קטנטונת ואמא מתעייפות.. ארוך../images/Emo7.gif
שלום לכולם, מצטערת שאני נכנסת רק כשקשה אבל החיים שלי משוגעים לחלוטין בשנה האחרונה ואני נוכחת נפקדת. אז מה קורה לנו? קטנטונת מתעייפת ואני איתה פשוט חסרת אנרגיה לחלוטין. ביום חמישי האחרונה כשיצאנו משיעור העשרה אינסטרומנטלית התפרצה הקטנה בבכי נוראי שנמשך כל הנסיעה הביתה שכל מה שהיא עושה זה ללמוד וללמוד ורק ללמוד ונמאס לה. והבכי עד לב השמיים ואנחנו בוכים בלב איתה." היא לא רוצה ללמוד, לא רוצה חוגים, רוצה זמן לעצה ורק לעצמה". הצלחנו להרגיע לבסוף, סיכמנו על ניסיון לשנות ולהפחית מעט ולאפשר לה מעט זמן חופשי אבל אני מרגישה שמדובר בדברים עמוקים יותר. שיעורי העשקרה אינסטרומנטלית תורמים לה המון ובאמצעותם הקשיים עולים. וקטנטונת שהיא כל כך חכמה ומודעת לעצמה ופרפקציוניסטית יתר על המידה מרגישה שלא פשוט לה, ואם לא פשוט והקשיים צצים , במקום להתמודד צריך לעזוב. אני לא רוצה לשדר לה שאם קשה עוזבים אבל אני מותשת גם כן. כמעט ואין לי זמן לעצמי. חמישה ימים אחר הצהריים , בעיקר אני, אנחנו סובבים סביב קטנטונת והעזרה הנוספת ואני פשוט קו ר ס ת. לכאורה מממשיכה בסדר היום הרגיל, נוחתת מוקדם מאד במיטה וממשיכה בסדר היום המטורף. מדי פעם אני לוקחת לעצמי קצת זמן איכות , אבל השאלה שמטרידה אותי היא עד מתי? וכשקושי אחד יסתיים יתחיל חדש? וכל הזמן צריך לעמוד על המשמר , להרגיע, לפשר , לעזור, לעמוד פני התפרצות בלתי צפוייה ולהמשיך הלאה.מעניין שאת כל ההתפרצויות היא משאירה לבית, להזכירכם, מדובר בילדה עם יכולות איפוק ושליטה מדהימות. לא פעם נתקלתי בקטנטונת מחייכת וצוחקת בבית הספר, עליזה וחייכנית וכרגיל וברגע שהתרחקנו מטווח ראייה או שמיעה של חברים, מורים ואחרים התחילה התפרצות משמעותית... זהו בעצם. קיטרתי גם אני. להתראות . איה
שלום לכולם, מצטערת שאני נכנסת רק כשקשה אבל החיים שלי משוגעים לחלוטין בשנה האחרונה ואני נוכחת נפקדת. אז מה קורה לנו? קטנטונת מתעייפת ואני איתה פשוט חסרת אנרגיה לחלוטין. ביום חמישי האחרונה כשיצאנו משיעור העשרה אינסטרומנטלית התפרצה הקטנה בבכי נוראי שנמשך כל הנסיעה הביתה שכל מה שהיא עושה זה ללמוד וללמוד ורק ללמוד ונמאס לה. והבכי עד לב השמיים ואנחנו בוכים בלב איתה." היא לא רוצה ללמוד, לא רוצה חוגים, רוצה זמן לעצה ורק לעצמה". הצלחנו להרגיע לבסוף, סיכמנו על ניסיון לשנות ולהפחית מעט ולאפשר לה מעט זמן חופשי אבל אני מרגישה שמדובר בדברים עמוקים יותר. שיעורי העשקרה אינסטרומנטלית תורמים לה המון ובאמצעותם הקשיים עולים. וקטנטונת שהיא כל כך חכמה ומודעת לעצמה ופרפקציוניסטית יתר על המידה מרגישה שלא פשוט לה, ואם לא פשוט והקשיים צצים , במקום להתמודד צריך לעזוב. אני לא רוצה לשדר לה שאם קשה עוזבים אבל אני מותשת גם כן. כמעט ואין לי זמן לעצמי. חמישה ימים אחר הצהריים , בעיקר אני, אנחנו סובבים סביב קטנטונת והעזרה הנוספת ואני פשוט קו ר ס ת. לכאורה מממשיכה בסדר היום הרגיל, נוחתת מוקדם מאד במיטה וממשיכה בסדר היום המטורף. מדי פעם אני לוקחת לעצמי קצת זמן איכות , אבל השאלה שמטרידה אותי היא עד מתי? וכשקושי אחד יסתיים יתחיל חדש? וכל הזמן צריך לעמוד על המשמר , להרגיע, לפשר , לעזור, לעמוד פני התפרצות בלתי צפוייה ולהמשיך הלאה.מעניין שאת כל ההתפרצויות היא משאירה לבית, להזכירכם, מדובר בילדה עם יכולות איפוק ושליטה מדהימות. לא פעם נתקלתי בקטנטונת מחייכת וצוחקת בבית הספר, עליזה וחייכנית וכרגיל וברגע שהתרחקנו מטווח ראייה או שמיעה של חברים, מורים ואחרים התחילה התפרצות משמעותית... זהו בעצם. קיטרתי גם אני. להתראות . איה