קבלו את דור העתיד שלנו במחיאות כפיים

[amirjob]

קבלו את דור העתיד שלנו במחיאות כפיים

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3901690,00.html

 

[לוחמת על ארגזים]

בדיוק קראתי אתמול בעיתון...

ראיון מעניין מאד עם ד"ר אורלי אינס , על תוכנית שהיא הגתה: "עיר ללא אלימות". בקצרה, היא מדברת שם באריכות על הדרך להקנות לילדים גבולות. לטענתה, הגבולות שלא ניתנים כבר בגיל צעיר- הם אלו שיוצרים את כל האלימות הזו ברחוב ובבתי הספר... ההורים "פוחדים לפגוע בנפשו הרכה של הילד" אז הם לא מגיבים בחומרה לארועים אלימים, נותנים לילד לעשות כרצונו, בלי להגדיר לו גבולות ברורים- של זה מותר וזה ואסור. בעיני מאד מדויק: הכל טוב, אפשר להיות רכים ונעימים לילד, עד שהוא חוצה גבול אישי. למורה מותר לצעוק ולהעניש נער שמתנהג באלימות, ואפילו לגננת מותר להשתמש באמצעים פיזיים כדי למנוע מילד להתנהג בצורה אלימה. ההבדל בין הורים מכים להורים שמשתמשים באמצעים פיזיים (במקרה הצורך) כדי לחנך לגבולות פיזיים הוא פשוט: הורה מהסוג הראשון יפרוק זעמו במכות בלי קשר למעשי הילד, הורה מהסוג השני מודע בעצמו לגבולות הגופניים האמורים, בעצמו לא יסיג את גבולותיו הגופניים של ילדו, וכן לא יתן לילדו להסיג את גבולותיו הגופניים שלו עצמו (כפי שאדם לא יתן לאדם אחר , בוגר, להסיג את גבולותיו הגופניים! זה לא חייב להיות עניין אלים. פשוט מובהק בעליל). הזהירות, כך לטענת ד"ר אינס, הפכה אותנו מוגבלים לגילויי אלימות של נערים וילדים בחברה, וגרמה לנו לגדל דור של פורעי גבולות. לקריאה נוספת (או לפחות פרטים נוספים על הכתבה ועל העניין): http://www.facebook.com/CityWithoutViolence?v=wall#!/album.php?aid=438532&id=227811220382&ref=mf או חפשו על אורלי אינס, או על הפרויקט שהיא הגתה, שמופעל כבר בכמה ישובים בארץ: "עיר ללא אלימות".

 

[Dodgeson]

המומחיות של ד"ר אינס-קניג היא בתחום

אלימות במשפחה (Intimate partner violence), למיטב זכרוני. וכך ראוי היה לה להשאר. התוכנית שהיא מקדמת, "עיר ללא אלימות" היא תוכנית שמרנית ביותר, שדרכה החינוכית היא יצירת משטר של פיקוח, דה-לגיטימציה והפחדה. הרעיון המנחה כאן הוא שמי שיש לו יותר כוח ינצח, והנחת העבודה היא שלרשויות תמיד יש יותר כוח שהן יכולות להשתמש בו, וזה מה שהן צריכות לעשות. אי אפשר להתמודד עם בעיות באמת במדיניות של "אפס סובלנות". זו תפיסה של שחור ולבן והיא מניחה שבית ספר, למשל, הוא מערכת שאין בה בעיות שעלולות לעורר אלימות. המציאות היא שהמערכת משתמשת בכוח מלכתחילה, ילדים מסויימים מגיבים לכך באופן פחות מאידיאלי (בעיני המערכת), ואז כלפי הילדים האלה המערכת רוצה להשתמש ביותר כוח. אכזריות הנובעת מטיפשות, כנראה.

 

[Duality One]

מסכים חלקית.

גם אני קראתי את הכתבה. את הפרקטיקה שמשליטה הגברת אינס בתוכניות "עיר ללא אלימות" שלה, אני ממש ממש לא אוהב (ברובה). הצבת מצלמות בכל מקום התקהלות ציבורית, זה ממש 1984 בעיני. בכל חברה צריך להיות מקום לפשעים קלים, כי פשעים יקרו בין אם נרצה ובין אם לא. לגבי משנתה לילדים קטנים - כן. צריך להגיב להתנהגות לא רצויה. אבל לא כמו שהיא מציגה - בחומרה, אלא בבהירות. היא אומרת שם שצריך לצעוק על הילד ולומר לו "לא". מה "לא"? לא זה לא מספיק. צריך גם לומר לו למה לא, ומה כן. צריך גם לדעת איך לעודד התנהגות כן רצויה אצל ילדים, אבל את זה היא לא אומרת. משנתה היא כולה "החזרת הסמכות לבעלי הסמכות" - כלומר - המורים, השוטרים, הגננות, וכו'... לפי נסיוני המועט בתור מדריך בפנימיה, רוב הבעיות מתעוררות דווקא במפגש של ההורים מול המורים. ההורים חושבים שהמורים טיפשים, המורים חושבים שהילדים לא מקבלים חינוך טוב מספיק בבית, ולמעשה - אף אחד מהם לא באמת מכיר את הפער בין איך שהילד מתנהג בביה"ס לבין איך שהוא מתנהג בבית. להורים קשה לתפוס שהילד שלהם מתנהג אחרת כשהוא מוקף ב-40 ילדים אחרים. Dodgeson - מאוד לא מסכים איתך שאלימות של ילדים היא תוצאה של מערכת המשתמשת בכוח, אלא אם אתה מגדיר חוקים כהפעלת כוח. ילדים חיים במערכות מרובות שבהן יש היררכיה ברורה, והם נחשפים ל"טוטאליטריות" מצד ההורים שלהם והמורים, כי מה לעשות - הם ילדים. כמו בבית, ככה בביה"ס - אתה לא יכול לעשות תמיד את מה שבא לך. ברוב המקרים אלימות בביה"ס היא תוצאה של שעמום וחוסר תחליפים. וכשהאלימות באה כלפי המורים, זה בד"כ תוצאה של זלזול של ההורים במורים.

 

[לויs]

הרשה לי להוסיף..

אלימות של מבוגרים שילדים רואים היא בהכרח פיזית!!! ונובעת מחוסר/אי יכולת להביע עמדהעצמית, ולא ניכנס לשאלה למה! רק אוכל לשפוך נופך שמערכת החינוך אינה פוסט מודל לילדים כי אם ההורים הם אלו שאמורים לעמוד על חינוכם לצד קבלת עזרה ממומחים שמעליהם". הזנחה של הורה/משגיח,מהסתכלות מעמיקה על הילד הן הם אלו הגורמים להידרדרות מסיבית של הילד נקודה! אני לא יודע אם יצא לכם לראות לא פעם ילדים שנכנסו לכלא למרות שבאופיים הם ילדים טובים ואוליי גם מחוננים. הכל נובע מזלזול, ומספיק הורה אחד(ואני לא מדבר על הורים גרושים.) שיכול להרוס משפחה שלימה.

 

[פנוי היחיד]

חבל על המאמץ

אף אחד לא חי באקווריום ואי אפשר למנוע מילד לראות אלימות כי בשלב מסוים זה יגיע. אם לא בבית אז בבית ספר. אם לא בבית ספר אז ברחוב. אם לא ברחוב אז בטלויזיה. אם לא בטלויזיה אז באינטרנט. אם לא באינטרנט אז ביחידה בצבא. וכן הלאה. אני מאוד לא אוהב את כל הפסיכולוגיה והבולשיט של המחקרים, הרי הכל זה סטטיסטיקה. כל אחד מאיתנו ראה אלימות איפשהו, כולנו אלימים? אם ראיתי את אבא מכה את אמא אז אני אהיה אלים ואילו אם אראה סרטים, אחשף בבית ספר וכ'ו אז לא אהיה אלים? לא כל הורה יודע או יכול לחנך, תמיד יבואו ויגידו שלא כל אחד צריך להיות הורה, גם זה שטויות אבל ויכוח מסוג אחר, בשביל זה יש את מערכת החינוך, אפשר לאהוב את זה ואפשר לשנוא את זה, זאת המציאות ומי שחושב לגדל את ילדיו במן בועה, סופו יהיה שהיא תתפוצץ לו בפנים.

 

[Duality One]

לא וכן

דווקא האלימות העיקרית שילדים סופגים ממבוגרים היא לא פיזית, אלא פסיכולוגית. הם לומדים את דפוסי ההתנהגות ומיישמים אותם בצורות קיצוניות יותר, כי הם לא מבינים את דפוסי ההתנהגות עד הסוף. מדברים הרבה על השפעת משחקי המחשב והטלוויזיה על הילדים, אבל בסופו של דבר יש חשיבות הרבה יותר גדולה למקור הלמידה. כשמקור הלמידה הוא ההורים, או המורים - קרי המבוגרים המשמעותיים בחיי הילדים, אז החיקוי למידת דפוסי ההתנהגות נעשים יותר משמעותיים. מה אני מנסה לומר? גם הורים וגם מורים צריכים לדעת "לחנך" את הילד - גם על-ידי מתן חיזוקים חיוביים, וגם על-ידי עונשים והסברה. כל דרך אחרת של חינוך, האחד ללא השני בעיני היא לדעתי הזנחה. כשנותנים רק חיזוקים חיוביים לא מעבירים גבולות, וכאשר רק נותנים עונשים מדכאים את הילד.

 

[hofit1980]

המממ....

קצת מתקשה להבין את הבחירה שלך להעמיד חיזוקים חיוביים אל מול ענישה והסברה ולומר שהם חייבים לבוא זה לצד זה. תקשורת הינה המפתח המרכזי לחינוך אמיתי ומשמעותי בעיניי, איני יודעת אם לשם כיוונת במילה הסברה. אולם, איני רואה את הצורך בענישה, משום שניתן להציב גבולות גם בלעדיה. הצבת גבולות הינה בחינה של האסור והמותר מתוך נקודת ראותו של הילד, ולכן אינה באה יד ביד עם ענישה, במרבית המקרים שאני מכירה, ילדים יודעים היטב לבחור את הדרך נכונה כאשר סביבתם תומכת ורשות הבחירה בידיהם. חיזוקים חיוביים הם רק דרך לציין מהן ההתנהגויות הראויות שאנו מפיקים מהם תועלת בעיניי הילד, וככל שמרבים לעשות זאת באופן מדויק ומושכל ולא רק לשם הטפיחה על השכם, הילד מעוניין לבטא יותר מהתנהגות ספציפית זו. עולמם של הילדים מתעצב בהחלט לאור דמויות דומיננטיות בחייהם, וכאן חשוב להתחשב בגילו של הילד....כבר מגילאי העשרה המוקדמים חבריו - השווים לו, והגדולים מהם, הם מוקד החיקוי המרכזי. אני בהחלט מעניקה מקום של כבוד לעיסוקיהם ותחביביהם של ילדים לעיצוב האופי וההתנהגות, ומסכימה עם דבריך בנוגע למקור הלמידה. השאלה האמיתית היא (בעיניי) מי נותן בידי ההורים והמורים ובכלל בידי הדמויות המבוגרות בחייהם של ילדים אלה את הכלים הנכונים שיצמיחו חברה בריאה יותר?

 

[Duality One]

כשאני אומר ענישה אני לא מתכוון למשהו מפלצתי

אני מתכוון להגדרה הפסיכולוגית הרגילה - הפסקת התנהגות לא רצויה - משהו ספציפי ונקודתי. רק לפני שבועיים ראיתי ילדה בת 5 חמודה מאין כמוה שאוהבת מאוד את אחותה בת ה-3 משחקת איתה בכיף ומוחאת איתה כפיים, תוך כדי המשחק, לקחה האחות הקטנה משהו שהילדה בת ה-5 הרגישה שהיה שייך לה, ומחיאות הכפיים הפכו כבדרך אגב למכות קלות ומכוונות על ראשה של הילדה הקטנה. מה לדעתך צריך לעשות פה? לדעתי האישית, להפסיק מיד את ההתנהגות, געירה (עונש) והסברה מדוע ניתן ה"עונש", ואיך כן צריך להתנהג. מזה הילד מבין שהתנהגות מסוימת היא אסורה, וההסברה באה להסביר מדוע היא אסורה. כשהילד מתקן את עצמו, בא החיזוק החיובי. ילדים הם סקרנים מטבעם, והם חוקרים גבולות. תקשורת היא אכן המפתח, אבל את יודעת - ילדים מתקשרים עם אנשים שונים ברמות שונות, מצד שני עונש הוא משהו שמועבר בצורה ברורה בכל רמה. את מדברת על הצבת גבולות כבחינה של האסור והמותר? זה אולי נכון כתהליך, אבל כתגובה מיידית להתנהגות צריך להיות משהו. כמו שאמרת - כשילדים נמצאים בסביבה תומכת, הם יודעים לעשות את ההחלטה הנכונה, אבל לא תמיד הם נמצאים בסביבה תומכת, או מוכרת, והחלטותיהם במצבים האלה הם הרבה יותר מונעים רגשית, כך שהגבולות של מותר ואסור המידיים הרבה יותר משפיעים בהם. ומי נותן כלים? להורים? אף אחד מלבד נסיון חייהם. זוהי אחריות של ההורים לחנך את ילדים, וגם לדעת כיצד עושים זאת. בידי המורים? שילמדו משהו, הם מקבלים כסף על זה, לא?

 

[Duality One]

תיקון

לא 3 ו-5. בקושי 2 ובקושי 4.

 

[לוחמת על ארגזים]

../images/Emo6.gif

 

[לויs]

../images/Emo11.gif מה זה מצחיק

 

[לוחמת על ארגזים]

זה מצחיק, אם אתה מתעקש להכנס...

בין אישה לגבר שלה, כי זה הבדל חסר משמעות, שאני טרחתי להדגיש בפניו ברוב חשיבות, בפרטי...

 

[Duality One]

תיקון

בין גבר לאשה שלו

 

[hofit1980]

תראה, תקשיב, תשמע....חחח

לא כיוונתי לכך שאתה מציג ענישה כדבר מפלצתי. אני יודעת לקרוא, ומבינה במרבית המקרים את רוח דברייך. בנוסף לכך המפגש עימך בהחלט מסייע בידי להבין את התפיסה שלך, ואני מסכימה עם חלקה, ועם קוים מסוימים בה איני מסכימה. בנוגע לסיטואציה שתיארת....כמובן שאני אציין שבכדי לדעת כיצד הייתי מגיבה הייתי צריכה להיות שם. אני חושבת שהייתי מצטרפת למשחק שלהן, וטופחת קלות על ראשה של הילדה הגדולה, היא ודאי הייתה מגיבה והייתי שואלת אותה המון שאלות. אני סבורה שגבולות אמיתיים מגיעים אך ורק מתוך הבנה, זה קורה לי עם התלמידים שלי לא פעם. אופציה נוספת היא פשוט להניח להן להיות אחיות, גם אני ואחיי הלכנו מכות (ואתה לא מתאר אלימות חריפה) , זוהי התפתחות וגדילה. ישנן עוד שלל אופציות, אבל הדוגמה שנתת אינה ממוקדת מספיק בעיניי לנושא האלימות החריף עליו דיברנו קודם. ענישה מבהירה בצורה חד משמעית סמכות, ולא יותר מזה. אני לא תופסת בגישה זו, אני מאמינה שאין כל צורך להתנשא ולומר לילד בפניו שאתה יודע טוב יותר, משום שאין לכך כל משמעות. כמובן שקוגניטיבית בתכנים מסוימים, אנו המבוגרים מבינים טוב יותר. העניין עליו ניסיתי לשים את הדגש בשאלתי הוא שאנחנו לא יכולים להביט בהתנהגויות השונות של הילדים ולהאשים אותם, או את הוריהם... וזאת משום שאף אחד לא נותן בידיהם את הכלים הנכונים, חלקם פשוט מצליחים להפיקם אינטואיטיבית. ובינינו, גם מורים לא מקבלים את הכלים המתאימים בהכשרה, אני מנסה כמורה לאסוף טיפים על הדרך..... והרבה מהם עובדים

 

[Duality One]

לא רוצה. מה תעשי לי?! ../images/Emo3.gif

"ענישה מבהירה בצורה חד משמעית סמכות ולא יותר מזה" - כשעונש בא ללא הסבר וללא עידוד התנהגות רצויה ומתן אלטרנטיבות - את צודקת. מתן עונש אינו התנשאות, אלא הפסקת התנהגות לא רצויה. אתה לא מתנשא מעל ילד בן 4, כי אתה לא צריך להתנשא מעליו - אתה מראש מעליו. אתה המקור שלו למה נכון ולא נכון בעולם. אתה מן הסתם גם לא אומר לו שאתה יודע יותר טוב, אלא פשוט מפסיק את ההתנהגות. והשיחה על ההתנהגות הזו באה אח"כ. חופית, אם להיות כנה, זה נראה לי כאילו את מכוונת יותר למתבגרים מאשר לילדים קטנים. אני רוצה לראות אותך בתור אמא טופחת קלות על ראש הילדה בת ה-4 שלך. איזה סוג של שבירת מוסכמות זאת בשביל ילד כזה קטן? בגילאים רכים למידת הגבולות היא בעיקר לפי חיקוי, והתניות - למידה בהביוריסטית. ככל שמתבגרים מתחילים להבין או לשאול שאלות על למה מתנהגים בצורה כזאת וכזאת, ואז ענישה מתחילה באמת להיות התנשאות. וגם אז, כשהיא באה בצירוף של הסבר ועידוד התנהגות רצויה - לא חושב שאפשר להגדיר זאת כהתנשאות. אשמה זה עניין טפשי. אני לא אומר שאף אחד הוא "אשם" כי זה פשוט מיותר - זה לא פותר כלום. גם כלים הוא עניין קצת טיפשי, כי כמגוון הכלים כך מגוון האנשים וצריך להתאים את הכלי לאדם, ולא כל כלי מתאים לכל אדם. בכלל, יש גם אנשים שחושבים שהכלים שיש להם הם מספיקים. מה שאני מנסה לומר פה, בתכלס - זה שכלים זה נחמד בתיאוריה אבל זאת אחריותו של כל אחד שרוצה "לרכוש" "כלים" כאלו ואחרים לעשות זאת בעצמו, ולא לחכות שאלה יצנחו עליו משמיים. בין אם בצורה אינטואיטיבית ובין אם בצורות אחרות. אה, ואם את חושבת שההכשרה המקצועית שלך בתור מורה נגמרת בתואר, Think again. בשביל מה יש גמול השתלמות?

 

[hofit1980]

חחחח

אנחנו לא נסכים על עניין הענישה, משום שאני לא מוצאת בה טעם. הלמידה האמיתית מגיעה מתוך הבנה בעיניי, וכן טפיחה קלה על ראשה של בתי בת ה-4, בחיוך ונועם הייתה מפתחת שיח, שאני מאמינה שהייתי מגלגלת אותו לכיוון הנכון. אבל לא נמשיך בכך, זה ארוך מדי לכתיבה. הרעיון הוא שהיא תאמר שזה לא מאוד נעים, שאולי צריך להיזהר על ראשה של אחותה, שאפשר להחליף זאת בליטוף, או לתופף על משהו אחר......היא! ורק היא, מתוך הבנה שלה - קונסטרוקטיביזם, קרא לזה מישהו חכם פעם. אני ממש לא מכוונת למתבגרים בלבד, יש לי שנים לא מעטות של ניסיון בגני הילדים כסייעת - שם נחשפתי להתנהגויות החמורות ביותר של "אנשי החינוך", ומתוך כך אני אומרת שכלים הם דבר חשוב. יקירי, לא כולם אוטודידקטיים, וכפי שניבט מעל דפי הפורומים השונים, כולם בטוחים בצידקתם, ולכן חשוב מדי פעם לנער עבור אנשים את הקופסה, להציע אלטרנטיבות (לא סתם תוכניות חינוך ביתי למיניהן צצות במגוון ערוצים - בין אם נכונות או לא). ההכשרה המקצועית בארץ אינה מספקת, אפילו די גרועה, לצערי. וזה גורר בעיות לא מעטות. אני חושבת שמה שהכי קשה לי בדיון איתך הוא שאתה בטוח בצידקתך, ולא מותיר מקום לספק. חינוך הוא רווי ספקות, ולמידה תוך כדי, הרבה ניסוי וטעייה, ואין אמת אחת מוחלטת. לא רוצה להיות איש חינוך במקרה?

 

[Duality One]

ההפך הוא הנכון

אני גם מאמין שאת צודקת, אבל לא בכל מקרה ניתן ליישם כל שיטה חינוכית. מסכים איתך שכלים הם דבר חשוב, אבל לא כולם רוצים ללמוד, ולא כל אלה שרוצים ללמוד מוכנים להשקיע בזה. כלים ומקומות לימוד יש למכביר, הם אולי לא מסודרים בקטלוג וזמינים ללמידה מיידית, אבל הם קיימים. ולא אמרתי שצריכים להיות אוטו-דידקטיים, אלא שאם יש עניין בלמידת כלים, האחריות היא על המבקש למצוא דרכים ללמוד - בין אם בסמינר, בין עם לבד, ובין אם בהתנסות מעשית בשטח. ואם יש משהו אחד שאני מסכים איתו לגמרי הוא המשפט האחרון שלך. אין אמת אחת מוחלטת. ולא. תודה. אני אוותר על התענוג.

 

[Duality One]

ועוד משהו קטן

אנשים, כשהם הולכים ומתבגרים מתחילים להבין בד"כ מדוע חוקים שנראו להם שרירותיים וטפשיים כשהיו קטנים, יש להם מקום מוצדק כשהם גדלים. בקיצור, לא חושב שענישה זה דבר שלילי כשעושים אותה נכון.

 

[hofit1980]

זו בדיוק הנקודה

יש להם היכולת להבין זאת מוקדם יותר, וזה כל הרעיון בחינוך מעמיק ויסודי, שהילד יבין מדוע חוקים קיימים, מדוע לדעתו עדיף לנהוג כך ולא אחרת....הם מסוגלים לזה. במרבית המקרים הם מסוגלים להרבה יותר מזה אם רק מאפשרים להם. למה לחכות שיתבגרו ויבינו, זה הרי לא מועיל שיבינו בדיעבד, לא את הכל לפחות. אני שמחה שכתבת את זה, זה בדיוק מה שניסיתי להסביר