קבלו את דור העתיד שלנו במחיאות כפיים

[שאר העולם]

זה לא הענישה

זה החינוך, הוא מה שגורם להם להבין את המשמעות של הגבולות. עונש לא אמור לחנך. אם מישהו נוסע מהר ונתפס ע"י שוטר, הוא מקבל קנס, הוא לא תמיד לומד להבא להוריד את הרגל מהגז, הוא רק נזהר יותר משוטרים.

 

[hofit1980]

like

 

[Duality One]

יא-אללה.

אפילו לא פעם אחת כתבתי פה שעונש לבדו הוא שיטה טובה להצבת גבולות. אז שוב... עונש, הסבר ועידוד התנהגות חיובית. עונש בשביל להגדיר גבול, הסבר בשביל להבין את משמעות הגבול ומדוע הוא שם, ועידוד התנהגות חיובית - בשביל ללמד איך להשיג את המטרה בתוך תחום הגבול.

 

[שאר העולם]

נראה לי שזה ויכוח על הגדרות

כי בעיני, בחינוך אין כזה דבר עונש. אבל דעתך היא דעתך

 

[שאר העולם]

אתה יכול לתת דוגמה לעונש?

מהו עונש לגיטימי ואפקטיבי מבחינתך?

 

[Duality One]

אני אתן דוגמא קיצונית בכוונה. חופית גם בשבילך

עבדתי בפנימיה לילדים חוסים עם ילדים בני 9-11. מקרים מאוד קשים, ילדים מאוד קשים, ואלימות הוא עניין יומיומי שם, מילולית, פיזית ומה לא. הייתה לנו בקבוצה ילדה שהתנהגה בצורה מאוד ילדותית לגילה (11). דורשת תשומת לב, צועקת כשלא מקבלת את מה שהיא רוצה, מקניטה ילדים אחרים, וגם מרביצה. ילד אחר (בן 9) דווקא בא ממשפחה קשת יום, שמעבר להיותה קשת יום הייתה משפחה חמה ואוהבת, אך מכיוון שההורים לא היו בבית אלא בעבודה במשך 12 שעות ביממה, הילדים פשוט לא הלכו לבית הספר. הילד היה הרבה יותר בוגר ואחראי. בשעת כיבוי אורות בפנימיה, יש סדר מסויים - הילדים הולכים להתקלח לצחצח שניים ולישון. 20 ילדים ב-5 חדרים. הילד שעליו דיברתי עלה במדרגות, והילדה שמה לו רגל ורצה לחדר שלה וסגרה את הדלת. לילד אסור להכנס כי זה חדר של בנות. הוא כמובן רץ אחריה בכוונה להרביץ לה, פתח את הדלת ו... לי, בתור גבר, גם אסור להכנס לחדר של בנות, בשעות האלה ללא דפיקה על הדלת, אבל מה לעשות אם לא אכנס יהיו פה מכות. הדבר הראשון שעשיתי היה לתפוס את הילד ב"הולדינג" (הוא השתולל) ולהוציא אותו משם. הוא כמובן קילל את כל העץ המשפחתי שלי, גם קרובי משפחה שאני לא בטוח שיש לי. ישבתי איתו על כורסא במסדרון כשהוא עליי מנסה להשתחרר מהאחיזה וממשיך לקלל עוד ענפים. מהרגע שתפסתי אותו אמרתי לו בשקט שהוא צריך להרגע, שאני לא אתן לו להכנס לחדר של הבנות, ובטח שלא להרביץ לאותה ילדה, ושכשהוא ירגע הוא ישב איתי ואני אדבר איתו. לקח לו בערך 10 דקות להרגע. אחרי שהוא נרגע דיברנו. הוא שאל אותי למה אני מעניש אותו ולא אותה. התשובה שלי הייתה שברגע שהוא החליט שהוא הולך להרביץ לה, שניהם חייבים בעונש כל אחד על מעשיו הוא. אבל היא התחילה, אז אמרתי לו נכון, אבל זה לא משנה. אבל היא תמיד עושה את זה, נכון, היא תמיד עושה את זה, אז למה אתה תמיד מגיב באותה צורה? אתה ילד בוגר ונבון, אתה רואה שהיא מנסה לעצבן אותך ועל-ידי זה שאתה מתעצבן אתה נותן לה בדיוק את מה שהיא רוצה. אני מאוד מעריך אותך, ובגלל זה אני מצפה ממך ליותר ובטח לא להתנהגות אלימה. בפעם הבאה שזה קורה, אל תגיב באלימות ותבוא אליי, ואני אטפל בזה. הילד נרגע, הודה בטעותו, התנצל בפניי ונתן לי חיבוק. אז מה היה פה? עצרתי התנהגות לא רצויה בעונש (הולדינג ובידוד מחברי הקבוצה), הסברתי לילד למה הייתי צריך לתת לו עונש ואמרתי לו מה הוא כן צריך לעשות במקרים כאלה. עוד דוגמאות? תראה סופר נני. השיטות שלה אולי נראות מפגרות ואנכרוניסטיות, אבל הן עובדות יופי.

 

[hofit1980]

אין לנו ויכוח כאן...

בכדי למנוע התפרצות מצב אלים יש לקטוע אותו באיבו. אני לא מבינה לאן כיוונת עם הדוגמה הזו? היא בהחלט קיצונית, זה או שמדברים על חינוך, או שמדברים על כיבוי שרפות מיידי....... הולדינג אינו ענישה, וכך גם בידוד מחברי הקבוצה. אם תרצה להיכנס להגדרות של ענישה נעשה זאת, אבל אין בכך צורך. אני כמובן מסכימה שיש למנוע בכל מחיר פרצי אלימות! השיח שפיתחת איתו הגיע יותר ממרום ניסיונך ולא מניסיונו של הילד, הוא כמובן הקשיב לך אחרי שנרגע כי יצרתם קשר (ובינינו, מי לא יקשיב לך אחרי שהיה בין זרועותייך - לוחמת, זה בצחוק, לא להתקיף) אני טוענת שכל התובנות היו צריכות להגיע מכיוון הילד, וכי למעשה לא התבצעה שם שום הפנמה, אלא קבלת סמכות - לא בטוח שהדבר יחזיק בחיים האמיתיים, ועוד לפני זה במקרים אחרים בפנימייה. אז מה היה פה? הרחקה ממוקד אש - תמיד רצוי! טרם ההתלקחות אולם חינוך הוא עמוק הרבה יותר, ונוגע בכל פן בחיי הילד, לא רק במקרים קיצוניים

 

[Duality One]

לאן כיוונתי?

לנושא השרשור - אלימות אצל ילדים. מה זאת אומרת "או שמדברים על חינוך, או שמדברים על כיבוי שרפות מיידי?". חינוך בא לידי ביטוי בכל פעולה שאת עושה - מודלינג... הולדינג הוא בדיוק ההגדרה של עונש שלילי. הפסקת התנהגות לא רצויה. תיכף אני מוציא עלייך הילגארד, ומעלה את פבלוב מן המתים. בקשר למה שאמרת לגבי השיחה - כן. נכון. עדיף שהתובנות יגיעו מהילד. השיחה שנתתי הייתה תמצית של שיחה שנעשתה לפני 9 שנים. לא באמת זוכר אם כך בדיוק היא התנהלה, אבל נגיד שכך היא התנהלה - במבחן המציאות בפנימייה, היא עזרה. לחודש גג. אין שם ילד אחד שלא מסתבך באיזשהו שלב במקרה אלים כזה או אחר. שיחה אחת כזו או אחרת לא עוזרת כאשר מסביבך יש 10 מתוך 20 ילדים שמתנהגים אחרת. וגם אם לא היו הילדים האלה - חינוך לא מסתיים בשיחה אחת, בגלל זה כתבתי את מה שכתבתי למעלה - חינוך מתבטא בכל פעולה שאת עושה. לאורך זמן.

 

[hofit1980]

חחחחחחח שרוט, מה פבלוב מה?

תראה, יש הבדל מהותי בין טכניקות שנועדו לכיבוי שרפות מיידי , רגע לפני ההתלקחות. ובין חינוך, שאכן מתבטא בכל דבר שעושים - כפי שכבר ציינתי קודם. כך שאי ההסכמה שלנו היא בנוגע לענישה, ושם נאלץ להסכים שלא להסכים. הולדינג היא טכניקה - גם עליה ויכוחים לא מעטים. אולם אינה מחנכת בשום אופן, אלא מעניקה לילד זמן רגיעה בלי לפגוע באיש.

 

[Duality One]

סליחה, לא פבלוב. סקינר.

חיזוק חיובי (מתן חיזוק על התנהגות רצויה), חיזוק שלילי (הסרת גירוי שלילי בעת עשיית התנהגות רצויה), עונש חיובי (הסרת גירוי חיובי בעת התנהגות לא רצויה) ועונש שלילי (הפסקה או מתן עונש על התנהגות לא רצויה) - כולם מונחים התנהגותיים שטבעו פבלוב ותלמידו סקינר. אם חינוך מתבטא בכל דבר שעושים, אז הוא מתבטא גם במה שאתה עושה רגע לפני ההתלקחות. הולדינג היא טכניקה שמיישמת עונש חיובי - הסרת חופש תנועה בעת התנהגות לא רצויה.

 

[hofit1980]

זה כבר ויכוח פילוסופי...

שניהלתי לא פעם בהכשרתי להוראה, ישנן המון הגדרות לחיזוקים, תלוי באיזו תיאוריה אתה מחזיק. אני יכולה לפתוח מחברות אבל אין לי כוח כך גם לגבי ההולדינג - יש שבוחרים לראות בו חיזוק מסוג כלשהו. יש הבחורים לראות בו טכניקת רגיעה. הייתי שמחה להיכנס איתך לדיון פילוסופי על חינוך, אבל לא בפורום. אולי ביום מן הימים תהיה לנו הזדמנות שכזו..... אבל ברור לי בהחלט מהי התפיסה של כל אחד מאיתנו, וישנם קווים משיקים רבים, וזה מעודד

 

[שאר העולם]

אז העונש שלו היה לבודד אותו כדי שירגע

זה לא בדיוק עונש לדעתי. אצלי בפנימייה, ישנם המון ילדים שחונכו על ידי עונשים. צעקות, סטירות "חינוכיות" פה ושם. על פניו זה אמור לעבוד, אותם עונשים אמורים היו ליצור גבולות אצל הילדים. אבל התוצאה היא שאותם ילדים עסוקים באופן מתמיד בחיפוש דרכים לפרוץ את אותם גבולות. בשניה שההורים מסובבים את הראש הם פורקים כל גבול, כי השוטר לא רואה. ואני יכול להגיד לך שמהניסיון שלי עם אותם חניכים, הם זקוקים לתשומת לב הנכונה. מה שאתה עשית עם אותו ילד זה שאתה מראה לו שאכפת לך, ושהוא חשוב לך, וזו הסיבה שאתה מרחיק אותו.

 

[לוחמת על ארגזים]

אני עם הדואליטי... כמובן...

שיודע להתנסח בטוב טעם ובלי אימפולסיביות, לטעמי. בכל אופן, מבחינתי, אני רואה המון ילדים שלא מבינים מהם גבולות. אימהות שמתנהגות ברכות לבנותיהן הפרועות, שבמכות, או באלימות פיזית אחרת- תובעות דברים, אתמול בערב, למשל, בבואי לסטודיו שבו אני מלמדת, שבמקרה נמצא ליד בריכה שבה ילדים באים להשתעשע אחרי הצהריים, היו בתוך הסטודיו 5 ילדים משחקים. לקח לי בערך 10 דקות להוציא אותם משם ולפנות לי את הסטודיו (וזו לא פעם ראשונה) פשוט כי הם לא היו מוכנים להבין מילים ברורות כמו: "יש כאן שיעור עכשיו, צאו מכאן", ו"תאספו את הכדורים ותצאו..." והמשיכו לנדנד ולהכנס כל פעם אחרי שהוצאתי אותם, עד שהגיע איזה בחור במדי קרב מגע, וגירש אותם החוצה בצורה אסרטיבית מספיק כדי שהם יבצעו. אני לא אשת חינוך ולא באה ללמד אף אחד כלום. אני בן אדם שרוצה לחיות את חייו באופן נינוח ושלו, בלי להצטרך להתעמת עם גורמים אנטי-סוציאליים. וזה מה שהילדים האלו היו אתמול בערב, עבורי. גורמים אנטי סוציאליים שלא מוכנים להבין גבולות ומגבלות. אגב, בפעם הקודמת הם "דרשו" ממני לדעת מתי מסתיים השיעור, וכשהתשובה שלי לא מצאה חן בעיניהם- ה"מנהיג" אמר לי: "מה, את רוצה לערבב אותי?!" סליחה?! אני חייבת לך משהו? יש לך כאן איזה בסיס לדרישה שלך לתשובה?! אני, גם כילדה, לעולם לא הייתי מתנהגת כך. אני מכירה עוד ילדים, שלעולם לא היו מתנהגים כך. בעיני, זו לא התנהגות שמתאימה למי שאמור להשתלב בחברה. אולי להורים של ה"מנהיג" ולמורים שלו נדמה שהם יכולים ללטף לו את הראש ולצחוק ממשוגותיו, כי הוא חמוד ומתוק בשטויות שלו, ובשובבות שלו, אבל האמת היא שזה גורם להפרעה רצינית לאנשים זרים, שבסה"כ רוצים לנהל את חייהם בשקט... לבסוף, יש לי שני אחים נשואים, לכל אחד יש ילדים. לאחי הגדול 2 בנות (אלו שדואליטי דיבר עליהן בתגובתו...), לשני בן ובת באותו הגיל בערך של הבנות של אחי הגדול, ועוד תינוק קטן. כל הילדים מתוקים ואהובים עלי, ועדיין, ברור מאד איזה מהילדים מקבל חינוך "מודע", "מכוון" אפילו "מחושב", ואיזה מהם מקבל חינוך "רגשי"... 2 האימהות בבית, אגב, מקדישות ימיהן לחינוך, כך שאי אפשר לומר שזוג ילדים אחד מקבל יותר זמן הורים מהשני... שתי האימהות דוגלות בחינוך בלי אלימות, והן רכות, מחבקות, אוהבות. אבל איכשהו, זוג אחד הוא תלותי, תובעני, מפונק ומתפנק, דורש ומקבל, ואילו הזוג השני חברותי, בטוח בעצמו (נכון, קצת פחדני כי האם פחדנית... מכלבים, רעשים וכל מיני כאלו...) ומשתף פעולה. ברור שגם בזוג השני יש "חריגות" ו"השתובבויות", בד"כ הן מסתיימות בבקשה שהן יסתיימו, ונדרשת עייפות מאד רצינית כדי להביא את הילדים האלו לכדי בכיינות או אי נעימות. הזוג הראשון, לעומת זאת... נו, הילדה הקטנה היא בלתי נסבלת בעיני, והגדולה בלתי נסבלת בעיני דואליטי

זה אומר הכל, לא?! אז כן, אולי יש חינוך רך שמקנה גבולות, אבל נראה לי שבמצבים מסוימים, בעיקר כשהילד כבר לא תינוק- עדיף להציב גבולות בצורה חד משמעית מאשר לאפשר טעות. אגב, פעם אבא שלי ראה את בנו של הרב שלו, ילד בן 9, מתחצף לאביו, הרב, שכל הקהילה כל כך מכבדת. אבא שלי שאל אותו למה הוא נותן לו לדבר אליו כך. הרב ענה: "הוא רק ילד, ככה זה, הם משתובבים... כשיגיע לגיל אחנך אותו" אבא שלי השיב לו: "כבר איחרת." תכלס.

 

[hofit1980]

אני בוחרת לראות את משפטך הפותח

כמחמאה לאיש שלך ולא כעקיצה סמויה לאדם שאת מגיבה לו..... שוחחנו בביתי על עניין היותך אדם שרוצה להנות מחייו, ודווקא את זו שציינת שאת חלק מחברה ולא יכולה להבליג על סיטואציות הנקרות בדרכך. אני חושבת שוב, שבסיטואציה הספציפית שתיארת ישנם המון אופציות לתגובה, אציין רק כמה מהם: לפנות לאיש אבטחה ולבקש שיפנה אותם לשאול אותם מדוע דחוף להם לדעת מתי השיעור מסתיים ולפתח שיחה לא מזיקה של מספר דקות לשאול אותם אם ירצו (למרות שכביכול אסור לך - קריצה לשיתוף פעולה מצידם) לצפות בשיעור שלך בלי להפריע לנסות לסייע בידם למצוא אולם אחר לשהות בו להסביר להם שהיית שמחה לעזור אבל את חייבת להתכונן לשיעור שלך ואולי תשוחחו אח"כ ולגבי הערות כמו "לערבב" - לדעתי הומור היה פותר זאת בדרך הטובה ביותר. לומר משהו כמו "התחביר של המשפט שלך לא ברור לי", " אתם הבנתם את מה שהוא אמר? כי אני לא" באותה המידה ניתן להגיב בתקיפות, מניסיון, זה עובד פחות טוב. את מהווה דוגמה היכן שלא תהיי, והם קולטים זאת. דבר נוסף שהם קולטים זה את עצמם - אני מהווה איום או לא? כמובן שאת לא אשת חינוך, כפי שאת מציינת, אבל את צינית ויודעת לעשות שימוש יאה בלשונך....בני נוער אוהבים לדבר, שווה לנסות, אפשר גם מהם ללמוד לא מעט. את כמוהן מציינת לא פעם שאת משנה דעתך תדיר, ואם במקרה זה את מחליטה שלא להיות חלק מהחברה, אלא אדם שרוצה לנהל חייו בשקט - דאגי לכך שהנהלת המוסד בו את מלמדת ידאג לכך, וידייך יהיו נקיות. אני דווקא חושבת שזו הזדמנות מצוינת להראות לילדים האלו שוב ושוב שאפשר לדבר, ושישנם גבולות, מתוך הבנה ולא מתוך סמכות או ענישה. את יודעת כיצד אני מגיבה לטון שיפוטי, ולכן כל הסיטואציה על משפחתך לא תזכה לתגובה ממני.

 

[לוחמת על ארגזים]

תראי, אני לא אשת חינוך ולא מתיימרת להיות כזאת

לכל היוותר, אני מקווה להיות מסוגלת לחנך את ילדיי בטעם. בקשר לשיפוטיות שלי על האופן שבו האחיינים שלי מגודלים- מה לעשות, אני, בניגוד לבן זוגי (והתכוונתי לזה באמת בלי שום ציניות) מאד אימפולסיבית בתגובותיי ומאד לא סדורה. וכן, יש לי דיעה. מפתיע? לא הכל מחליק אצלי בלי הפרעה. לא נכנסתי בכלל להתנהגויות של האחייניות שלי, שמבחינתי הופכות אותן לכל הדברים שכתבתי- אבל תאמיני לי שטפיחות קלות על ראש אחותה הקטנה היא הקלה שבבעיות. ושם זה נהיר לכל מי שרואה שהאם פשוט לא מסוגלת לקבוע גבול. כשביתה מרביצה לה ומושכת לה בשיערות כדי שהיא תיתן לה לינוק (והיא כאמור, כמעט בת שנתיים), כשהיא מתפרעת עליה ולא מוכנה להרגע, ולא משנה אם הסיטואציה מתאימה או לא, אחרי אי אלו ניסיונות התנגדות קלושים, האם מצחקקת במבוכה ושולפת את הדד... זה לא חינוך, מצטערת. זו התנהגות רגשית שמובילה אותך לעשות מה שצריך כדי שחוסר הנוחות שנוצר על ידי ילדתך הפרועה יוסר. אבל ברור שהסיבה לפורענות הילדה, או לתובענות שלה, או, לבסוף, לתלות האבסלוטית שבאה לידי ביטוי ביניקה בגיל שנתיים, זה ה"חינוך" של אמה. הילדה למדה איך היא מקבלת את כל תשומת הלב של אמה בכל הרמות (מכריחה אותה לתת לה לינוק, גם אם נדרשת תובענות בלתי פוסקת כדי להשיג את זה...). בקשר לנערים ולהשוואה שלך לשיחה שניהלנו בביתך- זה לא הוגן בכלל. ברור שיש לי רצונות להיות חלק מהחברה ולהביע את דעתי על התנהלותה, ואפילו להשפיע עליה. אחד הדברים שמאד חשובים לי בחברה, מעבר לזה שלא תהיה הסתרה פעילה של פשעים שפוגעים באחרים (כמו גניבת רכב, הכאת הילדים וכו'), היא שכבודו של אדם ישמר. אין לי לא צורך ולא רצון לחנך את אותם נערים או לעזור בחינוכם. העובדה שאני צריכה לנהל מולם ויכוח כל כך עקר, כשזכותי, שלא לומר, חובתי- ברורה לי - מבחינתי היא מטרד שאין לי כוונה להתמודד איתו שוב (כן, ההנהלה של המקום מודעת לבעייה, ובד"כ טורחת לנעול את הסטודיו כדי לא לאפשר לנערים להכנס אליו בזמנים הפנויים). אני מסתכלת על אחי הקטן, בעצם על כל אחד מהאחים שלי ומבני משפחתי- אין אדם אחד שאני יכולה לדמיין שהיה "מציק" ככה, שלא לומר "מתבריין" ככה, כמו הנערים האלו (כשהוא היה בגילם). למה צריכה בכלל להשאל השאלה הזו: "אני מהווה איום או לא?" ?? אני מכירה הרבה נערים שהיו מתעניינים בדברים אחרים, ולא במחשבה האם הם איום או לא.... זו שאלה שנשאלת במוחך כשאתה כבר ביריון. לא לפני כן. הלשון הצינית לכאורה שלי (אני לא נוטה להסכים עם הקביעה הזו) שמורה היטב, ואני מנהלת רוב חיי את מיטב המאמצים כדי להמנע מלהגיע לחיכוכים שיגרמו לי לצורך להשתמש בחדות לשון או להוכיח עוצמה ויכולת. מבחינתי, אלו עניינים שאני לא רוצה חלק בהם. גם כשאדם בוגר נכנס לסיטואציה תחרותית מולי- אני נוטה לצאת ממנה בלי לנסות לנצח, בלי שידי תהיה על העליונה, אבל במינימום נזק, ורוב בני האדם הבוגרים יכבדו את אי רצוני להתעמת, ואני לא מבינה למה לכבוד הנערים הביריוניים האלו אני פתאום צריכה לשנות את עורי, לעשות מניפולציות שיתחכמו להם, או לשחק במשחק שלהם.

 

[hofit1980]

אמר מישהו חכם

"לא פגשתי אדם שלא היה ניתן ללמוד ממנו משהו" - אני מקווה שזה הציטוט הנכון והמלא..... התגובות שלך מלמדות אותם דבר מה, בין אם תרצי ובין אם לא. אם היית האם של אחד מהילדים הללו, באיזה אופן היית רוצה שינהגו בהם? אני לא מבקשת ממך להפוך את עורך. אני מציעה אלטרנטיבות, כי אני מניחה שיהיו עוד מקרים רבים בהם תתקלי. אז כל הילדים שאת מכירה לא יתנהגו באופן הזה, יופי, שמחה עבורם ועבורך.... דווקא הילדים ה"ביריוניים" האלו זקוקים לדוגמה טובה, זקוקים לשיח (גם אם של מספר דקות מצומצם). אין כל צורך שתעשי דבר, ביקורת ללא מעש היא חסרת תכלית בעיניי. כך אמר לי גם נהג האוטובוס בבוקר בו צעק על אחד מהתלמידים שלי שנסע באוטובוס..... אנחנו הדוגמה עבורם, בין אם אנחנו מגלגלים עיניים וממשיכים הלאה, בין אם אנו צועקים, או להבדיל מעניקים להם דוגמה להתנהגות ראויה ואולי אף מזיזים איזה גלגל או שניים במוחם. כשאת מגדירה אותם ככאלו, את מציגה זירת לחימה שאת טוענת שהם יצרו, לא הכל כזה פשוט.... אני מאחלת לך שלא תיפגשי בם שוב. כפי שדואליטי אינו רואה בענישה דבר רע, אני לא רואה בחיכוכים דבר רע, ניתן ללמוד מהם הרבה.... וניתן להביא עימותים רבים לרמת דיון בה שני הצדדים יוצאים נשכרים. את עובדת השיחה בביתי הבאתי משום שלא ניתן לשאת בדגל ההתערבות החברתית לאור עוולות (כפי שאת מגדירה אותן), ומצד שני להתעלם מבעיה רצינית שרק מתעצמת עם הזמן... אמונתי גורסת כי שינויים במעגלים הקטנים של הפרט מביאים לשינוי גדול, נסי לדמיין סיטואציה בה את נפגשת שוב בנערים הללו והם מחייכים אליך לשלום ומפנים בעבורך את החדר, לפחות עבורי זוהי תחושת סיפוק עילאית. אף אחד לא מנסה לנצח פה, הם לא מנסים לנצח אותך, ולא אני..... זה לא לשחק משחק בעיניי, אלא להיות אדם אכפתי. כמובן שדרכך גם היא לגיטימית לחלוטין ולכן טרחתי לציין שלל אופציות - כמו ההנהלה ולא רק אחת

 

[לוחמת על ארגזים]

ההתנהלות שלי מול הנערים...

בכלל לא קשורה לדיון. הבאתי את הנערים כדוגמא לנערים חסרי גבולות וחוצפנים, ולא כדי שתתנו לי עצות כיצד לנהוג עימם.

 

[לויs]

צודקת לחלוטין.

רואים שאת אשה שיודעת לחנך למרות שאינך אשת חינוך כדברייך.. אם אין מציבים גבולות - אין גבול להידרדרות.

 

[hofit1980]

וחשוב לי להבין מה זה בעינייך להציב גבולות....

מינוח גיאוגרפי שלא הבנתי מתי הושרש בחינוך..... אשמח לשמוע

 

[לוחמת על ארגזים]

עזבי אותך...

את מקצוענית, את, את מדברת איתי גבוה גבוה, אני לא יודעת לדבר כזה שפה. אני רק אמרת מה רציצי אומרת, את רוצה מקשיבה? טוב, לא רוצה? גם טוב.