קבוצת תמיכה להורים של.....

iris00

New member
קבוצת תמיכה להורים של.....

אני בהחלט חושבת שהרעיון הוא רעיון מבורך! אני מדמיינת שאם לנו הייתה כתובת כזו בתחילת הדרך איך דברים היו יכולים להקל עלינו, איך הייתה נחסכת מאיתנו ההרגשה שאנחנו לבד ואני מתכוונת ללבד לא שלא היה מי שיתמוך בנו הרי היה וגם יש אנשים נפלאים מדהימים ועם לב הכי גדול בעולם לתמוך בנו והם עשו עבודה נפלאה ומדהימה בהתמדה ובנחישות לא עזבו אותנו אנחנו נפלנו והם הרימו אותנו נפלנו ושוב הרימו ועדיין לצערי הם לא התפטרו מאיתנו. אבל כולם היו מהעבר השני של הסיפור. אפילו פסיכולוג,הוא יכול באמת להבין אותי מהמקום העמוק שאני באה ממנו? זו אשלייה לחשוב שכן. מי שמכיר בטח בתאר לעצמו שאנחנו נמצאים במקום אחר ממה שהיינו בתחילת הדרך שככול שהזמן עובר ככה גם דברים מסתדרים יותר לומדים להפעיל טכניקות של איך להתמודד עם דברים. בסך הכל כל עוד ואני מאמינה בזה בכל ליבי כל עוד אתה אתה חי אתה צריך להתמודד עם המצב ואני כרגע מדברת על הנושא הספציפי של להיות הורה לילד טרנסנגדר הורים שהם באמת הורים תומכים הסיפור הזה לא יהיה מאחוריהם לעולם. כמובן שהמון דברים יהיו מאחוריהם אבל בסך הכל זה ילווה אותם לעד. אין ספק שקבוצה כזאת תהיה כתובת מצויינת להורים כמונו בכל שלב שלא יהיה ובכל מקום שלא נהיה יש לנו מה לתרום ולאחרים יהיה מה לתרום לנו. באשר לאיך מיישמים קבוצה הלכה למעשה? הייתי שמחה עם הייתם מעלים רעיונות. באשר לאיפה להפגש בפגישה הראשונה,אני מתנדבת לפתוח את ביתי בברכה ולהיות מנחת הקבוצה באופן חד פעמי.(חד פעמי להיות מנחה) הנה לכם אתגר! חיבוק לכולם.
 
כל הכבוד לך על ההתנדבות!

שלחתי לך מסר לגבי דרך להתקשרות. אני מנסה לברר מי מההורים מעוניינ/ת להשתתף בקבוצה. אם יש הורים של מישהי/ו שמעוניינים בבקשה צרו קשר איתי (כאן, במסרים או באימייל [email protected] שהוא גם המסנג'ר). אני אעלה את הנושא היום גם בקבוצת התמיכה לטרנסג'נדרים.
 
לעשות נכון את הדבר הנכון

בזמנו ניסיתי לארגן מפגש של הורי אנשים טרנסג'נדרים, כהכנה להקמה אפשרית של קבוצת תמיכה, אך לא היו קופצים. קבוצת תמיכה זה סיפור גדול בהרבה ממפגש. ברור לגמרי הצורך והערך העצומים בקבוצה כזאת, אבל, אם רוצים שהדבר גם יצליח לאורך זמן מעבר לחוויה הרגשית המיידית, חשוב לעשות את הדבר בצורה נכונה, להבין גם את הסוגיות הארגוניות והתאורטיות הכרוכות בקיומה של קבוצה כזו. בסופו של דבר, כל הורה מגיע לקבוצה כזאת עם הממטען האישי של חוויותיו, רגשותיו, צרכיו ונסיונו, ודרוש גם המבט של מי שאינו מעורב אישית, מבט של מנחי הקבוצה, כדי לנהל את הדינמיקה האישית והקבוצתית שמתפתחת. תגובות הורים לתהליכי השינוי של ילדיהם נפרסות על פני קשת רחבה. במהלך פעילותי בשנים האחרונות פגשתי חלק גדול מהקשת הזאת, החל באנשים מופלאים שכל מפגש אתם הוא שיעור באנושיות ובאהבה, כמו איריס ובעלה, הנוטעים בך מחדש את האמון בבני אדם, ועד להורים אחוזי אימה וטירוף, שהקשר אתם ממחיש לאילו תהומות של חייתיות וחוסר אנושיות יכול להגיע האדם. באמצע, כאמור, רצף גדול של נסיונות כואבים, נוגעים ללב, מפעימים, לפעמים מתמיהים, לפעמים מקוממים, המתרחשים בשדה הקרב הזה שבו הורים ובני משפחה מנסים להתמודד עם השבר הגדול במציאות שלהם, להפנים אותו ולבנות לעצמם וליקיריהם מציאות חיים חדשה. ראיתי את התמיהות, החרדות, הבלבול, וגם את האהבה הנלחמת נואשות כנגד הסערות המאיימות לקרוע אותה לגזרים, את המלחמה מלאת הכאב בין הורים וילדים, בין הורים והורים, בין הורים לבין עצמם ובין הורים לחברה שמסביב. קרבות אדירים וסיפורים קורעי נפש ואהבה שבסוף מתגברת על הכל, אבל לא לפני שהונחתו מכות איומות ונקרעו קרעים עמוקים ברקמת קשר הדם. בשדה הזה יש כללים. לא חוקים דטרמיניסטיים מהסוג המאפשר לך, אם ידועים מספר משתנים, לחזות את התוצאה בדיוק, אבל כן יש מגמות ושלבי התפתחות הניתנים לזיהוי, סוגיות אישיות, בין-אישיות ותרבותיות, שחשוב להכיר ולדעת לנהל. מדובר בתהליך הדרגתי, מסלול ארוך שבו לא רק האדם העובר תהליך שינוי משתנה, אלא גם הוריו וכל המשפחה. בקבוצת תמיכה יש השפעות הדדיות, אך ההשפעות האלה חייבות להיות מובְנות בצורה נכונה, אחרת הן יהיו, במקרה הטוב, חוויות חד-פעמיות, ובמקרה הגרוע, חוויות כואבות, מרתיעות ומזיקות למי שעדיין לא בשלים להתמודד עמן. משתתפי הקבוצה מביאים אליה את כל עולמם, ודווקא בגלל עוצמת החווייה שלהם, בלתי אפשרי לדרוש מהם שינהלו בעצמם את המגע ומשא הזה בין כל כך הרבה דרמות אישיות דומות ושונות בעת ובעונה אחת. חשוב שיהיה מבט אחר, זה של מנחה חיצוני מיומן, שאין לו חלק אישי בחווייה, אבל שמכיר ומבין אותה ומזדהה עמה היטב, על כל הסוגיות הפסיכולוגיות, החברתיות והתרבותיות הכרוכות בה. אחרת, כאמור, הקבוצה עלולה להיות מקום שבו פורקים רגשות, מגיעים לקתרזיס – אבל שום דבר אחר אינו קורה ואין לדברים המשכיות, או גרוע מזה, נגרם נזק לחברים החלשים יותר. נורה
 

אורי 0

New member
אחד הרעיונות שחשבתי עליהם

זה לגייס שנים שלושה הורים לטרנסג'נדרים "ותיקים", שהם גם תומכים (יש לי כמובן שמות בראש), שיהוו קוטב חיובי - יוכלו להעניק מנסיונם מצד אחד, ומצד שני יציגו גישה חיובית.
 
אני לא חושבת במונחים של "גיוס"

לקבוצה, אם וכאשר תקום, תהיה דינמיקה משלה לפי החברים בה, והיא ממילא תהיה כזו שמשתנה עם הזמן בהתאם למשתתפים והמקום שלהם ביחסים לבנם/בתם. אני חושבת שעצם השיח, כאשר הוא מנוהל בצורה רגישה, לא פוגענית ושיוויונית, כפי שנורה ציינה, יכול מאוד לתרום להורים באשר הם ביחסים שלהם עם בנם/בתם.
 

ליטל ו

New member
כן.

בעניין הנחיה, שוב, אני יכול להמליץ על מנחים מקצועיים, נבונים ושבאים עם הלב שאני מאמין שיעשו שם עבודה מעולה. וגם - מה דעתכם על הקונספט של קבוצת הורים (כמו שיש גם להורים "סתם", שעוזרת לשפר תקשורת, הבנה, מו"מ ושכאלה, ובתכלס שלום בית בתוך המשפחה), להורי טרנסג'נדרס? זו זווית קצת שונה, אבל עשוייה לתרום יותר, מפני שהיא מספקת כלים שימושיים בנוסף לתמיכה ולאמפתיה. וגם - בכנות, אני חושב שעדיף שאילנה ברגר לא תנחה את הקבוצה הזו - בגלל ניגוד אינטרסים בין הטרנסג'נדרס שהיא מנחה להורים שאולי שלהם (וכבר שמעתי על בעיות שיצאו מזה בעבר. אני ממש לא ממליץ), ומפני שלא לעניין לדעתי שלקהילה יש פסיכולוגית אחת.
 
אני גם מקבלת את הגישה

שדרוש/ה מנחה מקצועי/ת, ורצוי, כמובן, שת/היה בהתנדבות. הבעיה העיקרית, שגם הכשילה נסיונות קודמים כמו שנורה הזכירה, היא למצוא הורים שמעוניינים להגיע לקבוצה כזו. כשימצאו הורים, בהחלט נשמח אם תוכל, ליטל, להציע מנחה מקצועי/ת. לגבי אילנה, הנחיה שלה אכן יכולה להיות בעייתית עבור חלק מההורים, ואף אחד לא חשב להציע לה להתנדב להנחות גם את הקבוצה הזו. מה גם שנראה לי שזה פחות מעניין אותה באופן אישי.
 

iris00

New member
קבוצת תמיכה להורים

לכל מי שבעניין נורה עשתה עבורנו עבודה נהדרת והעלתה את כל הסוגיות של להקים קבוצת תמיכה אני בהחלט מסכימה עם כל מילה שכתבה וחושבת שיש להתייחס בכובד ראש לכל אחד מהנ"ל. אני עצמי נחלתי כשלון לא פעם של להפגש אפילו עם זוג הורים אחד לדבר ולשוחח על דברים משותפים,אפילו על גבי הפורום הצעתי לאמהות להפגש ןלתמוך אחת בשנייה אחת לאחת והתאכזבתי שוב ושוב. אין לי הסבר . אני נמצאת בקשר מעל שנה עם תהל"ה,דוגמא להתארגנות של הורים ראוייה לשבח אני מקבלת את הידיעון שלהם באופן קבוע ולעולם לא הוזכר שם עניין על טרנסגדר לכן הסברתי ליו"ר והעלתי בפניה את הסיבות לאי השתתפותי בקבוצה לאחר שהרגשתי כי אני מעוררת סקרנות אצלה ומאד רצתה את נוכחותי, היא אכן אשה נפלאה מדהימה ומסבירת פנים אך לא נתנה לי תשובות ברורות ואפילו הייתה נימה של התחמקות,לא חלילה לי אישית אלה באופן כללי לסווג בעמותה את עניין הטרנסגדר עם עלה במוחי אולי לצרף הקהילה לעמותה הנפלאה הזאת ולהביא את סוגיות הטרנסגדר למודעות זה התפוגג. בכל מקרה אני יישמח לשמוע רוח אחרת ממה שחוויתי ושכן יש עם מי לעשות דברים אני פה ומחכה. ובשמחה יירתם למשימה. איריס
 
החלטתי להגיב לך קודם כאן מבמסרים

השתמשתי במסר בעיקר כדי לאפשר לך להעביר לי דרך התקשרות. יותר מאוחר אני אכתוב לך דרך שם יותר על עצמי. אכן זאת נראית משימה לא פשוטה לפי התגובות של הטרנסג'נדרים עצמם בקבוצת התמיכה. עושה רושם שלא הייתה התלהבות שלהם אפילו לספר להוריהם על קיומה של קבוצה כזו, וזה גם מקשה על העניין. אני חושבת להכין טקסט על נייר לגבי היוזמה, משהו שיוכלו לתחוב לתיק ואולי להעביר בלי מלים להורים שלהם, ולראות מה תהיה התגובה. האם יש הצעות מה כדאי לכלול בפלייר כזה? כשאני הצעתי לאמא שלי, היא ככה קצת התעניינה איפה ומתי (ועניתי שאני רק שואלת על עניין עקרוני בהשתתפות), אבל תוך כדי גם אמרה שהיא לא רוצה, ש"ככה אני[היא] מרגישה כרגע". הרגשתי הרבה כעס ופגיעות בדבריה. כשיהיה פלייר, אני אביא גם לה אחד.
 

Yaara77

New member
שלחי לי משהו ראשוני

אני מוכנה לנסות להמיר זאת ל"זקנית" - השפה שלטענת בת של אחת מחברותי מדברים ההורים שלה
חיוכים יערה
 
משהו ראשוני מאוד

קבוצת תמיכה להורים לטרנסג'נדרים נתק, בדידות, זרות, מבוכה, כעס, תיסכול, יאוש – האם חלק מהתחושות האלו מוכרות לכ/ן ביחס לשינוי המין של הבת או הבן שלכ/ן? הגיע הזמן להתחיל לדבר. הגיע הזמן ללמוד, להתמודד, לתמוך ולהיתמך ולהתגבר על הקשיים – ביחד. קבוצת התמיכה החדשה להורים לטרנסג'נדרים מוקמת במטרה לעזור לכם ההורים בהתמודדות עם השינויים שחלו, חלים או יחולו בחיי הבת או הבן שלכם, כמו גם בחייכם שלכם.  מנחה מקצועית  בשעות הערב  פעמיים בחודש  באזור תל-אביב לפרטים והרשמה – נא לפנות אל...
 

Yaara77

New member
אחזיר לך במסר פרטי משהו מעובד

בהמשך היום. חיבוקים יערה
 
ארץ קשה ומסוכנת

מקרה תהיל"ה ממחיש היטב את הקשיים העומדים בפני קבוצת תמיכה להורי טרנסג'נדרים. תהיל"ה הוא ארגון שעושה עבודת קודש. אני יכולה להעיד על המסירות, המחוייבות, הרצינות והאהבה שלהם. ועם זאת, מאז התוודעתי אליהם היה לנו ויכוח גדול, כיוון שהם סירבו מפורשות לשלב טרנסג'נדרים בפעילותם. התפיסה הייתה, ששילוב טרנסג'נדרים עלול ללבות חרדות של הורים מסויימים, הנאבקים עם ההלם של הידיעה שילדיהם הם הומואים ולסביות, ו"לא צריכים" את החשש הנוסף שמא ילדם הולך לשנות את מינו, מה גם שבעיני רבים מהם, שינוי מין נתפס כמשהו דמוני ממש. בינתיים עשה תהיל"ה כברת דרך ולמד דבר אחד או שניים על טרנסג'נדרים, אבל הסוגיה עדיין נתפסת אצלם כתפוח אדמה לוהט מדי. אני מצדי, הגעתי למסקנה שגם אם הדברים היו אחרים, תהיל"ה בנוי היום לעבוד רק עם הורי הומואים ולסביות, ואין לו כלים להתמודד עם הורי טרנסג'נדרים. יחד עם זאת, אפשר ללמוד הרבה מהנסיון שלהם. הרעיונות שהעלו אורי וליטל טובים ונכונים הם, אבל אסור להתפתות לחשוב שהם מרכז העניין. אסור שרצון טוב יבוא במקום הבנה נכונה של הנושא ותפיסה כוללת ומקצועית שלו. הסוגיות, הקונפליקטים, הדילמות, הכרוכים בתהליך ההסתגלות האישי וההדדי של הורים לאנשים טרנסג'נדרים מורכבים ועמוקים לאין שיעור. הלוואי וזה היה רק עניין של להפגיש אנשים "שכבר עברו את זה" עם אלה שטרם עשו זאת, או של להסביר נכון את העניין. לא מדובר בתהליך ליניארי אלא בקו מחותחת מלא סתירות, נקודות שבר ומבוכים. תהייתה של איריס על כך שהורים לא מוכנים לבוא למפגש מהווה רמז דק לעומק הבעיות. הסערה הזאת מתרחשת ברבדים שונים, כורכת תחומים נרחבים, שחלקם אינו קשור כלל לשינוי שעובר בן המשפחה. חיוני לזהות ולהכיר את הרבדים האלה, ולדעת לעבוד עליהם. מדובר במסע שיכול להיות ארוך יותר או פחות, אבל שתמיד נפרס לאורך זמן וכורך הסתגלות והתמודדות, קושיות וכאב, מסע מלא עליות ומורדות, והתקדמויות ונסיגות, והכל קשור הדוקות להתפתחות תהליך השינוי עצמו. בין האדם העובר שינוי ומשפחתו מתרחש מחול של השפעות הדדיות, אשר חיוני שמי שמנחה את הקבוצה יידע להכיר. יש הורים הנכנסים למסע הזה מצויידים יותר טוב. גישתם פתוחה וחיובית מלכתחילה, ולכן קל יותר להתמודד עם הדילמות, המתחים והתהיות שלאורך הדרך. אחרים נתקעים מעבר להרי החושך, במקום אפל של חרדות ואימה, שקול ההיגיון והתבונה אינו מסוגל להגיע אליו. כיוון שאני עובדת בעיקר עם הורי מתבגרים, שם הסוגיות הן קשות יותר, וגם הצורך בקבלה ובתמיכה גדול לאין שיעור, יש לי הזדמנות לראות מקרוב עד כמה מורכב וקשה משחק הכוחות הזה, אילו רגישויות בלתי נתפסות כרוכות בו, אילו טלטלות ומכשולים ותהומות מכילה הארץ המאיימת הזאת. כשנכנסים לסוגיה כמו קבוצת תמיכה, חובה לעשות זאת בעיניים פקוחות, תוך ידיעה שמדובר במשימה לטווח ארוך, הדורשת עבודה קשה. נורה
 

Yaara77

New member
הורים בתקופות שונות בתהליך

אילו הבעיה היתה רק הורים שונים, עם רמות שונות של מחוייבות לילדיהם - זו צרה בפני עצמה. אבל אם נקח רק את ההורים הטובים, המסורים והחמים - גם הם מתחלקים לשלוש קבוצות, לפי השלב בו הם נמצאים בתהליך. השלב הראשון - שלב ההלם של נפילה לקניון עמוק, הנסיון לטפס על הקירות, להתבודד ולהתנתק, להכחיש ש"זה קרה לנו". זה השלב שבו אפילו עזרה יחידנית לא פשוט לתת. השלב השני - שלב האבל על האובדן, ותחילת ההשלמה - זהו השלב שבו עזרה יחידנית מועילה מאד, ועזרה קבוצתית בשלב יותר מתקדם שבו רוצים ללמוד ולהבין מה זה ומי נגד מי.. השלב השלישי - שלב העבודה - "דם יזע ודמעות" - זהו השלב שבו קבוצת התמיכה מועילה ביותר להחלפת רגשות, מידע, סתם חברות של אחוות לוחמים. אם נניח שמחצית מההורים הם "טובים ומסורים ונאורים", רק מחצית מאלה נמצאים להערכתי בשלב בו קבוצה תתאים להם. או אז נגיע לקבוצה של ... שני זוגות הורים שגרים בשלוש קצוות הארץ. אז מה כן ? בינתיים, עזרה יחידנית להורים שמוכנים להסתייע למען ילדיהם. אם וכאשר יצאו יותר ויותר צעירות/ים למסע המיגדרי, קבוצת ההורים תקום מעצמה, כתהליך טבעי שמתחולל בכל קבוצה המתמודדת עם אתגר קשה. הייתי שם, כהורה. חיבוקים יערה
 
למעלה