האגודה למלחמה בשפיות
New member
קיצור תולדות האגודה
הם ישבו בבית הקפה `נוקטורנו` בפינת רחוב בצלאל בירושלים… שלושה נערים תמימים…אידיאליסטיים… הם בדיוק חזרו מעצרת מחאה שאירגנו כנגד ראש הממשלה (לא הנוכחי. שלא תגידו שאני מערב פוליטיקה) והרגישו על גג העולם… הם הצליחו להרים יש מאין עצרת גדולתה של כל תנועות הנוער בירושלים… הם עשו את זה!!! שיכורים מניצחון, התכוננו להסתער על היעד הבא והם התחילו לחפש אותו… עמית, בעל המקום, איש חביב למדי (וגם כוסון לא קטן), ראה אותם מקשקשים על מפיות ומנסים למצוא את היעד הבא. הוא הציע להם מחברת קטנה בכדי שיוכלו לכתוב בה את רעיונותיהם… ``הגיע הזמן שתהיה בירושלים תחבורה ציבורית בשבת`` אמר אחד מהם… הם היו עדיין תחת הטראומה של האונס והרצח של אותה נערב שיצאה לבילוי ביום שישי בערב ולא חזרה ממנו… הם התחילו לנסות ולגבש את האסטרטגיה שתוביל אותם לניצחון הקטן הזה… הם ניסו וניסו וניסו… בכל פעם כשהגיעו לשלב מתקדם במבצע, נתקלו במבוי סתום. ``החרדים לא יתנו יד לצעדת שבת והמשטרה תתקפל``… - ``אז מה? נעשה צעדה לא חוקית. נמחה בכוח`` – ``נו באמת…ההורים לא יתנו לילדים להשתתף``…… הם עברו יעדים ואסטרטגיות שונים ושונות עד שהגיעו למסקנה הבלתי נמנעת: ``כל עוד העולם ימשיך להתנהל לפי השפיות, אין לנו סיכוי להצליח בשום מאבק`` אמר אחד מהם… ``השפיות = אותה מוסכמה שכביכול בשמה עושים כאן הכל, רק תפריע לנו לחיות…`` ``וואו`` שאל החבר השני ``אז מה עושים?`` ``אולי נצליח לגייס את היחידה הבינלאומית ללוחמה בשפיות``… ``היא יכולה לעזור לנו במאבקנו`` כשניסו ליצור קשר ולגיס הורים וחברים התשובה שקבלו הייתה: ``הלוווו, כדור הארץ קורא לכם`` לעג ובושה היו מנת חלקם אך הם לא התייאשו… האסטרטגיה שגובשה הייתה להתחיל למסור ד``שים האחד לשני בתכנית הבוקר של גל``צ… בכל בוקר נשאר חבר אחר –בתורנות- ער על מנת לתפוס את קו הטלפון בחמש בבוקר… האגודה החלה להצמיח עור וגידים… אך חברים נוספים – אין! הם ראו איך לכל אגודה טיפשית אחרת (ירושלים מאז ולתמיד!!! שלום עכשיו!!!) מצטרפים אלפי חברים ורק הם נשארים בודדים… הם התחילו לכתת רגליהם ממקום למקום בניסיון נואש לצרף אל שורותיהם חברים חדשים אך מאז ועד היום (כמו בסיפור ``סבתא בישלה דייסא..``) הם הולכים והולכים והולכים והולכים… (תוק תוק. יש לכם חברים פנויים?)
הם ישבו בבית הקפה `נוקטורנו` בפינת רחוב בצלאל בירושלים… שלושה נערים תמימים…אידיאליסטיים… הם בדיוק חזרו מעצרת מחאה שאירגנו כנגד ראש הממשלה (לא הנוכחי. שלא תגידו שאני מערב פוליטיקה) והרגישו על גג העולם… הם הצליחו להרים יש מאין עצרת גדולתה של כל תנועות הנוער בירושלים… הם עשו את זה!!! שיכורים מניצחון, התכוננו להסתער על היעד הבא והם התחילו לחפש אותו… עמית, בעל המקום, איש חביב למדי (וגם כוסון לא קטן), ראה אותם מקשקשים על מפיות ומנסים למצוא את היעד הבא. הוא הציע להם מחברת קטנה בכדי שיוכלו לכתוב בה את רעיונותיהם… ``הגיע הזמן שתהיה בירושלים תחבורה ציבורית בשבת`` אמר אחד מהם… הם היו עדיין תחת הטראומה של האונס והרצח של אותה נערב שיצאה לבילוי ביום שישי בערב ולא חזרה ממנו… הם התחילו לנסות ולגבש את האסטרטגיה שתוביל אותם לניצחון הקטן הזה… הם ניסו וניסו וניסו… בכל פעם כשהגיעו לשלב מתקדם במבצע, נתקלו במבוי סתום. ``החרדים לא יתנו יד לצעדת שבת והמשטרה תתקפל``… - ``אז מה? נעשה צעדה לא חוקית. נמחה בכוח`` – ``נו באמת…ההורים לא יתנו לילדים להשתתף``…… הם עברו יעדים ואסטרטגיות שונים ושונות עד שהגיעו למסקנה הבלתי נמנעת: ``כל עוד העולם ימשיך להתנהל לפי השפיות, אין לנו סיכוי להצליח בשום מאבק`` אמר אחד מהם… ``השפיות = אותה מוסכמה שכביכול בשמה עושים כאן הכל, רק תפריע לנו לחיות…`` ``וואו`` שאל החבר השני ``אז מה עושים?`` ``אולי נצליח לגייס את היחידה הבינלאומית ללוחמה בשפיות``… ``היא יכולה לעזור לנו במאבקנו`` כשניסו ליצור קשר ולגיס הורים וחברים התשובה שקבלו הייתה: ``הלוווו, כדור הארץ קורא לכם`` לעג ובושה היו מנת חלקם אך הם לא התייאשו… האסטרטגיה שגובשה הייתה להתחיל למסור ד``שים האחד לשני בתכנית הבוקר של גל``צ… בכל בוקר נשאר חבר אחר –בתורנות- ער על מנת לתפוס את קו הטלפון בחמש בבוקר… האגודה החלה להצמיח עור וגידים… אך חברים נוספים – אין! הם ראו איך לכל אגודה טיפשית אחרת (ירושלים מאז ולתמיד!!! שלום עכשיו!!!) מצטרפים אלפי חברים ורק הם נשארים בודדים… הם התחילו לכתת רגליהם ממקום למקום בניסיון נואש לצרף אל שורותיהם חברים חדשים אך מאז ועד היום (כמו בסיפור ``סבתא בישלה דייסא..``) הם הולכים והולכים והולכים והולכים… (תוק תוק. יש לכם חברים פנויים?)
