אלוהים יודע למה
אבל ביום רביעי פשוט התחלתי לחשוב עליו וברב טמטומי לא יכולתי להפסיק, זה לא עזב אותי. כל כמה דקות יש לי איזה פלאשבק מאיזה יום שהיינו ביחד, או מארבעת הימים ההם שלנו ביחד, שבוע אחרי שהחלטנו סוף סוף להיות ביחד, ועולה לי חיוך כל כך ענקי על הפנים... ואז אני נזכרת שהכל היה שקרים ולא יודעת איפה לקבור את עצמי. נזכרת שכל מערכת היחסים הזו הייתה רעה, שקרית, מבוססת על כלום שום דבר שיגרום לי להחזיק בה. הלוואי שהייתי יכולה למחוק את כל הזכרונות ממנו הלוואי ולא הייתי שואלת אותו את השאלה הזו הלוואי וכל השנתיים האלה היו נחסכות ממני מצחיק שעם כל זה שאני נרתעת ממנו ברמות והוא כל כך לא הטיפוס שלי והוא דוחה אותי ומגעיל אותי, אני נמשכת אליו בטירוף ועם כמה שאני כועסת עליו וכל כך שונאת אותו, כל כך אכפת לי ממנו ואני לא יכולה להפסיק וכל כך הרבה שירים מזכירים לי אותו ואני לא מצליחה לשכוח ובעצמאות, כשראינו את הזיקוקים, הדבר היחיד שחשבתי עליו היה הוא על הפגישה הראשונה שלנו כשעמדנו על הגג, הוא מחבק אותי מאחור, ואנחנו צופים בזיקוקים חשבתי שהצבא יעזור והוא באמת עוזר אבל לפעמים כל כך הייתי רוצה לראות את השם שלו על הצג של הפלאפון או שישלח לי הודעה או שיגיד משהו ואני יודעת שעדיף שלא כי ב-18.4, כשהוא שלח לי הודעה של גיוס נעים, אמרתי לו שיילך להזדיין ושלא ידבר איתי, כי הוא דוחה אותי איכס איפה המח שלי איפה כמה פעמים אני צריכה להבין שהכל היה שקרים כדי לשכוח בכלל מהאהבה שלי אליו למה אני לא מצליחה לשכוח