קוברת כל מה שנשאר

[שירה כמים 1959]

קוברת כל מה שנשאר
והולכת הלאה לאורך הנהר
ודאי אמצא איזה פרח
שייתן טעם

 

[שירה כמים 1959]

הזמן עובר
גם גמו שבוע
גם כמו שנה
גם כמו הרף שנייה
מה קורה לך כשאת כמעט הופכת זקנה, ראי
איך אי אפשר להאמין, לשום דבר אי אפשר להאמין
אפילו לא לנשיקה
אולי לנשיכה

 

[שירה כמים 1959]

מהעצים אינני מפחדת
גם מהשמיים - כשהם תכלת
מציוץ הציפורים
מהחתול שלי
מהגשם שמשביח את האדמה
מהאדמה שנענית לגשם ושרה
ריח לח של ילדות, מהילדות
אני כן

 

[בבית ספרנו]

מהעצים אינני מפחדת
גם מהשמיים - כשהם תכלת
מציוץ הציפורים
מהחתול שלי
מהגשם שמשביח את האדמה
מהאדמה שנענית לגשם ושרה
ריח לח של ילדות, מהילדות
אני כן

איזה יופי! יש טעם של מסע בשיר. בתוכן ובקריאה. נהניתי

 

[שירה כמים 1959]

איזה יופי! יש טעם של מסע בשיר. בתוכן ובקריאה. נהניתי

תודה רבה!

 

[שירה כמים 1959]

חיפשתי את האישה הוורודה
עם הסינור הפרחוני המחייכת
כל חיי
כל חיי
כל חיי

 

[שירה כמים 1959]

כי הגשם שב, היא משקרת,
והארמון לא נחרב, סומק עולה על לחייה
כאילו הייתה בת חמש עשרה והמורה קוראת בשיר השירים
והמים בבריכה שוצפים
ומישהו - אולי יעקב - יבוא להציל
מהרפש המזדחל

 

[שירה כמים 1959]

והוא הלך למגדת עתידות
והיא אמרה לו
מה שיש לומר
על בת אשר הולכת לעפר
והיא אמרה לו
והוא היה נפעם

ואדיש מולי

 

[שירה כמים 1959]

חייזירים אפרורייים
כל הדרך אימא הייתה שרה
מניפות נפרשו ונופנפו לקצב הליכתם הכבדה הנחפזת
שקועים במלאכתם מלאכת החיים לא תוהים
לגבי דבר - בחצר בורות נחפרים
חייזירים אפרוריים - האדמה צוהלת

 

[שירה כמים 1959]

שוב אני אומללה כי אפאחד לא אוהב אותי בעולם.
אפאחד לא אוהב אותך בעולם? לא, יש כאן משהו אחר,
החתול שלך אוהב אותך בעולם האדמה אוהבת אותך והדממה והשמיים אוהבים
החברות שלך אוהבות אותך והפרחים
רק שקט שומר על מה שהיה פעם פעם פעם
כשאימא לא

 

[שירה כמים 1959]

אימת הבטן הזאת הקופאת
בגשם הזה המנצח שלא בא
רק מלים נוטפות משער פיה של אישה
מרוחקת