קוראת סמויה..
בוקר טוב, עד כה הייתי קוראת סמויה, כי גם לא היה יותר מידי מה לספר, ובעיקר העברתי את המידע הנדרש לאמא שלי שבעקבותיה אני מבלה בפורום הזה. מזהירה זה יהיה קצת ארוך ... לפני כחודש וחצי החליטה אימי בת ה- 60 להקשיב לפרסומת המעצבנת שהייתה בכל פעם שהתקשרו לזימון התורים של מכבי ואמרו לה שלא כדאי לשמור דברים בבטן והגיע הזמן להיבדק לזיהוי סרטן המעי הגס. מהון להון היא ניגשה לעשות את הבדיקה הלא נעימה בעליל.. וכמובן התוצאות היו מרעישות!! ממש מסיבה, המון פוליפים מכל הגדלים והמינים, ובכל מיני מקומות שונים, ו-2 גידולים סרטניים גדולים (לפי דברי הרופא). איך שהחיים מתהפכים מהקצה אל הקצה, בראש ובראשונה שלה ... ואח"כ של כל אלו אשר מלווים אותה לכל אורך הדרך. לקח שבועיים עד שהסתיימו כל הבדיקות, חזרו פעם שנייה על הקולונסקופיה, הוציאו את מה שאפשר, עשו סי.טי שיצא נקי, וקבעו תור לניתוח שבוע לאחר מכן. הניתוח התקיים לפני כ- 10 ימים ניתוח קשה שהחל בלפרוסקופיה ועקב סיבוך המשיך בפתיחת בטן, במהלכו הוציאו את החלק הנגוע וכל מה שמסביבו כמובן.. ההחלמה עברה יחסית בסדר, אחרי 3 ימים של מורפין צמוד, עברו למשככי כאבים פחות ממסטלים, שאיתם היא מבלה עד היום, לאחר ששוחררה הביתה רק אתמול. וכמובן הדבר לו חיכינו לאורך כל ההחלמה, הבדיקה הפתולוגית !!! אוי כמה מחכים לשמוע שהכל בסדר .. ושאין צורך בשום המשך טיפול, ושרק מעקב כזה או אחר יפגיש אותנו עם ביה"ח בפעם הבאה, אבל לא ... בבדיקה הפתולוגית נמצאו 4 בלוטות נגועות, הרופא עודד אותה (עד כמה שאפשר), ואמר שמזל כי אלו הבלוטות הצמודות לגידול עצמו, וכמובן שנדרש המשך טיפול ומעקב אונקולוגי ... מדהים איך שאתה מכין את עצמך לאופציות האלו, ויודע שיש סיכוי ממשי לכך שיהיו נגיעות סרטניות, ואז כשמגיע רגע האמת ואתה שומע את זה מהרופא אתה לא מאמין למשמע אוזניך .. (לא יודעת אם ככה זה היה גם אצלכם, לפחות אצלנו זה כך היה). האמת שאימי מפגינה חוזק שלא יאמן, ולוקחת את הכל באיזי ובהרבה הומור, ומייד לאחר שתתחזק פיזית היא תתכונן למלחמה הבאה בתור.. כי זוהי דרכה. ואני, עוד מנסה לעכל מה "נפל" עליי, כבת הקטנה, לא קל להיות מהצד המלווה, ולראות את הבנאדם מתמודד עם כל הבשורות,הכאבים,חוסר הוודאות, ומצד שני תמיד להיות חזק שם בשבילו, לעודד, לתמוך, לחזק, להצחיק.. אני שואבת ממנה המון כוח (כמו תמיד), וזה מה שנותן לנו את האנרגיות לרוץ ולהסתער על היעד הבא,הטיפולים הכימוטרפיים. אשמח לשמוע מכם מידע מפורט יותר על התהליך של הטיפולים הכימוטרפיים, הבנו שיש כמה פרוטוקולים אפשריים, וכו'. בברכת חג שמח, וכמה שפחות כואב... להשתמע,
בוקר טוב, עד כה הייתי קוראת סמויה, כי גם לא היה יותר מידי מה לספר, ובעיקר העברתי את המידע הנדרש לאמא שלי שבעקבותיה אני מבלה בפורום הזה. מזהירה זה יהיה קצת ארוך ... לפני כחודש וחצי החליטה אימי בת ה- 60 להקשיב לפרסומת המעצבנת שהייתה בכל פעם שהתקשרו לזימון התורים של מכבי ואמרו לה שלא כדאי לשמור דברים בבטן והגיע הזמן להיבדק לזיהוי סרטן המעי הגס. מהון להון היא ניגשה לעשות את הבדיקה הלא נעימה בעליל.. וכמובן התוצאות היו מרעישות!! ממש מסיבה, המון פוליפים מכל הגדלים והמינים, ובכל מיני מקומות שונים, ו-2 גידולים סרטניים גדולים (לפי דברי הרופא). איך שהחיים מתהפכים מהקצה אל הקצה, בראש ובראשונה שלה ... ואח"כ של כל אלו אשר מלווים אותה לכל אורך הדרך. לקח שבועיים עד שהסתיימו כל הבדיקות, חזרו פעם שנייה על הקולונסקופיה, הוציאו את מה שאפשר, עשו סי.טי שיצא נקי, וקבעו תור לניתוח שבוע לאחר מכן. הניתוח התקיים לפני כ- 10 ימים ניתוח קשה שהחל בלפרוסקופיה ועקב סיבוך המשיך בפתיחת בטן, במהלכו הוציאו את החלק הנגוע וכל מה שמסביבו כמובן.. ההחלמה עברה יחסית בסדר, אחרי 3 ימים של מורפין צמוד, עברו למשככי כאבים פחות ממסטלים, שאיתם היא מבלה עד היום, לאחר ששוחררה הביתה רק אתמול. וכמובן הדבר לו חיכינו לאורך כל ההחלמה, הבדיקה הפתולוגית !!! אוי כמה מחכים לשמוע שהכל בסדר .. ושאין צורך בשום המשך טיפול, ושרק מעקב כזה או אחר יפגיש אותנו עם ביה"ח בפעם הבאה, אבל לא ... בבדיקה הפתולוגית נמצאו 4 בלוטות נגועות, הרופא עודד אותה (עד כמה שאפשר), ואמר שמזל כי אלו הבלוטות הצמודות לגידול עצמו, וכמובן שנדרש המשך טיפול ומעקב אונקולוגי ... מדהים איך שאתה מכין את עצמך לאופציות האלו, ויודע שיש סיכוי ממשי לכך שיהיו נגיעות סרטניות, ואז כשמגיע רגע האמת ואתה שומע את זה מהרופא אתה לא מאמין למשמע אוזניך .. (לא יודעת אם ככה זה היה גם אצלכם, לפחות אצלנו זה כך היה). האמת שאימי מפגינה חוזק שלא יאמן, ולוקחת את הכל באיזי ובהרבה הומור, ומייד לאחר שתתחזק פיזית היא תתכונן למלחמה הבאה בתור.. כי זוהי דרכה. ואני, עוד מנסה לעכל מה "נפל" עליי, כבת הקטנה, לא קל להיות מהצד המלווה, ולראות את הבנאדם מתמודד עם כל הבשורות,הכאבים,חוסר הוודאות, ומצד שני תמיד להיות חזק שם בשבילו, לעודד, לתמוך, לחזק, להצחיק.. אני שואבת ממנה המון כוח (כמו תמיד), וזה מה שנותן לנו את האנרגיות לרוץ ולהסתער על היעד הבא,הטיפולים הכימוטרפיים. אשמח לשמוע מכם מידע מפורט יותר על התהליך של הטיפולים הכימוטרפיים, הבנו שיש כמה פרוטוקולים אפשריים, וכו'. בברכת חג שמח, וכמה שפחות כואב... להשתמע,