קיטור

tibia2014

New member
אין סימפטיה- דעתי האישית בלבד

(הדעה שתובע להלן מייצגת אותי ורק אותי, והיא סוטה מהנושא באופן תהומי אבל...)

בניגוד לדוקטורנטים, א-נשים שקבלו משרת הוראה תקנית במסלול קביעות באוניברסיטה (למעט בחלק מהמוסדות בחו"ל שם הקביעות באמת אינה מובטחת) ועל אחת כמה וכמה אלו שכבר השיגו את הקביעות - לא קיימת להם הזכות להתלונן, להתאונן, לבכות, לקטר ולעשות ביצ'ינג על חייהם המקצועיים הדפוקים, הלחץ האטומי בו הם נמצאים והעבודה שלהם.

לא טוב? התכבדו נא ופנו את דרך למישהו אחר מהחמישה-עשרה- שלושים שהתמודדתם מולם בהצלחה.

זה שבפועל בסופו של דבר חלק ניכר מהחוקרי הם אנשים מסורים, רציניים שעובדים קשה, משקיעים ורצים הלאה עם פרוייקטים, לא משנה את העובדה שהתנאים שלהם ייחודיים ביותר בשוק העבודה ורק מתי מעט זוכים להם.

מתישהו נרחיב את הדיון ונשוחח על אתיקה ושקיפות בחלוקת המשאבים שאנשים יושבים עליהם באקדמיה. כולנו יודעים שמצב שבו:"תן לי המלצה לפרוייקט ואסדר לך טיסה ומלון לסמינר שאני מארגן שנה אח"כ" היה נתפס כשוחד או פרוטקשן לכל דבר בכל מערכת אחרת (או "בדוק לסטודנט שלי את התיזה ואה, אתה יודע שמוניתי לשבת בועדת במינויים בפקולטה, נכון?"- דבר שקורה במודע ולא במודע באופן יומיומי במסדרונותינו).
 
איזו תפיסה מוזרה.

אם יש לך קביעות אז אתה לא יכול להתלונן? אגב, אני דווקא התכוונתי שאני נותנת למנחה שלי להתלונן על קשייה באופן כללי, לאו דווקא המקצועיים - כי תתפלאי אולי לשמוע שגם מי שיש לו קביעות הוא בן אדם, עם משפחה טבעיות, וכו'.
את יודעת מה? אפילו למיליונרים אני מרשה להתלונן, על אף שהם מיליונרים. מוזר, לא?
אני לא יודעת מה איתך, אבל אני לא באקדמיה בשביל הקביעות אלא כי זה המקום היחיד שבו אני יכולה לחקור את הדברים הספציפיים שאני רוצה לחקור. העובדה שקביעות היא חלק מהמסלול לא קשורה לעניין, ואני לא רואה הבדל גדול בין לפני ואחרי קביעות. כבר בדוקטורט אני מרגישה בת מזל שזה מתאפשר לי, ומהבחינה הזאת אפשר לומר שגם לי אסור להתלונן על כלום.
 
האמת, אפשר לומר את זה גם הפוך, וזה חייב להאמר

שלחלק ניכר מהדוקטורנטים, אלה הממומנים על ידי מלגות המשולמות מכספי המיסים שלנו, גם אין סיבה להתלונן ולקטר על תנאי העבודה המאד ייחודיים שלהם.
אלה אנשים שבמשך 6-7 שנים (מסטר ודוקטורט) מגיעים והולכים כשבא להם. יש כאלה שאפילו במוצהר טוענים שמוציאים ילדים מהגן בשעה אחת ולא זמינים מעבר לשעה זו. יש ביניהם כאלה שהתפוקה המדעית שלהם מספיקה בקושי, כמות ימי החופש וההעדרויות שלהם עצומה ביחס לעובדים-המחתימים-כרטיס-בתעשיה. וכל זה, כדי בסך הכל לתמוך ולפאר את הקריירה המדעית שלהם עצמם, בניגוד לאותם עובדים שבעיקר מפארים את החברה שבה הם עובדים.
כשאני משווה את החיים של רוב העובדים בארץ, המקבלים שכר ממוצע של 6000 ש"ח, לא רחוק מחלק גדול מן הדוקטורנטים, ומה שהם צריכים לעשות כדי להחזיק את העבודה, הייתי בהחלט יכולה לכתוב שלתלמידי מחקר אין זכות להתלונן על שום דבר, ממש לא. הפריבילגיה של לעסוק בתחום שמעניין אותך, באופן גמיש ויחסית נינוח למזכירה בקופת חולים (למשל) זה ממש עונה על "תנאים יחודיים ביותר בשוק העבודה שרק מתי מעט זוכים להם". בסופו של דבר, ולמרות כל החסרונות הקיימים, האקדמיה כולה היא בועה שבה מעט מאד נחשפים לפוליטיקה הפנימית בחברות גדולות, ולמה שמתרחש מעבר לחיים המוגנים מאד בתוכה.
אפשר היה לקחת את זה צעד קדימה, ולומר שלדעתי אין זכות לדוקטורנטים לקטר, אבל כיהודייה כשרה אני תומכת נלהבת בזכותם של כולם לקטר כל הזמן.
&nbsp
[כך למשל שמעתי לא מזמן מהסטודנטים לתואר ראשון שלימדתי, איך *הם* מאד עסוקים והדרישות שלנו מאד גבוהות מהם (=הגשת שיעורי בית) בעוד שאנחנו, צוות הקורס, כבר לא סטודנטים ולכן פנויים יותר. בואי נגיד שגם להם נתתי לקטר, כי זכרתי שכשהייתי במקומם חשבתי אותו הדבר.]
 

FPNH

New member
אפשר גם להרחיב

לאזרחי המדינה אין זכות להתלונן על תנאי המחייה או על המצב במדינה. אם לא טוב להם אז שיקומו ויפנו את מקומם למישהו מה 10-15 אריתראים או דרום סודנים שמוכנים להתחלף איתם.

כמעט בכל המקרים שאני מכיר סטטוס ׳הקביעות׳ הוא מאד חשוב, במשך כמה שנים הוא איום מלחיץ שתלוי מעל הראש, אבל בסופו של דבר רוב החוקרים עובדים אותו דבר לפני ואחרי הקביעות. לא נמצאים פחות שעות בעבודה, מתווספות עוד מטלות, האחריות הניהולית רק גדלה... כמו בהרבה עבודות אחרות.
 

tibia2014

New member
לחלוטין!

יש הבדל בין דוקטורנט/ אקדמאי לאזרח- אזרח משלם על אזרחותו במיסים ישירים, עקיפים ובארץ יש אפילו מס כח אדם ייחודי ולא שיוויוני לבערך 10% מהאוכלוסייה (מילואים). כך שהוא קונה זכותו להשפיע (בהתעלם מכך שיש לו "זכויות" בתור אזרח- אולי שווה להזכיר את זה לכמה אנשים בישראל- או שזה כבר נכנס לתחום שבו עלולים להיכנס לכלא על דעות חתרניות? אם לא עכשיו אז מחרתאאאייים).

חוצמזה אני מסכימה אתך לחלוטין- ברגע שלילדנו לא יהיו יותר סבים וסבתות בחיים (לצערנו זה מגיע יותר מהר ממה שתכננו), אנחנו מתכננות/ים להגר- השאלה היא רק מי יקבל אותנו?????
 
זהו, שאף אני קונה את זכותי לעבוד באקדמיה בהרבה חובות

לכאורה יש לי משרת מחקר, אבל בפועל אני גם מלמדת וגם מנהלת וגם עושה המון תמיכה של התשתיות מסביב במחלקה. התוספת שלי למשכורת עקב ההוראה היא שולית, והמשכורת שלי משתווה למשכורת של חבריי בתעשייה, שלא מלמדים. אני מאולצת לבדוק די הרבה תזות, ללא תשלום נוסף, מעבר לשעות ההוראה שלי, ולהשתתף בועדות מלוות לדוקטורט, גם במוסדות אחרים בארץ. אני "מחויבת" להגיע לאירועים שונים שהאוניברסיטה דורשת בהם את נוכחותי, בעיקר במה שקשור לתורמים וליחסי ציבור, על חשבון זמני הפרטי. אני מאולצת להשתתף בהרבה מאוד ועדות באוניברסיטה - ועדות שטחים, צרכים, הוראה, קידום נשים, בינוי. יש גם ועדות פרסים, ספריה, מינויים, ארגון הסמינר המחלקתי השבועי. אני עושה הרבה יותר אדמיניסטרציה ממה שנדמה לסטודנטים, בכל מה שנתקע אצלנו במעבדה, בעניני המשכורות, הטפסים, התקציבים וכיוצ"ב. לפעמים שעה שעה וחצי ביום. אני מקבלת עשרים מיילים ביום מהמזכירה, ולפחות פעמיים שלוש בשבוע מתבקשת למלא טפסים מכל הסוגים למאגרי מידע של האוניברסיטה, הקרן הלאומית למדע, מרכזי מחקר ומצוינות, יוזמות להשקעה ממשלתית. אני כותבת המון המלצות, בתקופות מסוימות אחת או שתיים בשבוע, ואם אני רוצה להשקיע בהן זה בדרך כלל יהיה על חשבון זמני הפרטי. אני מטפלת בבעיות אישיות של הסטודנטים שלי, בתוך האוניברסיטה ולפעמים גם עוזרת מחוץ לאונ'. כל אלה תפקידי ניהול שמתווספים לתפקיד העיקרי שלשמו הביאו אותי, שהוא מחקר.
רוב האנשים סביבי בכלל לא מתלוננים על סטודנטים שלוקחים מזמנם היקר. נהפוך הוא, הם היו רוצים לשבת יותר ולהשקיע את זמנם במחקר. הם מתלוננים על מה שמסביב.
ספציפית, אני לא מסכימה איתך באופן עקרוני בנושא הניצול, וכן חשוב לי להסביר משהו. המנהל, בכל צוות, הוא האדם המיומן ביותר. הוא בעל הידע הכולל. ניצול משאבים נכון הוא שכל אחד משקיע את העבודה המיומנת ביותר שהוא יכול להפיק, ומקבל על פי צרכיו. זה לא אומר שניצול משאבים זה ניצול של עובד במערכת. תחתי עובדים לפעמים 10-12 איש, ברמות שונות. בהחלט יצא מצב שככל שהסטודנט יודע פחות הוא יעשה יותר עבודות רוטיניות (הזמנות, תיוקים של חומר בנוגע לכימיקלים וכד'), ומצד שני, הוא צורך את עיקר משאבי ההוראה שלנו בקבוצה, ויקבל הרבה יותר תמיכה בהכנת מצגות, כתיבת התזה ומאמרים וכיוצ"ב. אני בהחלט מנווטת את זמני כך, שאוכל לתת תמיכה מדעית ככל האפשר לסטודנטים שלי, ומאצילה סמכויות ככל האפשר. יתכן שאבקש מהם להזכיר לי משהו, בכל זאת, הם עשרה ואני אחת ולעתים קרובות אני נוטה לשכוח. אז הם בהחלט ישלחו לי שוב כתובת מייל שהם צריכים לצורך הפרויקט, או יבררו לי איפה סמינר נמצא, אם אנחנו הולכים ביחד. כאילו חתכת מערכת יחסים שלמה ואת מסתכלת רק על הצד שלך, מה את עושה למען המנחה וכמה שהוא יכול לנדנד. החדשות שלי, זה שהסטודנטים גם מצפים שיעשו בשבילם, והם גם מנדנדים ועוברים גבולות כך שאני מתעצבנת, וכל אלה חלק ממערכת יחסים אפילו בריאה בין מנהל ומנוהל.
 

tibia2014

New member
מחקר? בלבד?

בשביל מחקר בלבד קיימים מוסדות אחרים שהם לא "אוניברסיטה", כמו המכון ללימודים מתקדמים ב'מחק את המיותר' ( המכון שעל יד/ סופח לפרינסטון כמובן היא המודל).אני משערת(?) בטוחה שגם שם יש חובות מנהלתיות שונות.

האם לא ידעת שהמלצות, השתתפות בקוקטיילים מיותרים, התחנפות לאגודת הסבתות מבואנוס-איירס, הוראה ובדיקת עבודות היא חלק מהחבילה?

מהצד שלי אמירה בסגנון- משלמים לי [רק] בשביל לחקור היא היתממות.
בלי משכורות ללבורנטים, הזמנת כימיקלים, המלצות לתלמידים והתחנפות לנשות סוחרי נשק אמידים- בסופו של דבר המאמר לא יכתב (בדיקת תיזות והוראת מבוא לכימיה ללא כימאיים אכן לא מקדמת אותך אישית, אבל היא מקדמת את המערכת. בעלי קביעות הם חלק מהמערכת בניגוד לסטודנטים שהם חלק מהמערכת- אבל חלק מתכלה ומתחלף).

עוד מהצד שלי- אמירה בסגנון אני לא הבייבי סיטר של המנחה שלי - היא פחות היתממות. כי השמרטפות הזאת לא מקדמת אותי לשום מקום למעט שמירה על יחסים "תקינים". כמובן זה נכון לכל מערכת היררכית, יש בשמירה על שקט תעשיתיי ו"נו מה אכפת לך תעשי מערוף ותהייה נחמדה/ קלילה וכו'" אלמנט דכאני שלטעמי לא ניתן לבטל או לגמד אותו.


אני חושבת שיש גם פער ציפיות בין STEM לבין מח"ר - במח"ר (פעם, בתיאוריה והיום הרבה פחות) הנושא הניהולי (ברמת צוות מחקר, מעבדה) תפס הרבה פחות מקום.

- מעבר לכך- איך את מגדירה זמן פרטי/ חופשי בעולם האקדמי?
אני מגדירה אותו "כל זמן שהצאצאים במסגרותיהם ו/או ישנים". תמיד ששואלים אותי למה את כל כך להוטה לעבוד? אני עונה: "כי אני נהנית מזה, אני על זמן שאול ורוצה להספיק כמה שיותר, וככל שאשקיע יותר יש סכוי למנגינה להסתיים יותר מאוחר" (ביננו, מלגת הדוקטורט מסתיימת עוד שנה ואיתה גם החגיגה, היה כיף אני חושבת שניצלתי בצורה טובה ואני מאוד נהנית).



** למען הסר ספק- אני ממשיכה בהתנצחות רק כי אני רוצה להגיע להסתרת שרשור- הגדרתי בחשבון שלי הסתרת שרשור מ-40 פוסטים- אנחנו לא רחוקות משם!!!!
 
אני נמדדת רק לפי מחקר, ומתבקשת לעשות דברים נוספים

וכאן נמצא ההבדל. את נמדדת רק לפי מחקר, ומתבקשת לעשות מעט מאד דברים נוספים. בעיני, כל עוד לא התבקשת לעשות קפה לבוס שלך ולשמור לו על הכלב כשהוא בנסיעת עסקים, הדברים הם בהחלט לא שמרטפות. יתרה מכך, לדעתי העובדה שיש לך תפקיד כזה, שבו את מקדמת בעיקר את עצמך ואת האג'נדה האישית שלך במשך שנים ותורמת מעט מאד באופן יחסי לסביבה המקצועית שלך, היא פריבילגיה שאין כדוגמתה.
&nbsp
ולגבי זמן פרטי: זמן פרטי הוא כל זמן מעבר ל10 שעות העבודה הראשונות באותו יום. את המאמץ הנוסף אני מעדיפה להשקיע בקידומי האישי ובנושאים שמעניינים אותי, אבל לעומת זאת מוצאת את עצמי משקיעה אותו לעתים קרובות באדמיניסטרציה ובקידום של נושאים של הסטודנטים שלי. אני יכולה פשוט להגיד שאתעסק בענייניהם בשעות העבודה בלבד, אבל אז דברים יפלו בין הכסאות והם ידפקו. בכל זאת, כשאני בחלופת מיילים אינטנסיבית עם יו"ר ועדת הוראה בשעה 1:15 בבוקר, אני חושבת שמותר לי לקרוא לזה זמן פרטי.
 

FPNH

New member
הגדרת זמן פרטי/חופשי היא תלויה בצאצאים?

אז מי שאין לו צאצאים, או שהם כבר גדלו, אז אין לו זמן פרטי/חופשי?
קביעות וקק״מ אמורות להגדיר את המחויבות לעבודה כ 24/7? קיום שני הפרמטרים האלה מחייב שלכל גחמה שעולה מהמוסד ויכולה לתרום ליוקרתו בצורה כזאת או אחרת צריך לקפוץ בחיוך והתלהבות?

ההתייחסות שלך לקידום המערכת היא היתממות. הסטודנטים הם חלק מתכלה וחולף במערכת, אבל קידום המערכת מקדם גם אותם. השם והיוקרה של האוניברסיטה יכולים לעזור להם גם אחרי סיום התואר. לא פחות משהם עוזרים לפרופסור שנמצא 5-10 שנים לפני הפנסיה.
 

tibia2014

New member
צודקת בעקרון, אבל....

את צוקדת ואני מקבלת בעקרון את הגישה שלך, אבל...
מצבו של הדוקטרונט/ פוסט- ובחו"ל חוקר בלי קביעות הוא כאמור נטול קביעות, לכן מדובר במצב זמני ולא קבוע והבדל גדול ומכאן ה"היתר לקטר".

אני מאמינה בכל ליבי שאחד הדברים שישפרו את מצב הדוקטורנטים בישראל הוא פחות סלחנות לכל מיני התנהלויות לא סבירות- כגון כאלה שהזכרת.

אצלנו בפקולטה- לפני כמה זמן, בפעם הראשונה, זרקו דוקטורנט ואיימו עליו בתביעה שהוא יצטרך להחזיר את מה שקיבל עד כה, בשל העובד שהוא לא סיפק עבודה כמו שהיה צריך.
מי שלא מנצל את זמנו להתקדם ולא נותן תפוקה כנדרש צריך לתת את הדין על כך.
 

FPNH

New member
הקביעות היא מה שאוסר על קיטורים?

יש עשרות אלפי עובדים במשק שיש להם קביעות. יש עוד אלפי עובדים שגם אם אין להם קביעות רשמית אז יש להם קביעות דה-פקטו.
לעובדי משרד החינוך אין זכות להתלונן על קשיים בעבודה, לעובדי משרד הרווחה אין זכות כזאת... החוצפנים האלה צריכים להגיד כל יום תודה כי להם יש עבודה עם קביעות לעומת אחרים שמועסקים כעובדי קבלן. בכיינים.
 

tibia2014

New member
לא ולא

לא הקביעות- הקביעות שמקנה תנאים ייחודיים ביחס לאחרים מבטלת את הזכות לקיטור.

יש קיטור ויש קיטור- פרופסור בעל קביעות לא יכול לקטר על "אוי כמה קשים החיים עם כל הסטודנטים הבכיינים שרק רוצים נתח מהזמן החשוב שלי".

סטודנטית (גם על מלגה) יכולה לקטר שדורשים ממנה דרישות קטנוניות (לדעתה ולדעתה בלבד) שגובלות בניצול או סתם עצלנות של מישהו במעמד שרחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב.

מרצים בעלי קביעות רחוקים מלהפנים ולזכור עד כמה מצבם שונה ורחוק משל האנשים עליהם הם מופקדים (כלכלית, מעמדית, אופק עם בטחון סוציאלי ועוד).
בלי לדבר על כך שחלק ניכר מהמרצים- נוטים לשכח את אלמנט המזל (במקרה הטוב) או האלמנט הפוליטי/ נפוטיזם הבוטה שהביא אותם עד הלום ובטוחי שהם מתת האל לאנושות.
(לפני מה זמן היה כאן קישור לPhD קומיקס על "עשיתי זאת בשני ידי, עם מלוא ההתעלמות מהפריבילגיות שנתנו לי").


על ניצול אמיתי ברור שחובה לקטר ולפעול.



יאללה לא נשארו עוד הרבה הודעות עד שהשרשור יקבל הסתרה, קדימה להמשיך את ההתנצחות!
 
ודרך אגב, הסטודנטים שלנו לתואר ראשון משתמשים בדיוק בענין הזה

לדעתם, וכך נאמר לי מפורשות, הם משלמים תמורת הלמודים ואילו אתם, המתרגלים, מקבלים מלגת קיום. לפיכך, באופן הפשטני שהם רואים את זה, אתם עובדים אצלם, ויתרה מכך, עליכם להקל עליהם ככל האפשר כי הם צריכים לעבוד בשביל ללמוד ואילו אתם מקבלים כסף כדי להגיע לאוניברסיטה. פערי המעמד האלה, לדעתם, גדולים מספיק כדי שאתם לא תדרשו מהם דבר וגם תספקו להם כל דבר שהם מבקשים (כי הרי אתם לא צריכים ללכת לעשות עבודה אחרת כדי להתקיים).
 

tibia2014

New member
אכן בעייה

את אכן מעידה על בעיה רצינית
אגב, עם כולם מתלוננים על הדרג מעליהם, אולי יש משהו בתלונה, ואמירה בסגנון, "היי גם לנו קשה" לא בדיוק עונה על הקושי שמוצב על ידי הדרג הנמוך.
(בפלצנות, מדובר בסוג של אד הומינם והתחמקות מהטענה עצמה).

ואני מסכימה שבקרב (חלק ניכר מה)סטודנטים לתואר ראשון, לימודים ומחקר לא עומדים במקום הראשון ואילו "קבלת התואר/ מקצוע/ הסמכה ולעזאזל המקצועיות" מקבלים משנה תוקף.
 

FPNH

New member
אוסף של הכללות (ונקודת מבט צרה וחד מימדית).

באותה מידה בדיוק אפשר להגיד על עובדי שרות התעסוקה שהם רחוקים מלהפנים ולזכור עד כמה מצבם שונה ורחוק משל האנשים עליהם הם מופקדים (כלכלית, מעמדית, אופק עם בטחון סוציאלי ועוד).
גם העובדים הסוציאליים רחוקים מלהפנים ולזכור עד כמה מצבם שונה ורחוק משל האנשים עליהם הם מופקדים (כלכלית, מעמדית, אופק עם בטחון סוציאלי ועוד).
אולי גם המורים רחוקים מלהפנים ולזכור עד כמה מצבם שונה ורחוק משל חלק האנשים עליהם הם מופקדים.

לאף אחד מאלה אין זכות להתלונן על המובטלים/האמהות היחידניות/התלמידים. לא טוב להם? שיקומו וילכו. היו עוד כמה מועמדים למשרה שלהם.
 

tibia2014

New member
נכון

נכון, אבל אנחנו בפורום אקדמי ומתמקדים בעולם הזה.

הבאת דוגמאות לעוד פערים במערכות הירככיות- אבל אתה משווה בין עבודות במעמד צווארון ורוד (עו"סים, מורים, פקידים בדרג נמוך בממשלה), לבין משרה שמציבה אנשים בעשירונים העליונים עם הטבות שלא קיימות בחלק ממקומות העבודה (שבתון, קק"מ (שעובר לפנסיה!), גישה למשאבים, עצמאות יחסית ועוד).

עם כל הכבוד, להשוות מורה שנאלץ להתמודד עם 40 תלמידים אל מול מרצה זה ברמת ה-"נשמע לי כמו אוי אוי אוי" (מור, קרן, 1995, שם, שם).

עם כבר, השוואה יותר הולמת תהייה לחייל במסלול ליחידה מובחרת, האם אתה מדמיין לוחם במסלול שייטת שעסוק בביצ'ינג על כך שרטוב לו? או לוחם במסלול שלדג שבוכה ש"וואלה, כל הציוד הזה מה זה כבד לי"?
 

FPNH

New member
אני לא צריך לדמיין, הם בוכים. ובצדק.

מי שעולה עם חמישים קילו על הגב לרמת הגולן, או מי שבארבע בבוקר נכנס לשחות בים של 12 מעלות, הרוויח את זכותו לבכות על הקושי. אפילו אם בסוף הדרך הוא מקבל שעון וכנפיים, ואפילו אם תנאי השירות שלו פי מאה יותר טובים משל שוטרי מג״ב.

הנקודה זה לא באיזה עשירון נמצא מרצה באוניברסיטה או עובד סוציאלי. הנקודה זה מה הפער בינו לבין אלה שמתחתיו ועליהם הוא מקטר. לדעתי הפער בין מרצה לדוקטורנטית הוא קטן יותר מאשר בין עובדת סוציאלית וזונה נרקומנית או נערה שמעבירים לפנימיית רווחה (וכן. הם מקטרים על המטופלים שלהם. זכותם.)

ואם את הולכת על זכות התלונה על פי רמת ההכנסה או תנאי העבודה, אז מה קו הגבול שמעליו אין זכות לקטר? הכנסה של עשירון תשיעי או של העליון? קק״מ זה יותר או פחות ממשכורת 13 בהיי טק? לאנשי קבע יש זכות או שגיל הפנסייה שלהם ביטל אותה? נראה לי שהגבול שממנו מאבדים את הזכות להתלונן זה תמיד קצת יותר ממה שיש לך....
 
בדיוק.

ומנקודת המבט שלי, את בדיוק כמו החיילים האלה - התנדבת ליחידה קרבית ועכשיו את מקטרת כשאת במסלול. ומותר לך! זה פשוט לא מבטל את הקשיים של האנשים סביבך.
 

tibia2014

New member
Collapse!!!!

תודה ענקית ל'מאיה ועוד 3', 'FPNH' ו'חייבת להגיב', על הסיוע הקריטי בהבאת שרשור זה להסתרתו, עם הגעתו ל-40 פוסטים!!!
כן ירבו.
(אמנם הגדרות התצוגה החדשות קצת הקהו את העוקץ, אבל באופן אישי אני מרגישה תחושה של השיג).

ושוב תודה למסייעות והמסייעים!
 
למעלה