צריכה עזרה דחוף

[america345]

צריכה עזרה דחוף

שלום לכם, אני בחורה בת 31 שמצאתי את עצמי נופלת לתהומות ובדיכאון קשה... קראתי את הכתבות שמתפרסמות כאן על דיכאון והרגשתי הזדהות גדולה עד כדי בכי. אני מחר מתחילה טיפול אצל פסיכיאטר למרות שבעבר הייתי בטיפול וגם נטלתי כדורים.. אבל עדיין אני במצב כזה. אני יודעת בדיוק למה אני ככה. החברות שלי כבר נשואות או עם חברים.. כל אחד יש לו את החיים שלו והשבת האחרונה הייתה השיא.. לא היה לי עם מי להיות.. כזאת בדידות. אין לי בן זוג כבר שנתיים. אני מנסה דרך אתרי ההכרויות כי זאת האפשרות היחידה שלי ונחלתי אכזבות רבות.אמא שלי היחידה שמבינה אותי ותומכת ועוזרת אבל האחים שלי חושבים שאני סתם מתבכיינת ואני מרגישה כנטל עליהם. אני לא ישנה בלילות, שמנתי המון, אני מתעוררת עם דפיקות לב, בוכה הרבה ובקיצור לא קל לי בכלל. אני מרגישה שאני מסתכלת על החיים כמו בסרט שאני לא חלק ממנו. אני עובדת בעבודה מסודרת אבל היום לא הלכתי אחרי לילה של בכי.אנשים סביבי מתחתנים, נולדים להם ילדים ואצלי כלום.... אפילו אין לי חברה אחת טובה שהיא פנוייה שאם סתם בא לי לשתות קפה יהיה לי עם מי וככה בשבתות אני הולכת להורים לארוחת ערב וחוזרת למיטה שלי. הטלפון שלי ממש לא מצלצל וגם לאנשים נמאס לשמוע שקשה לי ועצוב לי.. הם לא מבינים מה אני עוברת.. הם לא שם. רציתי לדעת האם יש עוד מישהו בפורום במצבי והאם אתם מכירים קבוצת תמיכה שיכולה להתאים לי בנוסף לטיפול הפסיכיאטרי שעם כל הכבוד לכדורים ולשיחות כשאין לך אנשים סביבך הסיכויי שתבריא הוא אפסי. אשמח לתשובה מהירה כי אני די בצרות

 

[להבון]

שלום

היי ואי באמת הרבה דברים בקצאת מילים אז קודם והכי חשוב בהצלחה בטיפול החדש הבדידות זה אכן אויב חזק שלנו אים כי לא מחייב שזה משוא שלילי לפעמים מותר לנו וזה בסדר להישאר לבד לגבי בן זוג לפעמים הסבלנות בחיים משתלמת קצאת סבלנות ואולי זה יבוא הגיל שלך אני מאמין שאת עוד צעירה ותמצאי את מה שליבך חפץ אים הרבה סבלנות ותיקווה אני חושב שזה ממש יפה שאימא שלך מבינה אותך את יודעת יש כאלה שגם את זה אין להם אבל הם ממשיכים בדרכם וראיתי כאלה שגם הצליחו את נשמעת אדם מאוד מורכב מהרבה חלקים עברו עליך שנים קשות אבל מצד שני כתיבתך מראה שאת אדם חכם רגיש אוהב שרוצה לבטא את רגשותיו לספר להגיד לחיות כמו כולם אבל זה לא יוצא אני גם שומע את המילחמה שלך בבדידות שלך וזה ממש נוגע לליבי זה נכון שלאנשים נמאס לישמוע שקשה לך עצוב לך כי אולי גם להם קשה ועצוב למרות שהם לא מראים את זה תראי אני כל כך מבין את הבדידות הזו שבך את הרצון והכמיהה שמישהוא יבין אותי כבר ופשוט יקבל אותי כמו שאני את האני שבי בלבד בלי המסכה להיות כאן לידי כשאני צריכה אותם ולא שם אז אחרי נאום כזה ארוך שרשמתי לך ותודה על זה שקראת עד כאן את יכולה לרשום כאן מה עובר עליך אולי כאן אנשים כן יקשיבו וינסו לעזור ואולי הטיפול החדש שלך יקדם אותך רק דבר חשוב אני מציע שתעסי את מהה שבנית כבר אל תהרסי וזה עבודה והקשרים אים אימא שלך ההפך תבני כל פעם קשר איםמישהוא אחר אני יודע יש מלא אכזבות בחיים והחברה שלנו היא לא הכי תומכת שבעולם אבל את צריכה לשמור על מה שיש לך בשבילך טוב סימתי לקשקש מקווה שעזרתי ולו במעט להבון

 

[america345]

תודה להבון

אני מרגישה שאתה ממש מבין אותי וזה עוזר... תודה רבה. כן. אמא שלי הכי מקסימה בעולם היום היא לא הלכה לעבודה והייתה רק איתי.טיילנו בחוף הים ואכלנו יחד ארוחת צהריים, אבל עדיין העצב והבדידות הורגים מגיע הערב ואני די אבודה. ואתה צודק אני אדם רגיש, רגיש מידי אבל יודע לתת והמון. הייתי בעבר במערכות יחסים וגם עזרתי לאנשים חולים ונזקקים. אני כבר לא מקווה לטוב, כי זה קשה מאוד קשה.

 

[גילה ושמחה]

לאהוב את עצמך

הי, את אומרת שאת בדיכאון כי אין לך בן זוג וילדים ולכולם כבר יש. אני חושבת שילדים זה לפעמים כאב ראש, ועבודה מאוד קשה בלי חופשות ובלי הנחות... וגם עם בן זוג יש הרבה אנשים בדיכאון... לכן, נראה לי שמה שכדאי שתשקיעי בו זה קודם כל בעצמך (תחביבים, בריאות ובכלל דברים שיגרמו לך להיות מרוצה יותר מעצמך) והדבר השני זה חברות (אם חברות קיימות ואם דרך קבוצת תמיכה, כמו שכתבת, או דרך חוג או לימודים) אני מאמינה שכשתרגישי טוב יותר עם עצמך ותתעסקי פחות במה שאין לך תמצאי גם בן זוג... פשוט מחנכים אותנו, הבנות, שכשתבוא החתונה והילדים כל הצרות שלנו יעלמו (אני לא אומרת שזה מה שאמרת, אבל זו תפיסה די רווחת) ושמי שלא מתחתנת היא מסכנה ובודדה... זה לא חייב להיות ככה! בהצלחה בטיפול ובכלל.

 

[america345]

היי

אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך, אני ממש לא חושבת שחתונה וילדים יפתרו לי את הבעיות. ...לא אני.. לא ככה גידלו וחינכו אותי. אני מתכוונת שאני מרגישה שאני ממש מוכנה לזה וזה לא קורה, וכן כל החגים וסופי השבוע והארועים המשפחתיים שכבר מזמן אני נמנעת מהם גורמים לי כל פעם לעצב חדש. זה כמו סכין שמכניסים ללב ומסובבים. והחברה שלנו לא עוזרת, מחטטים לך בפנים... מי שלבד מבין בדיוק על מה אני מדברת. לגבי החברות שלי אמרתי הם נעלמו כשהתחלתי לשקוע כי לאנשים אין כוח להיות עם בן אדם עצוב. אז הם אומרים לי היינו מאוד רוצים לעזור לך אבל היום יש לנו ככה וככה.. ומתחמקים... אני כועסת מאוד אבל גם מבינה. ושוב, אני אשמח לקבל תגובות האם מישהו מכיר קבוצת תמיכה או האם יש כאן מישהו בפורום שמחפש חברים חדשים.. אני ממש אשמח

 

[גילה ושמחה]

מהלב

חששתי שלא אובן נכון... לא התכוונתי להגיד לך מה את כן ומה לא.התכוונתי לזה שהחברה מסודרת בצורה כזאת שמי שלא נשוי יכול להרגיש מאוד לא בנוח באירועים משפחתיים למשל... כי יש לו כל הזמן תיזכורת ללבד, כי מי שבזוג שם את זה הרבה פעמים לפני החברים האחרים, כי אנשים שואלים למה אין חבר וכו' לא כתבתי את זה מתוך ניכור אני מאוד מזדהה עם הרבה מהדברים שכתבת. פשוט ניסיתי להגיד שבעיני מה שחשוב עכשיו הוא להשקיע בעצמך. ושאני מאמינה שכשתרגישי טוב יותר השאר כבר יבוא. אני לא מכירה קבוצת תמיכה. מקווה שתמצאי אחת בקרוב. בהצלחה!

 

[america345]

היי

נכון, החברה שלנו מאוד לא קלה בעניין הזה. זאת כבר הנפילה הרצינית השנייה שלי והשקעתי המון בעצמי לפני כן והרגשתי מוכנה להרבה דברים ושוב דברים התפוצצו לי בפנים. אתמול גם שמעתי שמישהו שלפני כמה זמן יצאתי איתו ומאוד רציתי אותו יוצא עם מישהי. זה קשה וזה כואב מבפנים. וכן, אני רוצה זוגיות ורוצה משפחה ורוצה חברים חדשים וזה לא מצליח והייאוש אוכל אותי מבפנים

 

[גילה ושמחה]

באמת לא קל

הרצונות שלך ברורים, יש לך כיוון, זה חשוב. אבל נראה לי שבאמת כדאי לא להתמקד במה שלא מצליח וללכת לעשות דברים שמצליחים. זה נותן הרבה כוח להצליח במקומות הקשים. נסי ללכת למשהו שאת טובה בו או שמעניין אותך או שכייף לך בו- אולי חוג או טיול. זה גם יהיה לך כייף וגם תוכלי להכיר שם אנשים חדשים. שיהיה לך רק טוב.

 

[ילדבודד]

יש לך את עצמך.

וזה מספיק אנשים בשביל להבריא. אף אחד גם לא ממש יכול להבין מה את עוברת... כל אחד מרגיש קצת אחרת. אפשר אמנם להזדהות עם מישהו אחר, אבל לא להרגיש כמוהו. סליחה על החפירה, פשוט החיפוש הזה אחר משענת רגשית הוא לא טוב. אני חושב שאת צריכה סבלנות, ואת כנראה צריכה הרבה לעבוד על עצמך, ובסופו של דבר אם תצליחי לדאוג לעצמך הדברים שאת רוצה יגיעו... ולא ההיפך. הכי חשוב לא להילחץ. ולא לוותר, ולזכור שזה תלוי בך, ורק בך!! בהצלחה.

 

[lightflake]

מסכים עם הדברים שנאמרו

אני לא חושב שיש לך מה לקחת כדורים. את בדיכאון מסיבה מסויימת, או יותר נכון בגלל איך שאת מגיבה לסיבות השונות שציינת. במקרה שלך הכדור הוא רק אקמול נגד כאב ראש => לא פותר באמת את הבעיה רק מרגיע את הכאב. הפתרון שלך הוא לשנות את אחד ממרכיבי המשוואה: הסיבות החיצוניות לדיכאון (אין חברים אין בן זוג וכו') + הגישה האישית שלך למצב (גם אני רוצה להתחתן ולהיות מאושרת וכ"ו)= דיכאון. את יכולה (כמו שאמרת שניסית) לשנות את המצב החיצוני על ידי לדוגמא, להגביר את המאמצים למצוא בן זוג וכו' ואת יכולה לשנות את הגישה שלך ע"י כך שתאהבי ותקבלי את עצמך ותלמדי לראות גם את הצדדים החיוביים במצבך. לעניין הזה את יכולה להיעזר בפסיכולוג. לא תמיד מה שחלמנו מתגשם. חלק מההתבגרות זה להבין את זה ולקבל את זה!אני מאחל לך שחלומותיך כן יתגשמו ותהי מאושרת אבל שעד אז תלמדי להיות מאושרת גם מהמצב הקיים ולהיות פחות תלויה בגורמים החיצוניים בשביל האושר שלך. בקשר למציאת בן זוג, ראיתי שיש מועדונים לרווקים, שנפגשים ונוסעים לטיולים ואפשר גם להיעזר בזה, זה לא בושה, ברור שגם אז, אנשים נמשכים בדרך כלל לאנשים חיוביים ושאוהבים את עצמם ולא למדוכאים ומרירים... אז בכל מקרה כדאי לשנות גישה... יש לך מזל שהדיכאון שלך הוא תלוי בסיבה, דיכאון שלא יודעים מה הסיבה שלו הרבה יותר קשה לריפוי. בקשר למה שאמרת "עם כל הכבוד לכדורים, אם אין לך אנשים סביבך הסיכוי שתבריא הוא אפסי" אני מסכים אך הרשי לי לתקן: "אם אין לך את עצמך! הסיכוי שתבריא הוא אפסי"... מחר יום חדש. קומי מהמיטה. תסתכלי בראי ותגידי לעצמך שאת אוהבת את עצמך. תגידי לעצמך שמחר הוא היום הראשון לשארית חייך ושאת מתכוונת להתחיל לנצל אותם כמו שצריך! בהצלחה.

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

השתתפי במסגרות שמענינות אותך ושם צרי קשרים, תיזמי הרבה ואם לא מתקשרים אליך התקשרי בעצמך, כמובן לא יותר מדי. פני לאנשים ופתחי אתם שיחות התענינות.

 

[Sunset Night]

מכיר טעמה של בדידות

לא אמהר להגיד שמצבי דומה למצבך. איני מכיר אותך, אינך מכירה אותי. אמנם כדור ארץ ריק מאדם זה עולם המוכר לי מאוד. גם אני לא שומר חברים קרובים או ידידות טובות (להוציא קשרי טלפון דקיקים). אני לא נותן לאנשים להתקרב. כך שחרף השוני במצבנו אוכל להגיד שאני מבין, לפחות למידה מה, מה עובר עליך. מה אוכל להגיד? לא הרבה. how's that for a useless answer?