?
אוקי,אז נכון לאחרונה לפעמים אני קצת מדוכדכת. וכן אני ילדה שתצחק על המוות,וכן אפילו תגיד איך היא רוצה את ההלוויה שלה-עד כמה זה מוזר? אני לא מוצאת פה כלום מוזר. אז נכון שאני יכולה לזרוק שהיתי רוצה להיות רזה כמו הרקדניות ולהתחיל לטחון סיגריות,ואני יריץ בדיחות סמים אבל אני לא יסניף אני פשוט לא יעשה את כל אלו. ומה שעצוב? זה שחברות שלי לקחו אותי ברצינות יתר ואמרו למחנכת המעצבנת יש לציין,שאני מדאיגה אותן והן אמרו לה לשלוח אותי ליועצת! וכאילו פאק!,אתן חברות שלי תבואו תפטרו איתי את הדברים תגידו מה ניראה לכן לא בסדר. אני שמחה שהן דואגות לי אבל זה קצת פגע בי ובעיקר העלה לי המון עצבים. ואני הולכת לשאול שתי בנות מהקיבוץ אני באמת ככה-"מדאיגה" והן אמרו לי שכן,וזה די מבהיל אותי כי אני יודעת שאני לא יעשה לעצמי כלום אבל זה עצוב לי שהן חושבות ככה. ואולי לפעמים קצת קשה לי,אבל אני לא חושבת שהיועצת תעזור לי נו מה זה גיל ההתבגרות תנו לסבול בשקט!. לפחות עכשיו אפשר לתרץ כל דבר ב-"תעזבו אותי אני אובדנית". והרבה שמעו את זה ככה שעכשיו כולם יחשבו עלי כאל ילדה עם בעיות-יש.