צריכה לפרוק

צריכה לפרוק


איך מתמודדים עם האכזבה? עם התסכול?
אני פונדקאית, עמוק בתוך התהליך.
עברנו כבר לא מעט עד כה, גם רגעי שמחה ואושר, אבל גם דברים קשים מאוד...
האכזבה שלי היא בעיקר מהיחסים שלי עם האמא המיועדת, שהם מאוד רחוקים מאיך שדמיינתי אותם לפני.
רציתי קשר, רציתי להרגיש חלק, רציתי שנלך יחד בדרך הזאת, נשתף, נחלוק, נתמוך אחת בשניה, נשמח ונכאב, *ביחד*.
אבל הציפיות לחוד והמציאות לחוד...
לרוב אני מרגישה מאוד לבד בכל התהליך הזה.
יש יחסים נעימים סה"כ, מאוד קורקטיים, על פניו הכל טוב ויפה.
אבל תכל'ס אין כמעט קשר מעבר לדברים שקשורים לטיפולים עצמם, וגם אז הקשר מאוד יעיל כזה.
כשיש נפילות בתהליך, האמא מאוד בתוך הכאב שלה, שזה מאוד מובן ולגיטימי, אבל לי אישית זה קשה. קשה לי שלא רואים או לא מסוגלים להכיל גם את הכאב שלי...
וגם ברגעים השמחים הייתי כמהה לראות ולהרגיש את השמחה שלהם, אבל...
אני רק יכולה לנחש שכנראה הם פורקים הכל אחד עם השניה (ההורים המיועדים), אני ממש לא חלק מהמערכת הזאת.
כלומר, חלק פונקציונלי חשוב, אבל לא מעבר לזה.
האכזבה יותר קשה בגלל שבהתחלה היה כביכול חיבור מיידי וחזק, אבל זה פשוט היה רושם ראשוני שלא התפתח לשום מקום...
אני בטוחה שהם אנשים מדהימים, שעברו המון קשיים ועדיין עמוק בתוך תהליך מלא אכזבות וכשלונות, הם פשוט סגורים מאוד, מאופקים מאוד, ככה הם וזה לא אשמתם כמובן.
רק הבעיה היא שלי זה פחות מתאים.
וצר לי לגלות את זה כשאנחנו כבר עמוק מאוד בתוך התהליך...
זה היה משהו מאוד חשוב לי.
וזה מאוד כואב כשחלק כל כך משמעותי מהציפיות שלי מהתהליך, לא מתממש.

זהו, פרקתי. תודה על ההקשבה.
 

מירבי*

New member
מערכת היחסים

בתהליך מורכב כמו פונדקאות נושא מערכת היחסים הוא אחד הנושאים הכי לא צפויים.
כולנו תוצאה של דברים שעברנו, יכול להיות שהם תכננו אחרת ועכשיו מרגישים שהם לא מסוגלים ולא מוצאים את הכוחות.
אני מאמינה גדולה בפתיחות ומציעה לך לדבר איתם.
יכול להיות שהם בכלל לא מעלים על דעתם שכך את מרגישה בגלל שהם עסוקים מאוד בעצמם ובמה שהם עוברים.
הציעי להם להיפגש כדי לשוחח ופתחי את ליבך, אני בטוחה שתמצאי את המילים הנכונות להעביר להם את תחושותיך, לא יכול לקרות שום דבר רע משיחה כזאת.
לא מגיע לך להסתובב עם תחושת תסכול וכאב.

בהצלחה
 

VNRN

New member
עצוב לי לקרוא שזו הרגשתך

אני מיועדת לשעבר. את מוזמנת ליצור קשר דרך המסרים.
 
שלום לך


אני אמא מיועדת אחרי שני תהליכים וצר לי לקרוא שזאת הרגשתך.
אכן, לעיתים הפער בין הציפיות למציאות הוא גדול וזה מוביל לאכזבה.
לאחר שני תהליכים אני יודעת להגיד לך שתקשורת היא כלי מאוד מאוד חשוב בתהליך הזה.
אם בשלב זה לא מתאים לך לפתוח את העניין עם האמא וליזום שיחה בנושא יש עוד משהו שיכול לעזור, לדעתי.
אם מפריע לך שלא מתקשרים מספיק- תתקשרי את. אם מפריע לך שלא משתפים מספיק- תשתפי את וכו'. לפעמים כשאנחנו מתנהגים כפי שאנו רוצים שהצד השני יתנהג, בסוף הצד השני מרגיש מספיק בטוח ונוח לנהוג באותה דרך.

אולי אם תזמי את את הקשר יותר, עם הזמן גם האמא תתקרב.
הכי חשוב שתזכרי את המצווה הגדולה שאת עושה ותזכרי שההורים מוקירים אותך מאוד גם אם זה לא נראה ככה.
שיהייה בהצלחה ואת מוזמנת ליצור קשר במסרים אם תרצי.
 
סמויה יקרה

בדיוק התפרסם ראיון עם פונדקאית שמספרת על תחושות דומות ויותר מזה...
נראה לי שיעניין אותך לקרוא: http://www.ha-makom.co.il/
מתוך מה שאת כותבת , נראה שציפיות שלך ושלה (שלהם) שונות.
את מצפה להיות ביחד בתהליך, בקושי ובכאב שלא מצליחים והם מתמודדים אחרת, כנראה אחד עם השניה, כמו שכתבת.
הציעו לך פה לפנות אליה לתאם ציפיות, אני חושבת שזה רעיון טוב שיכול להצליח. אבל יתכן שאין לה רצון וצורך לעבור את התהליך הנפשי ביחד איתך וגם את זה אפשר להבין וצריך לכבד.
כפי שהבנתי, בחוזה מופיע שאת זכאית לתמיכה נפשית במימון ההורים המיועדים. אם כן, הייתי מציעה לך לפנות לקבל את התמיכה לה את זכאית, או לחפש מקורות תמיכה אחרים. כרגע, נשמע שאת חשה בדידות והתהליך ממשיך...תדאגי לעצמך שלא יקרה לך מה שקרה לאלמוג בכתבה.
בהצלחה!
 
רק רוצה קצת להכניס דברים לפרופורציות


הסיפור שלי מאוד שונה מזה של אלמוג.
גם מאיפה שאני מגיעה לתהליך, גם מבחינת הליווי (המדהים שאנחנו מקבלים) וגם מבחינת הזוג.
עם כל הקשיים והאתגרים, אנחנו עוברים תהליך מכבד, נעים וטוב.
&nbsp
תודה לכולכן על התמיכה, העזרה והחיבוק

אני אחשוב עם עצמי איך אני ממשיכה הלאה ואיך אני מוצאת דרך אל האמא המיועדת.
אני חושבת שגם לי יש חלק בקשיים שלנו, לטנגו הרי צריכים שניים...
זה כנראה חלק מהמסע שאני צריכה לעבור, ללמוד ולהתפתח גם במקומות האלה, הלא צפוים כל כך.
&nbsp
 

omnama

New member
המון חיבוקים בשבילך

אני מבינה איך זה בהחלט יכול להיות מאכזב ולא תואם את הציפיות.
יש לי מערכת יחסים מדהימה עם המיועדים אבל אחד הדברים שהסכמנו עליהם (בתיווך של אלירז החכמה שמלווה אותנו) הוא שאנחנו לא יכולות לסחוב על עצמנו את המשאות של השנייה.
למרות שמערכת היחסים שלנו אוהבת וחברית ואנחנו כמעט כמו אחיות בשלב הזה, ולמרות שבתוך החברות שלנו אנחנו נוטות לשתף כמעט בהכל (על בסיס שעתי
), ולמרות הנטייה שלי לסייע לה, לתמוך בה ולהכיל אותה (כנראה כי אני קצת יותר מבוגרת ממנה והיא קצת "אחותי הקטנה") קיבלנו הנחיה מפורשת מאלירז להפנות אליה את הצרכים הרגשיים שלנו ולא לצפות לתמיכה אחת מהשניה...
אז נכון שרוב הזמן אנחנו דווקא כן אחת בשביל השניה. אבל זה בעיקר מכיון שכל אחת מאיתנו יודעת להגיד "אני חושבת שאני יכולה להבין אותך אבל אין לי את הכלים לתמוך בנקודה הזאת" - ואז באמת כל אחת בוחרת איך להתמודד ובמי להיתמך...
אני מאד מבינה את האכזבה. מקווה שכשהדרך תהיה קלה יותר ולאורך הריון הקשר יתהדק ובינתיים מציעהבהחלט למצוא את התמיכה שלך במקום אחר ולקבל את חוסר היכולת שלהם להכיל את הכאב והאכזבות שלך בנוסף לשלהם...
ועוד
 
למעלה