קושי באוכל

[אימא לשניים2]

קושי באוכל

שלום לכולן,
אשמח להתיעץ בנושא אוכל של בני בן ה 5.5
ראשית, הוא אוהב מספר מוגבל מאד של דברים: קורנפלקס, ספגטי, שניצל, וציפס שעשוי רק במידה ספציפית. וכמובן, ממתקים, זה ברור.
בגן, במסגרת צהרון הוא לא מוכן לאכולל כלל, אלא אם רק את השניצל שאני מכינה.
גם בבית, כשהוא כבר יושב לאכול באופן עצמאי, אוכל ממש מעט.
יש סיטואציות שאני פשוט מאכילה אותו מול מחשב/טלויזיה, כדי שיאכל.

כיצד אוכל לטפח אצלו עצמאות גדולה יותר באוכל, שינסה דברים חדשים, וגם שיאכל ולא ישאר רעב כל יום בגן מהבוקר עד חמש?

 

[אביבקיץ]

לאט ובסבלנות. ולא מול הטלויזיה

האכלה מול הטלויזיה זה אומר שהתייאשת מהאפשרות לסגל לו הרגלי אכילה. זה כמו להכניס לו אוכל דרך הווריד. הוא לא לומד מזה כלום.

נתחיל מההנחה שהוא בריא, מרגיש טוב, אנרגטי. אם לא - לכי לרופא.

אבל ילד נורמלי ובררן באוכל - לאכול ביחד. בכיף. כמה ארוחות קטנות ולא אחת גדולה. ארוחת צהריים, ארוחת 4, ארוחת ערב. הבנות שלי בבית הספר, אוכלות פעמיים או שלוש במהלך יום לימודים. ב10 זה חצי כריך, ב12 - תפוח, באחת וחצי - את החצי השני של הכריך, וב3 - ארוחת צהריים בבית.

כל פעם להציע לו קצת אוכל חדש. לא בלחץ. ואם לא אהב - לנסות מחרתיים שוב. ביס קטן. להגיד לו "רק תטעם. לא לגמור". שהוא יחתוך לעצמו, וככה ישלוט בגודל המנה. שפשוט יתרגל לכך שמנסים דברים חדשים. לא חשוב הגודל, העיקר העקרון.

לא לרוץ קדימה. אל תקווי לפתרון קסם שעוד חודש הוא יאכל אוכל בריא. אוהב רק צ'יפס? שמחר ינסה תפוח אדמה בתנור. ואם ינסה, תעודדי אותו. יופי, אכלת משהו חדש. לא משנה שמבחינתך המשהו חדש הזה הוא מאד דומה לאוכל הרגיל.

חשוב בעיני לשבת ביחד ליד השולחן. וגם אם הוא לא אוכל - לא נורא. לשבת, לדבר. "עכשו זמן ארוחה, גם מי שלא רעב - יושב עם כולם".

בתי היתה מאד מאד בררנית, ועם תחילת הגיל ההתבגרות - התחיל לעבור לה. התחילה לנסות דברים חדשים מיוזמתה, ובכיף.

 

[Cheni Nanny]

להעביר את האחריות לילד

אם הילד פעיל, שמח, צוחק, מתרוצץ ואין פה משהו בריאותי, אני בעד לשחרר. אל התפכי את האוכל לענין כדי שזה לא יהיה אישיו

לדעתי לא צריך להאכיל ילד בן 5.5 מול הטלויזיה/מחשב – זה יפתח הרגלים לא טובים ולא בריאים.
אני אכתוב כמה דברים לכאורה סותרים אבל הם לא

ראשית, מציעה להעביר לילד את האחריות על האוכל, תסמכי עליו שהוא יודע מתי הוא רעב ומתי הוא שבע. תמשיכי להכין אוכל שהוא אוהב וגם אוכל שהוא פחות אוהב, תציעי לו (פעם אחת) ותאפשרי מבחר. אם מבחינתך זה לא טרחה להכין לו אוכל בדיוק איך שהוא אוהב, אז אחלה.

דבר נוסף, מציעה שתמיד יהיו בבית פירות חתוכים, ירקות, תגווני, תהיי יצירתית עם המתכונים (יש המון מתכונים ברשת שמיועדים לילדים, אני קוראת לזה אוכל תחפושת, כל מיני קציצות/מאפינס/פנקייקס ועוד שעשויים בריאות והילדים מתים על זה...), אפשר לתת לו לקחת חלק בכל התהליך – משלב הקניות (להכין רשימה ביחד, לבחור את המצרכים) ועד הכנת הארוחה עצמה וכמובן האכילה עצמה.

במידה ואת לא רוצה שיאכל ממתקים, אל תקנו זאת מראש או שתגבילי ממתק ביום או משהו שמתאים לכם. את יכולה להחליף את הממתקים התעשייתים בממתקים בריאים ואז אפשר לאפשר יותר (ושוב, יש המון מתכונים).
בנוסף, מציעה לאכול יחד, בשולחן במטבח/פינת אוכל (ולא מול הטיוי) ולהפוך את זמן הארוחה לזמן איכות. אם ניתן, כל המשפחה, אם לא, אז שניכם, תאכלי איתו יחד ותשמשי לו דוגמא.
תזכרי שזהו תהליך, לא ביום אחד, לפעמים ינסה משהו חדש, לפעמים יאהב ופתאום לא, תאפשרי זאת בסבלנות ואל תתרגשי...

ומילה לסיום, תינוק נולד עם מנגנון שובע פשוט מאד, ברגע ששבע, מפסיק. כדאי לזכור זאת לפני שאנחנו "מקלקלים" את המנגנון לילדים שלנו

 

[TheGreatNut]

מאוד אהבתי את התשובה שלך, אבל...

לא הבנתי למה השתמשת במילה "אחריות" במובן של "העברת האחריות אל הילד".

כתבת "תסמכי עליו" וזה בדיוק העניין לדעתי, באמת לסמוך במקום לרדוף.
כמו גם כל שאר הדברים המעולים שכתבת, שגם הם קולעים לעניין.

אבל ילד בן 5 לא אחראי על התזונה שלו, ההורה אחראי על התזונה שלו.

אולי אני סתם נטפל למילה, כי בסך הכל התשובה שלך מבהירה לגמרי שהאחריות היא של ההורה ולא של הילד, וכל ההשקעה כאן היא באמת מצד ההורה.
אבל לפעמים אפשר לא להבין קונספט שלם בגלל מילה שאינה במקום, אז היה חשוב לי להבהיר את דעתי.

 

[Cheni Nanny]

נראה לי שהבנת אותי נכון

האחריות במובן שהוא יודע מתי הוא רעב ומתי הוא שבע, הוא יודע מה טעים לו ומה לא. תפקיד ההורה הוא בהחלט להכין אוכל מגוון, בריא ועשיר ולאפשר את הבחירה. אם הילד שבע, לכבד זאת ולקבל את זה, אם לא טעים לילד, לכבד זאת ולא "לשבת" עליו, להתחנן שיאכל, להבטיח הבטחות ולהפוך את כל הנושא למעין משא ומתן.

 

[TheGreatNut]

תודה שהבהרת