קיטור

[tibia2014]

קיטור

מתי מגיע השלב שבו אפשר לענות למנחה תשובה (מנומסת!) שהסאבטקסט שלה הוא: "אני מאוד מעריכה את כל מה שאתה עושה למעני, אבל התשובה לשאלתך היא: סיימת דוקטורט לפני 15 שנה, אני בטוחה שתצליח למצוא את פונקציית החיפוש בתיבת המייל האישית שלך בעצמך, אני לא בייביסיטר, שהיה בהצלחה".

כי מנטלית אני כבר שם, הו- אני כבר כל כך שם......

 

[מ א י ה ועוד3]

טוב, אחרי שחשבתי וחשבתי הגעתי לתשובה בשבילך

והתשובה היא "אף פעם"

ואגדיל ואומר, "אף פעם גם אחרי שתסיימי להיות הסטודנטית שלו"...
אני מניחה שזה באמת נאמר אחרי כמות ענקית של נדנודים, ומעדיפה שלא לחשוב מה הסטודנטים שלי חושבים עלי... מצד שני, אני גם נהנית מזה שיש דברים, ולא מעט, שהם מבינים בהם הרבה יותר ממני. זה עושה את האינטרקציה הרבה יותר מהנה: אני מלמדת אותם מה שאני יודעת על מדע והם מלמדים אותי כל מיני דברים אחרים (על מדע ועל בישולים, טיולים בחו"ל, להחליף גלגל, וכל מיני מכל וכל) , מדי פעם. בגדול, הם אחלה אנשים ואני תמיד שמחה לשמוע מהם אחרי שסיימו, וגם מתגעגעת - אולי אם תחשבי על זה ככה לא תחשבי שאת בייביסיטר

 

[C H 4]

יש בזה משהו חמוד

המנחה שלי ממש מתקשה עם טכנולוגיה, לראות אותו מקליד זה די מבדר. אבל אם יש משהו שאסור שיקרה, זה להדגים עליונות טכנולוגית עליו.

הוא לא מוצא מייל? שולחים "ביחד" מייל חדש לאדם המדובר. או לחילופין, מפתחים טכניקות שמקטינות את היכולות שלך- למשל לא להקליד מהר, "אני חושבת שמצאתי את זה פה על המחשב שלי", "כן, באמת מאז השדרוג של מערכת ההפעלה ממש בלתי אפשרי להבין מה קורה על המחשב, פשוט עשיתי תיקיה שמרכזת הכל" וכו'

זה די מדהים, האיש בחיים לא פתח מאט לאב, למעשה, הוא משוכנע שכל דבר שכולל תוכנות כבדות אנחנו מעבירים לביואינפורמטיקאים- אבל יש לו את המחשב הכי חזק במעבדה. כל שדרוג הוא קנה, בשביל להקליד בוורד, לכתוב מיילים ולאבד קבצים.

 

[מ א י ה ועוד3]

אני מתקשה עם סינתזות

ולכן הסטודנטים מבקשים שלא אכנס למעבדה. גם אם אני מנסה להכין קפה במכונה שקניתי במיוחד והצבתי במטבחון שלנו, מזעזע אותם. לחלוטין לא ברור להם איך העברתי את עשר השנים הראשונות שלי במדע. (התשובה, דרך אגב, היא שאכן סינתזתי אבל במערכות שונות מאד שמצריכות ציוד אחר וגם ידע שונה לחלוטין).
אני רגילה למבטי הבוז מהסטודנטים החדשים, שמבינים שאין לי שמץ של מושג מה אמורים לעשות במעבדה "שלהם". גם כישורי הבישול והאפיה שלי מוטלים בספק, אם לא לחלוטין נעדרים, לפי כמה אנשים.
אני מסבירה את זה כמו לויתן בחוף. חכו חכו שתראו אותי במים שלי

 

[חייבתלהגיב]

למה להגיד למישהו כזה דבר?

מה כל כך כואב לך לענות על השאלה וזהו?

 

[tibia2014]

כואב

למרות הכיוון הטכנולוגי שהשרשור קיבל (לחלוטין בגלל הדוגמא שהבאתי), התכוונתי למצב שבו אני נשאלת שאלה שאם המנחה היה טורח לחפש בתיבת המייל שלו את התשובה הוא לא היה נדרש לשלוח לי מייל.

זה כואב כי העצלנות (והניצול?) שמגולמת בעובדה שבמקום לחפש מידע באופן עצמאי, הוא מעדיף לתקתק בסמארטפון שאלה לדוקטורנטית שלו שתלך ותבצע את אותו חיפוש שהוא היה יכול לעשות בעצמו, היא מרגיזה ביותר.

הייתי שמחה יותר עם שאלותיו היו נשארות בתחום המקצועי שבו אני רוכשת מיומנויות, ידע ונסיון בתחומים שהוא לא שולט בהם, ולא חורגות לתחום ה:
"באיזה חדר ההרצאה של ההיא מברקלי?"
" מה המייל של הפוסטדוקטורנטית מבלגיה שנפגשתי איתה לפני חודשיים?"
"מה ההפניה הביבליוגרפית למאמר ששלחתי לך לפני כמה ימים?"

ועוד ועוד......

 

[חייבתלהגיב]

הזכרת לי שפעם המנחה שלי

לקחה אותי לכנס. ישבנו ביחד להזמין כרטיסי טיסה, והיא כמעט הזמינה כרטיסים לעיר אחרת. מנחים הם יצורים מאוד עמוסים שיש להם הרבה על הראש, ואם פעם ב... (אפילו פעם בשבוע או פעם ביום - הרי לא מדובר במשהו שהוא טירחה גדולה גם עבורך) הם מבקשים עזרה במשהו שהם היו יכולים לעשות לבד, אפשר לעזור להם. גם הם עושים הרבה דברים עבורנו שהם היו מעדיפים לא לעשות (כמו לכתוב מכתבי המלצה מושקעים וכו').

במיוחד אם מדובר במנחה ידוע בתחומו - יש לו כל כך הרבה על הראש שממש לא צריך לכאוב לך לעזור לו להיפטר מטירחה פה ושם.

 

[חייבתלהגיב]

ואגב, ספציפית לגבי המייל,

עשיתי רוטציה אצל מנחה אחרת שנעדרה למשך מספר ימים, וכשחזרה היו לה אלף מיילים בתיבת הדואר. תיבת הדואר שלך לא דומה לזו שלו, וזה עוד בהנחה שהוא שמר את המייל...

 

[חייבתלהגיב]

והערה אחרונה - אני כנראה מושפעת

מהדברים שידועים לי לגבי דרכים שמנחים באמת יכולים מאוד להעיק עד לרמה שבלתי אפשרי להיות דוקטורנט אצלם.
מה שאת מתארת זה ברמה של "שאלה יהיו הצרות הכי גדולות שלך". כלומר באמת זניח ולא צריך לטרוח אפילו להתעצבן ובוודאי שלא לכאוב

 

[tibia2014]

הערה להערה

- אני מקווה שאני מודעת ל"מזל" שיש לי (ויש) שנבנה על לא מעט פריבילגיות שלא תמיד משקפות השקעה ו/או תוצרת ייחודית ביחס לאחרות ואחרים.
- אני לא מכחישה שישנם מרצים שיכולים באמת לרדות בחיי תלמידיהם (למזלי הצלחתי להימנע מחלקם).
- אני לחלוטין לא מקבלת את גישת ה- "להבין את המנחה כי הוא נורא עסוק והוא לא בן אדם כמונו", כולם בני אדם, לכולם יש התמודדויות ולחצים שונים ומשונים.

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת, אני עסוקה (כמו כולם, גם לי

לא מספיקות 24 שעות ביממה) אבל המנחים נראים לי מותשים. אולי זה גם עניין של גיל, אבל גם עניין של מ-ה ההתמודדויות והלחצים שהם מתמודדים איתם.
קשה לי לראות את עצמי מזמינה כרטיס לטיסה בעיר הלא נכונה, וזה מסמל בעיניי עומס בלתי סביר (שכולל גם דברים כמו ג'ט לג, וכו').

הייתי מתישהו, אגב, במצב כזה - כשבעלי עבד בעיר אחרת וטיפלתי בשתי ילדות קטנות לבד בשנה הראשונה לדוקטורט. זה כמעט עלה לאחת הבנות שלי מאוד ביוקר. אם מישהו היה מקל עליי קצת באותה תקופה, אני בטוחה שזה היה משמח אותי מאוד - ואם מישהו מבקש ממני להקל עליו, וזה לא עולה לי הרבה, אעזור לו בשימחה. זה לא שהמנחה שלך מתבטל כל היום ושולח לך כל דבר קטן שהוא צריך לעשות, נכון?
לא יודעת, נראה לי שקצת אמפתיה למצבו לא תזיק.
אבל את לא חייבת, כמובן.
את יכולה להמשיך להתעצבן ולכאוב ולהרגיש מנוצלת כי המנחה שלך ביקש ממך לחפש מייל. אם זה מה שנראה לך יותר - לכי על זה.

 

[ayulli]

יצא לי לעבוד המון עם מנחים עסוקים מעל הראש

ולא תמיד זה נעים, וזה עוד פחות מוצלח כשתלויים בהם למשהו והתשובה מתעכבת ומתעכבת ולא מגיעה. שניים מהם עמוסים עד כדי כך שהדוא״ל שלהם מחזיר הודעה אוטומטית ש״אני מצטער, אני כבר לא יכול לענות לכל דוא״ל שאני מקבל, הנה איך ליצור קשר עם המזכירה/ות שלי״.

דרך ההתמודדות שפיתחתי היא לשאול אותם, באחת ההזדמנויות שאנחנו נפגשים לעומק, לשאול ״אני מבינה שאתה מאוד מאוד עסוק - איך אנחנו יכולים לעבוד ביחד בשביל שזה יעבוד הכי ביעילות, בהתחשב בלוח הזמנים שלך?״. ככה אפשר לפתח ביחד ״נהלים״ להתמודד עם מצבים מהסוג הזה (נגיד, לשלוח תזכורת יומיים לפני שצריך מכתב המלצה), עם מינימום עצבים ומקסימום יעילות.

 

[אור302]

יומיים התרעה למכתב המלצה?!

לדעתי על פחות משבועיים אין מה לדבר, ועדיף חודש. גם לא אמור לקרות שצריך מכתבים בהתרעה כזו. הרי אם אני מגלה משרה פתוחה יומיים לפני תאריך היעד, ספק אם גם אני אצליח להכין את החומרים בזמן.

 

[ayulli]

יומיים תזכורת לדדליין. למכתב עצמו לפחות חודש מראש.

 

[אור302]

אה! הגיוני.

 

[ayulli]

באופן כללי, אחד הדברים ששמתי אליהם לב

הוא שאפילו אצל מנחים עסוקים שאלת ההספק עצמו היא די משנית לשאלת התזמון. זאת אומרת, רוב המנחים שעברתי אצלם היו הרבה יותר טרודים בשאלה ״למתי זה?״ מאשר ״האם תסכים?״. בגלל זה הרבה מהפתרונות שמצאתי לאורך השנים היו הרבה יותר לוגיסטיים מאשר עקרוניים.

 

[מ א י ה ועוד3]

נראה לי שזה בסאבטקסט יותר מאשר בענין עצמו

הטרחה היא אותו הדבר לתקתק לך את השאלה או לחפש לבד, ולכן כנראה שזה לא רק טרחה, אלא שהוא לא מצליח או לא מסתדר עם זה באמת, ולא סתם מתעצל. בסך הכל, זה חלק ממכלול של מערכת יחסים בין שני אנשים ובעוד זה נראה לך נורא מעצבן וגם מנצל, עוד כסטודנטית לא ראיתי בזה בעיה אלא סוג מסוים של עזרה ושיתוף פעולה.
&nbsp
המנחה שלי בזמן הדוקטורט הוא איש נפלא, שאני מעריכה מאד וגם אוהבת באמת כמו אב, אבל הוא לא היה מושלם והיו לו (ועדיין יש לו) כמה שטיקים שיכולים לעצבן אותי ואת הסטודנטים הנוכחיים שלו. יש כמה עניינים כאלה, שסטודנטים שהיו לפני וגם אלה שהיו אחרי, כולנו מכירים היטב, והילדים שלו אף הם מתלוננים עליהם ברוח טובה. ההבדל הוא שאנחנו תמיד ראינו בדברים האלה מין הצקה לא מזיקה, ולא חשבנו שיש בזה משהו מעליב או פוגעני למרות שבזמן אמת זה יכול היה לשגע אותנו מדי פעם. במובן הזה עניתי לך גם את התשובה הקודמת שלי - מה שאת מתארת לא נשמע לי צורם במיוחד, סתם קצת מנדנד, ובמסגרת מה שסופגים ביחסי עבודה רגילים לגמרי. אני מניחה שמשהו בצורה הפנייה שלו נשמע לך מאד לא לעניין, אבל זה כנראה איזה סאבטקסט ביניכם יותר מאשר הבקשות עצמן.

 

[C H 4]

אני קצת מופתעת מהכיוון שהדיון הזה קיבל

אני דווקא מבינה את הקיטור שלך, לפעמים זה סתם פשוט נורא מעצבן שהמנחה שוכח שאנחנו לא עובדי מזכירות אלא תלמידי מחקר.
אני לא חושבת שזו חוצפה/חוסר כבוד וכו', להפך, אני חושבת שאם כבר את מתמרמרת בגלל חוסר הכבוד כלפייך והתנהלות כאילו הזמן שלך פשוט לא פקטור במערכת.
אבל כאלה הם מנחים, כניראה שזה שילוב בין כל מיני גורמים כמו עומס, חוסר ידע מסויים ושגעון גדלות שמתבטאים באחוזים שונים אצל כל מנחה על סמך יכולותיו האישיות.
מכיוון שבכל מקרה התשובה לשאלתך הקטנה היא "אף פעם" (לא תוכלי להגיד לו שזה מטריד) הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא בהרבה הומור וכשזה בלתי נסבל אז גם בהוצאת קיטור- לכן אני לא מבינה את התגובות הכועסות שקיבלת.
&nbsp
אחד הרגעים הזכורים ביותר במסטר שלי קרה באיזה יום כשכל חברי המעבדה ישבו יחד בארוחת צהרים וציטטו משפטי מפתח של המנחה. זה היה כל-כך-מ-צ-ח-י-ק! ביחוד כשאת קולטת שהדברים הקטנים והטיפשיים האלו משגעים את כולם במידה כל כך דומה ואז כשאת מגלה שאחד הסטודנטים גם יודע להגיד את הדברים בחיקוי ווקלי מושלם.
כמובן שטיפולים דומים לא פסחו גם על המנחה שלי לדוקטורט. ככה זה כשאת עובדת תחת מרותו של אדם כלשהו, לא משנה כמה הוא נחמד או טוב לב ומנחה מצויין, יש לו דפוסי התנהגות וכמנהל הוא צפוי גם לעצבן את האנשים שעובדים תחתיו.
&nbsp
עם כל זה, שימי לב שאמנם היתה פה חוסר הסכמה לגבי הגישה שלך, אך היא נבעה בין היתר מדוגמאות אישיות של אחרים על התנהלויות דומות של המנחים שלהם. כלומר, המנחה שלך לא מיוחד פה, ההתנהלות הזו או הדברים הקטנים שמשגעים אותך ואחרים למדו לחיות איתם, די משותפים לכל המנחים (המנהלים?) באשר הם.

 

[tibia2014]

תודה, אבל מה נעשה?

תודה על ההבנה, גם אני הופתעתי מהכיוון- אבל אלו החיים.

הייתי על סף לצאת במסע דון קיחוטי כנגד הטרולים ונאמני המנחים (מה שקצת התחלתי בו בחלק מהתגובות), אבל החלטתי לרדת מזה.

כמו כן ויתרתי על השימוש במונח שבו לפי האגדה כינה לנין מפלגות סוציאליסטיות במערב- יש לי תחושה שהוא לא יתקבל טוב בקרב חלק מהכותבים ויתפס כפוגעני.

שבוע מוצלח לכולם!

 

[חייבתלהגיב]

מאחלת לכולנו שעוד כמה שנים יתלוננו עלינו

הסטודנטים שלנו כמה אנחנו לא בסדר...

קצת מזכיר את ה"כך או כך הילד יתלונן עלינו לפסיכולוג שהרסנו לו את החיים", גם בכך שגם זה לא נכון... לא כולם הורסים לילדים שלהם את החיים, ולא כל המנחים איומים ונוראיים, אבל אין הורים מושלמים וגם אין מנחים מושלמים.
חוץ מהמנחה שלי, כמובן, אם במקרה היא החליטה ללמוד עברית או למדה להשתמש בגוגל טרנסלייט (עצמאית או שהכריחה איזה דוקטורנט מסכן ללמד אותה) וקוראת את זה.

מעניין אם באמת גם כל הסטודנטים צוחקים/מתנשאים על המנחים שלהם והקפריזות שלהם (כשהם לא מתלוננים על העניינים האלה על סף בכי...). אני חושדת שהתשובה היא כן... (יש לציין, מנחתי, שאני יוצאת מהכלל הזה ורק משבחת אותך ונוזפת בסטודנטים האחרים ובוודאי שלא צוחקת מהבדיחות שלהם. חוצפנים!).

אני מרחמת על המנחים גם על זה שהם בודדים יחסית, לפחות בתחומים כמו שלי שיש בהם מעבדה ואינטראקציה רבה בין הסטודנטים והפוסט-דוקים וכו' (שאצלנו המנחה גם מאוד מעודדת). אני לפעמים מדרבנת את המנחה שלי להתלונן קצת אליי על הבעיות שיש לה, כי נראה לי שחסר לה קצת מזה...