קובי אור: מרון מיברג עד "refuse to die"

קובי אור: מרון מיברג עד "refuse to die"

"תמיד כתבתי יותר מאשר הקשבתי" הוא אומר. "אז תן לי הלילה רק להקשיב". ניסיתי לשכנע מישהם מ"עכבר העיר" ומ"טיים אאוט" לבוא ל"צימר". מה"עכבר" אמרו: "לא נבוא, אנחנו פוחדים לדרוך על מזרקים. שמענו שהסביבה מלאה בהם". מה"טיים אאוט" אמרו: "לא נבוא, שמענו שאין שם חתיכים" -

רשומה חדשה ב'קרמטוריום', הבלוג של כתב הרוקנרול שאי אפשר להתעלם ממנו:

קובי אור | אין כמו


"דנה קסלר אמרה פעם ש… רגע נעזוב אותה. עשרים שנה היא מנסה להבין את פישוף ומארק אי סמית ומבינה אותם הפוך. היא לא מבינה שלפישוף וסמית יש חשבון ארוך עם מילים, עם המושג רוק / פופ, עם קשר בין מילה וצליל. הם לא עוסקים ב"מה" וב"איך" אלא ב"מדוע". יותר מכך, שניהם לא יורקים מילים, שניהם יורקים על המילים. לקסלר יש רק חשבון בנק. קסלר מנסה להתיידד עם המילים. פישוף וסמית אומרים להן פאק יו. הם גונבים את אותיות האלף בית ומשאירים במקומן, בקבריהן תולעי משי."

עם כל הקושי לקרוא אותו לפעמים, יש בי כבוד גדול לקובי אור וגם הכרת תודה.
 

מזל66

New member
אין מה להגיד, הבחור הזה קיצוני בהשקפות שלו

אין מה להגיד, הבחור הזה קיצוני בהשקפות שלו ועוד יותר איך שהוא מביע אותן. מוזיקת רוק זה לא בדיוק התחום שלי, אבל הוא כותב טוב.
 

seelinewoman

New member
בכל פעם שמחזירים אותי

לשנות השמונים, אני נזכרת בתור הזהב של הקולנוע האמריקאי שאני הכי אוהבת, שנות ה-70.
גם שם וגם פה זאת היתה תקופה שבה באמת אמרו הכל, ובאמת היה מה לנתץ.
היום זה נראה כמו משחק ילדים הכרחי בשלב ההתבגרות, הבעיטה הזאת באבני דרך.
אני אוהבת כתיבה שנשארת שם במובן הטוב של האסוציאציה.
 
למעלה