צריכה לקטר קצת
אמנם חודש תשיעי מתחיל רשמית רק בסוף השבוע, אבל אני מרגישה כבר מתשיעי. פתאום הכל קשה לי. כל איזור האגן כואב, קשה לי לשבת, לשכב ולעמוד. הטחורים מציקים (קניתי אתמול משחה, בינתיים לא נראה שיפור), עיסוי פירינאום כואב, ואני חוששת שאולי יש לי איזה פצע, אבל החצי לא ראה כלום, ואני בכלל לא קרובה ללראות את האיזור בעצמי. מתגעגעת מאוד לכדור פיזיו שיש לי בבית ועוזר מאוד לכאבים באגן, אבל האמא של החצי תתעלף אם אביא לה דבר כזה הביתה... קשה לי לישון במיטה נפתחת עם כל מיני קרשים, וכריות עם ריח נפטלין. קוקולה ואני לא כל כך מסכימות על מיקום האיברים הפנימיים שלי, והיא בועטת בהם במרץ או לחלופין פשוט דוחפת אותם לכל מיני מקומות שלא נראה לי שהם אמורים להיות שם. האמא של החצי גם מעשנת כל הזמן, מה שמאלץ אותי להרבה הסתגרויות בחדר וחם שם נורא (גם בסלון, כשהיא לא מעשנת היא די מתקמצנת להדליק את המזגן) היום נראה לי שבמקום הליכה אני פשוט אנסה לשכב יותר עם רגליים למעלה. גם "ברחתי" לקיבוץ שאמא שלי מתארחת בו, כאן לפחות לא מציקים לי הרבה, ואפשר להתמרח עם ספר ליד הבריכה (הקיבוץ מאפשר לתושבי הצפון ה"פליטים" להשתמש בכל השירותים כמו בריכה וקייטנה בחינם, בד"כ צריך מנוי). בנוסף לזה, האוניברסיטה קיבלה אישור לפתוח את הספריה ושלחו לי הודעה שאני צריכה להחזיר ספרים ששאלתי כי הם הוזמנו על ידי מישהו אחר, מה שמצריך נסיעה לחיפה, כמובן... אוף, שיפסיקו כבר להפציץ ויתחילו לדבר. אתמול נפלה קטיושה 200 מטר מהבית שלי, התקשרנו לשכנים לשאול אם הכל עוד עומד... הם אומרים שאצלם כן, אבל בבתים ליד יש נזקים רציניים. זהו בינתיים. כבר אין פרופורציות לשום דבר.
אמנם חודש תשיעי מתחיל רשמית רק בסוף השבוע, אבל אני מרגישה כבר מתשיעי. פתאום הכל קשה לי. כל איזור האגן כואב, קשה לי לשבת, לשכב ולעמוד. הטחורים מציקים (קניתי אתמול משחה, בינתיים לא נראה שיפור), עיסוי פירינאום כואב, ואני חוששת שאולי יש לי איזה פצע, אבל החצי לא ראה כלום, ואני בכלל לא קרובה ללראות את האיזור בעצמי. מתגעגעת מאוד לכדור פיזיו שיש לי בבית ועוזר מאוד לכאבים באגן, אבל האמא של החצי תתעלף אם אביא לה דבר כזה הביתה... קשה לי לישון במיטה נפתחת עם כל מיני קרשים, וכריות עם ריח נפטלין. קוקולה ואני לא כל כך מסכימות על מיקום האיברים הפנימיים שלי, והיא בועטת בהם במרץ או לחלופין פשוט דוחפת אותם לכל מיני מקומות שלא נראה לי שהם אמורים להיות שם. האמא של החצי גם מעשנת כל הזמן, מה שמאלץ אותי להרבה הסתגרויות בחדר וחם שם נורא (גם בסלון, כשהיא לא מעשנת היא די מתקמצנת להדליק את המזגן) היום נראה לי שבמקום הליכה אני פשוט אנסה לשכב יותר עם רגליים למעלה. גם "ברחתי" לקיבוץ שאמא שלי מתארחת בו, כאן לפחות לא מציקים לי הרבה, ואפשר להתמרח עם ספר ליד הבריכה (הקיבוץ מאפשר לתושבי הצפון ה"פליטים" להשתמש בכל השירותים כמו בריכה וקייטנה בחינם, בד"כ צריך מנוי). בנוסף לזה, האוניברסיטה קיבלה אישור לפתוח את הספריה ושלחו לי הודעה שאני צריכה להחזיר ספרים ששאלתי כי הם הוזמנו על ידי מישהו אחר, מה שמצריך נסיעה לחיפה, כמובן... אוף, שיפסיקו כבר להפציץ ויתחילו לדבר. אתמול נפלה קטיושה 200 מטר מהבית שלי, התקשרנו לשכנים לשאול אם הכל עוד עומד... הם אומרים שאצלם כן, אבל בבתים ליד יש נזקים רציניים. זהו בינתיים. כבר אין פרופורציות לשום דבר.
