קיבלתי קודם הודעה איפשהו

[לא חשובה]

קיבלתי קודם הודעה איפשהו

הודעה ממשיהי שאני לא מכירה שאמרה שהיא מקווה שאני ארגיש טוב יותר והיתה שם גם תמונה נחמדה ו.... פשוט התחלתי לבכות אני יודעת שזה בטח טיפשי אבל פשוט לא יודעת כל הימים האחרונים וכל מה שהיה פשוט עלה למעלה והתחלתי לבכות והיא לא כתבה הרבה והי אלא כתבה משהו מיוחד אבל עדין זה היה הדדבר הכי נחמד ששמעתי או קראתי או שהיה לי השבוע ופשוט כל הימים האחרונים וכל האנשים הלא תמיד נחמדים שנתקלתי בהם והכל פשוט לא יודעת וכלכך כואב לי עכשיו ואני כמו ילדה קטנה מרגישה פשוט יושבת ובוכה...

מזל שאין פה אף אחד שיראה אותי...

 

[לא חשובה]

אין בי כלום ../images/Emo10.gif

כמו סמרטוט שניגבו איתו את הרצפה ככה אני מרגישה כמו זבל כמו לא יודעת שלא משנה מה אני יעשה כלום לא יהיה טוב ובכל מקרה אניאשמה ואין לי כוח או רצון להמשיך

 

[צ ל שחור]

נכון...

שאת באמת לא רוצה שאני אתחיל לשיר שוב???

אני אוהבת אותך... לפעמים לבכות זה טוב... משחרר... ואת לא זבל ולא סמרטוט... ונראה לי שאת יודעת שלא באמת "כלום לא יהיה טוב" כי כן יהיה טוב... ולפעמים אנחנו באמת מאבדים את הכוח להמשיך... אבל אסור אסור אסור להכנע... כי אם נעשה את זה נפסיד את הרגעים הטובים שאת יודעת שהם קיימים!!! הינה רגע טוב אחד את מקבלת ממני חיבוק ((((((((חשובה))))))))) סתם סתם))) אבל הינה עוד אחד ((((((((((((((((((((((((((((((חשובה))))))))))))))

 

[לא חשובה]

ומה אם

כבר נכנעת? או התחלת להאמין שכבר לא בטוח שיהיה טוב וכבר התחלת להאמין לאנשים שאולי הם צודקים ואתה באמת סתם זבל...

 

[צ ל שחור]

אז אולי במקום...

להאמין באנשים הלא נכונים, האנשים שאומרים לך שאת זבל ולא יודעת מה, תאמיני בנו באנשים שאומרים לך שאת כן חשובה, באנשים שיודעים כמה שאת לא זבל וכמה יש בך- תאמיני לאנשים שאומרים לך את האמת. ואני מאמינה בך- אני יודעת שלא נכנעת, אני יודעת שאת יכולה לקחת את עצמך בידיים ואני יודעת גם כמה זה קשה. אבל חיביים- חשובה שלי- את לא יודעת כמה החיים האלה הם דבר נפלא- או שאולי את כן יודעת אבל כרגע את קצת לא זוכרת את זה. להיות אדם חופשי, להיות אדם שמסוגל לראות את השמש ואת הירח והכוכבים, לנשום את האויר בחוץ, לצחוק (ואני בטוחה שזה קורה), אדם שיש לו את הזכות לבחור איך יראה הכל. תראי כמה טוב יש לך בלי להתאמץ בכלל. ואני בטוחה שאם תתאמצי קצת יהיה לך יותר טוב. וכן אני יודעת מזה לשרוד ולפעמים הרע גובר על הטוב אבל באמת שמשתלם לא לוותר על זה ובאמת כדי להתחיל לראות את הטוב בדברים הקטנים בדברים שהחיים נותנים לנו...

 

[חיפושיט]

כמו צל,

גם אני חושבת שיש לך בחירה לאילו אנשים להקשיב, ולבחור האם לשאוב כוחות או אך ורק להעציב את עצמך יותר. יש לך פה בחירה- ואת יודעת שהיא קיימת. אל תגידי לי ש"נכנעת", כי אני יודעת שזה לא נכון. הבחירה שלך היא האם ללכת בדרך הקלה של הרס עצמי ולהיות בטוחה בזה שאת כזאת רעה ולהכנס למעגלים של שנאה עצמית (הדבר הקל שבקלים, יודעת כי הייתי שם), או האם לקחת את הדרך הפחות קלה ולהתחיל לשאוב כוחות במקום כל הזמן לסבול לבד ובלי שתתני אפשרות לאהבה של אנשים שאת יקרה להם להפציע בתוכך. יש לך בחירה כאן- האם סופסוף להתחיל לבנות את עצמך, או האם להמשיך עם האמונה שאת סתם זבל שבה את פשוט בכוונה מכאיבה לעצמך. אף בן אדם הוא לא סתם זבל. לכל אחד יש ערך. מחכה שתתעוררי סופסוף מהקלות שבה את בוגדת בעצמך, ותתחילי להבין שהערך שלך גדול מאד. רוצה שיפסיק להיות לך רע?- הנה ההזדמנות שלך לצעד הראשון. ואל תפסלי כי את "לא יכולה" (את כן יכולה), ואל תפסלי כי זה "לא מספיק" (הליכה של אלפי קילומטרים מתחילה בצעד קטן), ואל תפסלי מכל הסיבות המגוחכות שאת עושה אותן הגיוניות. קחי את עצמך בידיים. מגיע לך, ויש לך גם את התמיכה לזה..

 

[לא חשובה]

כבר התחלתי להאמין בזה...

שמעתי את זה כלכך הרבה פעממים גרמו לי להרגיש ככה כלכך הרבה פעמים שכבר באיזשהו מקום קטן התחלתי להאמין בזה היו פעמים שהתנגדתי וניסיתי לענות ולעמוד על שלי אבל זה רק הפך את המצב ליותר גרוע וקשה היו פעמים שניסיתי להתעלם ולהגיד לעצמי אני יודעת שאני בסדר שאני שווה אבל זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן כי זה עדין פוגע וכמה שאני מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר שהם סתם עוטשים את זה שהם סתם אומרים את זה ואין לי סיבה להפגע אני עדין נפגעת ואז גם פוגעת....

 

[עכבר כתום]

אולי במקום להלחם הגיע הזמן להשלים

"הם" אומרים ככה ואת נלחמת בזה ו"אנחנו" אומרים אחרת וגם בזה את נלחמת ואת מנסה להוכיח שאת לא ושמה שאחרים אומרים הוא לא חשוב, אבל את משיגה רק את ההיפך ומוכיחה לעצמך שמה שהם אומרים הוא חשוב. אז אולי הגיע הזמן להפסיק להלחם ולהפסיק לייחס חשיבות למה שאחרים אומרים. אולי הגיע הזמן להפסיק להוכיח כל הזמן שאת מוצלחת ועובדת טוב ויכולה עוד ועוד ועוד. את יודעת, החתימה שלי מדברת על השם שלך בצורה מאוד ברורה. זה לא מכוון, אבל אם זה שם את מוזמנת לנצל את זה. ואני אשאל אותך רק עוד שאלה אחת (שכמובן מתחברת לחתימה שלי) לא חשובה זה יחסי. כלומר, את לא חשובה יחסית למשהו אחר שהוא כן חשוב. אז אם את לא חשובה, מה באמת חשוב?

 

[לא חשובה]

בהנחה שהבנתי נכון את השאלה

אז מבחינתי יש הרבה דברים שחשובים במקום ראשון סבא וסבתא שלי ,לא רק שהם חשובים לי באיזשהו מקום בזכותם אני פה כותבת את ההודעה הזאת ואת שאר ההודעות בכלל מהראשונה שכתבתי בפורום לפני הרבה זמן ועד ההודעה הזאת להם צריך להגיד תודה שאני כותבת פה ,לא שהם יודעים שאני כותבת פה והם גם לא ידעו אבל זה כבר משהו אחר... מה עוד חשוב? הרבה דברים אתה אתם כולכם פה חלשובים ,לי לפחות. מי עוד חוץ ממכם יגיד לי שמה שאני מרגישה וחושבת זה לא שטויות ושזכותי להרגיש ככה? למי עוד אני יכולה להתקשר ב11 בלילה ולדבר שעה וחצי על כל השטויות שבעולם ועל כמה זה מגעיל לשים ירקות בלזניה (המבין יבין) עם מי עוד אני יכולה לדבר על החלומות שפעם היו לי ועל רשת המלונות והמסעדות העולמים שתהיה לי והוא לא יגיד לי שזה טיפשי ואני צריכה להתעורר ולחזור למציאות כי אין מצב שאני אשיג את זה רק אתם ואולי עוד כמה מעטים שפשוט עוד לא מצאתי. אז יש כן הרב דברים שחשובים ,חשובים לי ואני לא מנס להוכיח ל"הם" כלום רק מנסה לעבור בשקט את "התקפות הזעם" מנסה להתעלם אבל זה נאמר כלכך הרבה פעמים ולא תמיד אני מצליחה להתעלם בעיקר כשהמצב גם ככה לא משהו ומשום מה הם תמיד מתחילים אם זה כשגם ככה אניאיפה שהוא שם רחוק רחוק למטה...

 

[עכבר כתום]

סתם אנקדוטה

באחת הסדנאות שעשיתי (היו ארבע או חמש) היה תהליך שדיבר על המחוייבות לחיים. ובמהלך התהליך נגשה אלי המנחה ושאלה אותי אם זכרתי את עצמי בתהליך. וזה כל כך שבר אותי, כי פתאום הבנתי שמרוב שהייתי עסוק בתהליך ובאחרים ובלעשות את הדברים "כמו שצריך", שכחתי את עצמי. כמו שעשיתי כל החיים שלי שויתרתי על עצמי לטובת ההורים שלי והדרישות שלהם. וכמו שתמיד ויתרתי על עצמי כדי להיות "בסדר" עם כולם. ופתאום זה היה כל כך מוחשי, כי זה כבר לא היה מקרה קטן פה ושם. בסימולציה על המחוייבות שלי לחיים, אני שכחתי את עצמי! ושלא תחשבי, גם היום אני מוצא את עצמי מוותר על עצמי, בחיים שמחוץ לפורום וגם בתוך הפורום. אבל כשזה קורה אני פשוט מזכיר לעצמי את מה שקרה שם בתהליך ומשנה כיוון. יש לי המון לבטים, כל הזמן. כי כשאני כותב לאנשים בפורום יש לי את האמת שלי והיא לא תמיד נחמדה. ולהגיד לאנשים את האמת שלי מעבר לזה שזה לא נעים, זה גם נורא מעמת, כי עם כל הכבוד לאמת שלי, לפעמים אני טועה ומה שאני חושב שהוא נכון היום מסתבר כשגוי אחר כך. וההתמודדות הזו עם הנכונות שלי לטעות ועם הנכונות שלי להיות ישר מספיק כדי להודות שטעיתי היא מאוד מכאיבה ומעמתת. עכבר

 

[מילה כתובה]

יום יבוא ואת תספיקי לעצמך

את תהיי חשובה לעצמך. זה יהיה פעם כשתהיי יותר עצמאית, כשתהני מהדברים שאת לוקחת ולא מהדברים שנותנים לך.