צריכה עזרה
אני עם בן זוג מעל שנה הכרתי אותו שבוע אחרי שנפרדתי מחר אחרי שנתיים של זוגיות קשה. לקח מעל חודש של פגישות עד שבאמת קרה משהו כי שנינו רצינו לקחת את זה לאט (הוא נפרד שנה קודם מחברה של 7 שנים). נסעתי לחול עם האקס(שנשאר חבר טוב ותכננו את נטיול הזה מעל שנה) הסברתי לו שאני לא רוצה אותו ושכבר היו כרטיסים לפני שהכרנו והחבר הנוחכחי לא היה במצב לבוא איתי. לא רציתי לוותר וטסתי, חזרתי אחרי חודש ושנינו התגעגענו נורא. מאז לא נפרדנו.הוא כל מה שרציתי בגבר אבל היה לו קשה להגיד לי שהוא אוהב אותי, הוא לא "טאצ'י" כזה, מנשק וכותבת הודעות מרגשות - בקטע הזה הוא בדיוק ההפך מהחבר הקודם שהרגיל אותי לחיזורים והרעפת אהבהאחרי כמה זמן אמרתי לו"עד כאן" או שזה משתנה או שזה נגמר ושאני רוצה להבין אם הוא אוהב אותי או לא.הוא אמר שכנראה אנחנו לא מרגישים אותו דבר. נפגעתי עמוקות, העפתי אותו מהבית, בנתיים הרגשתי כל כך פגועה שכתבתי לאקס מייל שאני אוהבת אותו וכנראה הוא כל מה שרציתי ושחשבתי עליו ואני מעריכה אותו וכו - הכל מתוך בלבול הרגשת דחיה ורצון להרגיש שמישהו אוהב אותי - פאטתי. במשך הזמן החבר הבין מה הוא רוצה וחזרנו, יום אחד השארתי את המייל פתוח, הוא נכנס כי לטעננתו חשד במשהו (לא שזה מוצדק - הוא ממש לא כזה גם, כנראה באמת חשד ובצדק) הוא הזדעזע רבנו בכינו ולבסוף אחרי שבוע חזרנו באהבה גדולה. היה כיף וטוב. הוא עדיין מתקשה להגיד שהוא אוהב, רק כתגובה אם אני אומרת לו הוא יגיד וגם לא תמיד, אתמול כשבכיתי בגלל זה הוא אמר שאני לא מבינה כמה הוא אוהב אותי, אמרתי לו שזה ברור שאני לא יודעת כי הוא לא אומר - הוא לא מחזר - הוא לא מחמיא, כלום. הוא מלטף ודואג ומראה בדרכים אחרות. אמרתי לו שאני לא יכולה ככה הוא טוען כל הזמן כל הזמן שזה קשור ב"משבר אמון" שלנו. שאלתי אותו מליון פעם אם הוא באמת חושב שאני בוגדנית, שאני אי פעם אשקר לו ולא רוצה בטובתו, שאלתי אם הוא לא מאמין שאני רוצה רק אותו. הוא מאמין להכל אבל כל הזמן נתלה ב"משבר אמון". כל דבר זה בגלל זה. אני אפילו לא יודעת אם הוא פשוט כזה או שזה באמת בגלל משבר האמון הזה שהיה לפני יותר מחצי שנה - והרי הוא זרק אוץי!!איך הוא יכול לכעוס על משהו שהיה כשנפרדנו בגללו?? הוא טוען שאני מדברת בצורה פלרטטנית, זה כל הזמן חזר איכשהו, הפראנויה הלא הגיונית זו, ההאשמות, העקיצות, למרות שזה לא הגיוני ואני רק מחזקת את מה שאני מרגישה אליו ואמרת לו כל הזמן. אבל זה פוגע, אני צריכה אהבה... הסכמנו על טיפול זוגי ועכשיו מחפשים מישהו/י טובים לטיפול. אבל הוא לא מקשיב לשום בעיה וכל תשובה שיש לו , גם אם זה "למה הוא לא התקשר להודיע שהוא עובד ולא חוזר - זה המשבר אמון הדבילי הזה.כמה אפשר לסבול? אנחנו כל כך מתאימים בכל דבר אחר... אשמח לדעת מה אתם חשבים...יש סיכוי? מה יש לו ? איך אדע אם הוא פשוט קריר בדברים מסויימים או שזה משהו פתיר? והכי חשוב - האם משיהו מכיר מטפל מומלץ באזור ת"א? תודה!
אני עם בן זוג מעל שנה הכרתי אותו שבוע אחרי שנפרדתי מחר אחרי שנתיים של זוגיות קשה. לקח מעל חודש של פגישות עד שבאמת קרה משהו כי שנינו רצינו לקחת את זה לאט (הוא נפרד שנה קודם מחברה של 7 שנים). נסעתי לחול עם האקס(שנשאר חבר טוב ותכננו את נטיול הזה מעל שנה) הסברתי לו שאני לא רוצה אותו ושכבר היו כרטיסים לפני שהכרנו והחבר הנוחכחי לא היה במצב לבוא איתי. לא רציתי לוותר וטסתי, חזרתי אחרי חודש ושנינו התגעגענו נורא. מאז לא נפרדנו.הוא כל מה שרציתי בגבר אבל היה לו קשה להגיד לי שהוא אוהב אותי, הוא לא "טאצ'י" כזה, מנשק וכותבת הודעות מרגשות - בקטע הזה הוא בדיוק ההפך מהחבר הקודם שהרגיל אותי לחיזורים והרעפת אהבהאחרי כמה זמן אמרתי לו"עד כאן" או שזה משתנה או שזה נגמר ושאני רוצה להבין אם הוא אוהב אותי או לא.הוא אמר שכנראה אנחנו לא מרגישים אותו דבר. נפגעתי עמוקות, העפתי אותו מהבית, בנתיים הרגשתי כל כך פגועה שכתבתי לאקס מייל שאני אוהבת אותו וכנראה הוא כל מה שרציתי ושחשבתי עליו ואני מעריכה אותו וכו - הכל מתוך בלבול הרגשת דחיה ורצון להרגיש שמישהו אוהב אותי - פאטתי. במשך הזמן החבר הבין מה הוא רוצה וחזרנו, יום אחד השארתי את המייל פתוח, הוא נכנס כי לטעננתו חשד במשהו (לא שזה מוצדק - הוא ממש לא כזה גם, כנראה באמת חשד ובצדק) הוא הזדעזע רבנו בכינו ולבסוף אחרי שבוע חזרנו באהבה גדולה. היה כיף וטוב. הוא עדיין מתקשה להגיד שהוא אוהב, רק כתגובה אם אני אומרת לו הוא יגיד וגם לא תמיד, אתמול כשבכיתי בגלל זה הוא אמר שאני לא מבינה כמה הוא אוהב אותי, אמרתי לו שזה ברור שאני לא יודעת כי הוא לא אומר - הוא לא מחזר - הוא לא מחמיא, כלום. הוא מלטף ודואג ומראה בדרכים אחרות. אמרתי לו שאני לא יכולה ככה הוא טוען כל הזמן כל הזמן שזה קשור ב"משבר אמון" שלנו. שאלתי אותו מליון פעם אם הוא באמת חושב שאני בוגדנית, שאני אי פעם אשקר לו ולא רוצה בטובתו, שאלתי אם הוא לא מאמין שאני רוצה רק אותו. הוא מאמין להכל אבל כל הזמן נתלה ב"משבר אמון". כל דבר זה בגלל זה. אני אפילו לא יודעת אם הוא פשוט כזה או שזה באמת בגלל משבר האמון הזה שהיה לפני יותר מחצי שנה - והרי הוא זרק אוץי!!איך הוא יכול לכעוס על משהו שהיה כשנפרדנו בגללו?? הוא טוען שאני מדברת בצורה פלרטטנית, זה כל הזמן חזר איכשהו, הפראנויה הלא הגיונית זו, ההאשמות, העקיצות, למרות שזה לא הגיוני ואני רק מחזקת את מה שאני מרגישה אליו ואמרת לו כל הזמן. אבל זה פוגע, אני צריכה אהבה... הסכמנו על טיפול זוגי ועכשיו מחפשים מישהו/י טובים לטיפול. אבל הוא לא מקשיב לשום בעיה וכל תשובה שיש לו , גם אם זה "למה הוא לא התקשר להודיע שהוא עובד ולא חוזר - זה המשבר אמון הדבילי הזה.כמה אפשר לסבול? אנחנו כל כך מתאימים בכל דבר אחר... אשמח לדעת מה אתם חשבים...יש סיכוי? מה יש לו ? איך אדע אם הוא פשוט קריר בדברים מסויימים או שזה משהו פתיר? והכי חשוב - האם משיהו מכיר מטפל מומלץ באזור ת"א? תודה!