים... בלייבל Pearls From The Past פיטר דלטרי התייחס לאותה הוצאה בעלון שהופץ בשעתו ע"י חברת VOICEPRINT (שהוציאה את אלבום הסולו הראשון שלו).. אם כי הסתייג מהמונח "מאסטרפיס" בהקשר לאלבום White Faced Lady. אם כן, מסתבר שכבר אז היה לזה שוק... אולי קטן, אבל יש דברים, שבכדי ליצור עבורם שוק יש להסתכן ולהפיץ אותם.

 

[LadyG]

מקסים

ה- White Faced Lady ודיברנו עליו מזמן בקטנה מה שלא מונע כמובן את האופציה לדבר שוב. אני אוהבת את הנגיעות הפולקיות היפהפיות שבו. וכן...כמו שיואל אמר יש בו גם נגיעות פרוג. טנג'ריין דרים אוברייטד? נסחפת קצת....אלבום יפהפה.

 

[melancholy man]

בשיל שמשהו יהיה אובר רייטד,

הוא צריך להיות קודם רייטד, או לפחות מוכר חלקית. כשיוצאים מעשרת הגולשים כאן על חמש מאות הניקים שלהם, ועוד כמה עשרות (כולל חברי הלהקה בני משפחתם והחברות של הנכדים שלהם, כמה כבר מכירים את Tangerine Dream לפני כמה שנים, כתבתי בפורום המקביל משהו על האלבום הזה וחלק ניכר מהתגובות היו, לא ידענו שלטנג'רין דרים יש אלבום בשם קליידוסקופ... מעבר לזה, אני עדיין חושב, ש Tangerine Dream הוא פצצה קלאסית של פסיכדליה בריטית עשוייה היטב ושגם Faintly Blowing הוא כזה, White Faced Lady הוא אחלה, אבל אני הרבה פחות קשור ריגשית (אנחנו רואים אנשים אחרים, כרגע, אבל האהבה עדיין שם..)

 

[melancholy man]

בשביל..

 

[mike hurst]

אם כבר הזכרתם...

אני חייב לשים את השיר הזה, שנוגע בי כמעט באישית...

 

[kraz11]

לדעתי כמובן הוא אוברייטד

לאחר שמיעה לפני איזה שנתיים לא הבנתי על מה המהומה אז ניסיתי אתמול שוב והאלבום הזה פשוט לא תופס מלבד שיר הסיום האדיר. לעומת זאת בוייט פייסד ליידי נשמע כאילו הלהקה במקום הכי טבעי שלה, עושה מה שהיא נוסדה לעשות. הכל מושלם שם והלחנים והמילים פשוט ממיסים, באמת אחד האלבומים המרגשים שקיימים. וחבל מאוד שדווקא אחרי אלבום כזה הלהקה נעלמה.

 

[LadyG]

המושג אוברייטד

בקשר לקליידוספקופ נשמע לי מופרך. אוברייטד בין חברי הפורום? בין פינת פינסקר לקצת אחרת? באיזה עולם אוברייטד? אני לא גדלתי על קליידוסקופ ולא שמעתי אותם ב- 1990. לי זה חדש. הראשון היה טנג'רין דרים, שהקסים אותי. אח"כ דרך הפורום הזה הגיע ווייט פייסד ליידי, שגם הוא מקסים בעיני בדרך אחרת. הרי הכל עניין של טעם וליבנו הולך אחרי דברים שונים. במקרה הזה שני האלבומים יפהפהיים.

 

[Jflyaway]

צודקת נורית

על מה אתה מדבר? אשכרה אלבום שאף אחד לא מכיר, בטח לא בישראל, ובטח לא מחוץ למשולש הזה בין הפורום-לבין פינסקר פינת בוגרשוב, לבין 5-6 בלוגים ברשת שצצו בחמש השנים האחרונות.... רדיוהד יכול להיות אובר-רייטד, קווין יכול להיות אובר רייטד.. קליידוזקופ זה אנונימי כמעט, זה אפילו לא "רייטד" בלי "אובר"...

 

[kraz11]

אוברייטד כי

באתרים השונים שבהם אני קורא מדי פעם על מוזיקה כמו allmusicguide ו rateyourmusic הוא מאוד נחשב ואלה אתרים גדולים ולא בלוגים זניחים. בישראל רבים גם לא מכירים אלבומים כמו סרג'נט פפר וסטיקי פינגרס אז המאזין הישראלי הממוצע זה לא ממש מדד. אבל כל זה לא משנה הנקודה היא שלא ממש אהבתי טנג'רין דרים לעומת הליידי. קורה ,כפי שנורית אמרה הכל עניין של טעם.

 

[Jflyaway]

ככה היא אמרה? הכל עניין של טעם? ../images/Emo13.gif

דווקא אין לה טעם

 

[LadyG]

למה להעליב? ../images/Emo13.gif

 

[Barmelai]

מצטרף לדוברים הנכבדים מעלי

אני מעדיף בכלל להמנע מלהכנס לשיפוט של אובר ואנדר רייטד. הביטויים האלה מעידים יותר מכל על קביעת ההעדפה הפרטית שלך בתור קנה מידה עבור ההעדפות של שאר העולם. מוטב לדבר על תת חשיפה מול חשיפת יתר ולנסות להעביר את האלבומים החביבים עליך מהמחנה הראשון לשני. White-faced lady הוא אלבום יפהפה, אלבום קונספט, למגינת ליבם של אוייביו המרים של הפרוג, אבל לא נסחף עם המוזיקה שלו עמוק מדי לאוקיינוס הטופוגרפי, כך שכמעט כל חתול פסיכדליה יכול להרשות לעצמו עותק בבית מבלי להביך את עצמו. מעין רוק אמנותי גבולי כמו איתקה. אני גיליתי אותו לפני שנה-שנתיים, זה מקרה מובהק של תת חשיפה. ובכל זאת, אין מה להשוות עם טנג'רין דרים, שהוא נקודת השיא של הלהקה, בעיניי, כמובן.

 

[kraz11]

מסכים

אני ממש לא מחובר לפולק ובטח שלא לפרוג שאלה 2 ההגדרות של האלבום( בין היתר), ואיכשהו מאוד התחברתי לאלבום. רק מראה לנו מה ההגדרות במוזיקה שוות אה...