צריך להתייעץ איתכם...

[פולני18]

צריך להתייעץ איתכם...

שלום לכולם קודם כל.

מאז ומתמיד החלום שלי היה רפואה. עוד מהילדות לא חשבתי שיש משהו אחר שאוכל לעשות, אך עם השנים (והכניסה לתיכון והמיונים לצבא) נפתחו בפניי אפשרויות רבות אחרות. אני נמצא במרחק מספר (מועט) של חודשים לפני הגיוס, והתקבלתי לתכנית שכוללת עיסוק לטווח ארוך מאוד במחקר ופיתוח, הכוללת קבלת תואר בפיזיקה. אז הנה ההתלבטות שלי: אני מאוד מתעניין במחקר ופיתוח, והתכנית בפרט נראית לי מאוד מושכת, וכולם דוחפים אותי ללכת לשם, אך אני מבין שזה לא מציאותי לסיים תואר בפיזיקה, לחכות כמה שנים - ואז להתחיל מאפס בבית ספר לרפואה. אני מפחד ממצב בו אני אמצא את עצמי עוד 20 שנה עם משכורת גבוהה מאוד, אבל במחיר של לוותר על החלום שלי מאז שאני זוכר את עצמי - רפואה. משך התכנית הוא 9 שנים, כך שבעצם גם הפסיכומטרי (שכבר עשיתי וקיבלתי בו ציון גבוה מספיק לעבור את סף המיונים לרפואה) יתבטל לי כי עברו יותר מ-7 שנים. אני לא מסוגל לחשוב על ויתור על רפואה, אך בו זמנית יכאב לי מאוד לוותר על התכנית בצבא - כי גם היא מעניינת אותי מאוד. בקיצור, השאלה שלי - מה אתם הייתם עושים במקומי? האם גם אתם, כמוני, חושבים שזה לא כ"כ מציאותי ללכת לתכנית, לקבל תואר בפיזיקה, ובגיל 27 לגשת שוב לפסיכומטרי (כשהסיכוי שאשחזר את ההצלחה שלי מהפסיכו' הראשון נמוך אני מניח...) ולהתחיל מיונים לרפואה? תודה לכולם (בהנחה ששרדתם את החפירה).

 

[רצח בהבנה]

אני יכול לומר לך ללכת לתכנית, או לרפואה

הרי אני לא זה שיצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה עוד 9 שנים. כל אחד מרגיש אחרת לגבי רפואה, ולכן לא נראה לי שיש פה מישהו שיכול לומר לך באמת מה לעשות. אתה צריך להחליט בעצמך אם אתה מוכן לזרוק את את ההזדמנות הזאת (אם כי אישית אני לא חובב עתודה גדול, קשה להתווכח עם היתרונות הכספיים שלה), או שאתה מעדיף לרדוף אחרי חלום הרפואה, שהוא הרבה פחות משתלם כלכלית כנראה (אפילו כעתודה רפואית, למרות שבמקרה הזה הרבה יותר משתלם כלכלית)....

 

[shaga26]

קודם כל תבדוק אם אפשר להתמיין במקביל..

למרות שאם מדובר בתלפיות למיטב ידיעתי אי אפשר להתמיין במקביל.

 

[פולני18]

לא מדובר במיונים לעתודה רפואית...

אני לא רוצה להתקבל לעתודה רפואית - אני מדבר על לימודי רפואה אחרי הצבא

 

[shaga26]

אז תקח בחשבון שהסכמים עולים משנה לשנה

אם הפסיכומטרי שלך כ"כ גבוה שאתה מאמין שתוכל להתקבל גם בעוד 3-4 שנים ואין לך בעיה עם העלות של הלימודים בעיני תתגייס רגיל וזהו. אם אתה חושב שתרצה ללמוד פיזיקה אז אולי באמת עדיף דרך תלפיות. אבל לדעתי רפואה עדיף לא ללמוד בעתודה. ואני אומרת את זה בתור עתודאית.

 

[Awakening]

שני הסנטים שלי

קודם כל, האם אני מסכימה שהסצנריו שתיארת "לא כ"כ מציאותי"? ממש לא. יש כאן אנשים שהתחילו ללמוד גם כן אחרי תואר, לפעמים בתחום שונה מאוד, בגילאים מאוחרים ממה שציינת. It can be done. האם במקרה שלך זה יהיה בר ביצוע? אין לי שום דרך לדעת, ולא לאף אחד אחר כאן. אתה הבן אדם שהניחוש שלו בנושא יהיה הכי מושכל, ועדיין זה יהיה לא יותר מניחוש. אי אפשר לדעת מה יהיה המצב הכלכלי שלך בעוד תשע שנים, המצב המשפחתי שלך, האם תרגיש מוכנות להתחיל ללמוד שוב... אני יכולה רק לציין כמה נקודות שלדעתי כדאי שתשקול כשאתה מגיע להחלטה: אתה אומר שלעסוק ברפואה היה החלום שלך מאז ומתמיד. האם אתה יודע איך החלום הזה הולך להפוך למציאות - כלומר, למדת פעם משהו בנושא? התנדבת במד"א/בבית חולים? מה מקור הידע שלך בנושא? מה תהיה מוכן להקריב - שנה של שיפורי פסיכומטרי? ללמוד בארץ אחרת? אתה אומר גם שהתוכנית (תלפיות?) מושכת אותך - שוב, על בסיס מה? ומה האופציות האחרות שיש לך בצבא אם לא תלך לשם? מה הכוונה ב"דוחפים אותי ללכת לשם"? (מי דוחף אותך? אנשים שהיו בתוכנית או אנשים שיודעים שזה סופר יוקרתי?) מה המחיר שתצטרך לשלם (אם יש כזה) אם תרצה לפרוש באמצע? האם אתה רוצה להקדיש לזה תשע שנים כשאתה מתכנן אחרי זה ללמוד משהו שהקשר שלו לכל ההשקעה הזאת יהיה קלוש עד לא קיים, או שאתה בכלל רוצה לשלב? איזה אופציות יש לשילובים כאלה (M.D/PH.D? מחקר?) ולגבי השאלה עצמה, מה אני הייתי עושה במקומך? - אני אישית בגיל הזה לא הייתי מוכנה (גם not willing וגם not ready) להתחייב לתשע שנים לשום דבר, לא משנה מה היתרונות...

 

[פולני18]

תודה רבה על התגובה..

אני לא אומר חלום ומתכוון לאיזה משהו מופשט שאני לא מכיר. אני מכיר את התחום טוב מאוד, יודע כמה קשה להסתדר בו מבחינה כלכלית ונפשית, גם בבית הספר אני לומד מקצוע שקשור קשר ישיר לרפואה. אני מכיר רופאים ואנשים שסיימו לימודי רפואה לאחרונה, ואפילו אנשים שלומדים רפואה אחרי שכבר סיימו דוקטורט גם בגיל מבוגר ומבין כי הדבר אפשרי. את הפסיכומטרי עשיתי כדי להתקבל לרפואה, אך בסופו של דבר ויתרתי על עתודה רפואית (בעיקר בגלל המחשבה על ההפסקה הארוכה בין סוף הלימודים לבין תחילת ההתמחות). אני מוכן לתת מעצמי הרבה כי אני חושב שזה הדבר שהכי מתאים לי והכי מעניין אותי לעשות.. ובאותו הזמן אני גם מכיר את תכנית תלפיות די מקרוב, דיברתי עם הרבה בוגרים וחניכים, אני יודע שהלימודים והתפקיד שבא אחריהם מעניינים אותי מאוד. הבעיה הכי גדולה היא שאין קשר בין שני התחומים, וזה מעבר חד מאוד כמו שאמרת, וממה שידוע לי אין דרך לשלב בין התחומים. ובקשר לדוחפים אותי ללכת לשם, כל מי שדיברתי איתו - בוגרי תלפיות, אנשים שמכירים בוגרים, המשפחה המליצו מאוד שאלך לשם. אין לי חלופות שקשורות לתלפיות אם לא אלך לשם - בעיקרון זה או תלפיות או קרבי. אני יודע שאם אלך למסלול קרבי אני אתחרט כל שלוש השנים של השירות שויתרתי על תלפיות (וצרפי לזה את המשפחה שמנסה "להניא" אותי מלבחור במסלול של רפואה כי הם חושבים שתלפיות יותר מתאים לי), אך מצד שני אני לא יודע עד כמה זה חכם להתחיל מסלול של מחקר ופיתוח (שללא ספק מבטיח ביטחון כלכלי) ולעבור משם למצב של סטודנט לרפואה.

 

[Bgm]

דעתי בנושא

בתור אחד שהתחיל תואר ברפואה בגיל 27 (אמנם ב-4 שנתי, אבל יש איתי בכיתה גם הרבה יותר מבוגרים), אני חושב שזה ממש לא מאוחר מדי. אני מכיר מישהו שהיה טייס בצבא, השתחרר אחרי 6-7 שנים, והלך ללמוד רפואה, כך שגם זה אפשרי. גם הוא השלים תואר בפיזיקה אם אני לא טועה במהלך השירות. אחרי שתסיים את הצבא תוכל להרשם לתכנית 4 שנתית באותו גיל כמוני, בת"א או בכל מקום אחר שיציע תכנית כזו עד אז (וככה"נ יהיו עוד תכניות כאלו, בגליל כמעט בודאות תהיה), ואני לא חושב שתהיה לך בעיה להתקבל, בטח עם רקע כמו שלך ונתונים כמו שלך. לדעתי, אם אתה חושב שתהנה בתלפיות ושיש לך מה להרוויח מהתכנית הזו, לך על זה, זה לא אומר שלא תוכל להתחיל מחדש בגיל 27.

 

[פולני18]

תודה רבה.. ../images/Emo13.gif

אני חייב לציין לטובה שהתגובות פה מעודדות למדי. ובקשר לתכנית ה-4 שנתית, היא נשמעת מצויינת - אבל ממה שהבנתי היא דורשת השלמה של 7 קורסים, כך שבעצם עדיף להיכנס לתכנית הרגילה כבר, לא? התסריט שהיה לי בראש זה מצב של "או או", ולא לעשות את שניהם - כבר חשבתי לוותר על אחד מהם.

 

[lilo4]

דעתי האישית

אני כותבת "ממרומי" גיל 22, בשלב שבו אני עדיין מנסה להתקבל ללימודי רפואה. כמו שנכתב כאן- אין פה תשובת קסם, ואף אחד לא יכול להגיד בשבילך מה טוב לך, ואף אחד לא יודע מה יהיה בגיל 27 [או אפילו בעוד שעתיים....] בעבר הייתי מאוד "לחוצה" להשתחרר מהצבא, להתחיל לעבוד, להתחיל ללמוד. הרגשתי שאם דברים לא יקרו מהר, סימן שאני תקועה במקום. לפני ארבעה חודשים סבתא שלי נפטרה, וזה הכניס אותי מאוד מאוד מאוד לפרופורציות. כל השנים הערצתי אותה על הכוחות שלה ועל העובדה שכל החיים היא דחפה קדימה- עלתה לארץ בגיל צעיר, למרות שהיא לא סיימה בית ספר יסודי מעולם, היא ידעה 4 שפות- כולל קריאה וכתיבה. בתקופות הקשות היא עבדה ב-2 עבודות, ואיפה שרק יכלה היא התקדמה. בקיצור, קלטת את הטיפוס

ופתאום כשהיא נפטרה הבנתי שככה או ככה, כל זה יגמר יום אחד. ואני רוצה לחיות בידיעה שלא משנה מתי זה יקרה, אני עושה את הכי טוב שאני יכולה ומשתדלת להנות מהדרך הכי הרבה שאני יכולה. ויותר מזה- סבתא שלי כל הזמן הייתה שקועה בעבודה, בניסיון להרוויח עוד קצת, לקנות לילדים שלה עוד קצת. בסופו של דבר היא הרגישה החמצה כי כל החיים היא רדפה אחרי משהו. ואני אומרת- אם יש משהו שאתה רוצה לעשות, תעשה אותו. תהנה ממנו עד הסוף, הניסיון הזה רק יתרום לך. לגבי רפואה- אני אישית הרגשתי בצבא שאני חייבת "לברוח" קצת מהנושא ולעשות דברים אחרים לגמרי, רק כדי להגיד לעצמי "הייתי, עשיתי, ולא הצלחתי להחלים מחיידק הרפואה". אני לא יודעת איזה תוכניות יהיו פתוחות בפניך בעוד 9 שנים, האם תצטרך לעשות מסלול של 7 שנים או של 4 שנים. קח בחשבון שתוחלת חיים ממוצעת נעה בין 70 ל-80 שנים. קח בחשבון שהגיל הזה רק עולה, ובהתאמה גם גיל הפנסיה הולך ומתרחק

אני בעצם רוצה להגיד שיהיה לך מספיק זמן לעשות את הכל. וקח בחשבון שאם תתעורר עוד 20 שנה ותגלה שלא הלכת לרפואה- כנראה שזה מה שהיה נכון לך באותו הזמן. יש אנשים שיקראו את ההודעה הזו ויחשבו שאני לא הכי שפויה, ובטוח חיה בסרט. אז כן, אני חיה בסרט. אבל זו תפיסת העולם שלי והיא זו שמובילה אותי קדימה. ואני מניחה שיש פה כמה חבר'ה שהלכו נגד הזרם ורדפו אחרי החלום שלהם, גם בגיל 27

 

[פולני18]

עדיף לחיות בסרט מאשר לוותר על הכל מראש, לא?

אין לי מה להוסיף מלבד זה שאת צודקת. ובקשר לעניין "חיידק הרפואה", זה משהו שלא חשבתי עליו (כי כבר כל כך הרבה שנים זה קיים אצלי...), אבל אני מסכים עם זה. אה, ותודה רבה, הצלחת לעודד אותי קצת אחרי שאני כמה ימים מטריד את עצמי במחשבות של "מה יהיה...?".

 

[lilo4]

מה יהיה? לא יודעת מה יהיה

אף אחד לא יודע. תראה, קל מאוד לדבר- גם אני מוצאת את עצמי נכנסת ללופים אינסופיים של דאגה וחרדות לגבי העתיד. לאט לאט אני מנסה להרגיע את עצמי וללמד את עצמי לא לדאוג מהדברים האלה. אני לא אומרת שצריך לזרוק את הכל לעזאזל, להיפך. כן צריך לחלום, לקוות ולתכנן לעתיד. אבל לא צריך להיכנס לפאניקה מכל דבר, ובטח לא צריך ללכת עם הזרם. מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאנשים אחרים, ואם יש משהו שלמדתי זה שדווקא אנשים שאמרו לי דברים שליליים על המחשבות והחלומות שלי, הם אנשים שרצו גם ללכת נגד הזרם והחליטו לא.. ועכשיו מאוד קשה להם לפרגן

ובכל מקרה, גיליתי שלא תמיד מתאים לי ללכת עם הזרם, ובסופו של יום אלה החיים שלי והבחירות שלי, ורק אני משלמת עליהם את המחיר

 

[nimrodko7]

../images/Emo161.gif ואפילו בגיל 30...

 

[transman]

אם זה "תלפיות" אז קח רבע סנט

אל תלך לתלפיות אם זה לא דחף שלך מהבטן(כמו רפואה). מאידך, אם אתה רוצה גם וגם, לך על זה. הרפואה תחכה, ותלמד כמה וכמה דברים שיעזרו לך להיות מדען טוב ורופא טוב בהמשך. דבר עם מחזורים מעליך, בטוח יהיה מישהו עם תובנה לגבי המשך דרכך. לגבי הפסיכומטרי, התקבלתי לתלפיות עם 733 (והודחתי אחרי שנה אחת, לא סייימתי. אל תדאג, מעטים מאוד מודחים) וכמעט 20 שנה אח"כ עשיתי שוב: 752. באוני' העברית הציון הישן היה עדיין בתוקף..., בשאר זה 10 שנים, ושום דבר לא מונע ממך להבחן פעם אחר פעם אחר פעם במהלך השנים כי כל המוסדות לדעתי מקבלים את הציון הטוב ביותר שבתוקף. שים לב רק שבתלפיות הממוצע לא משהו ויש מוסדות שמתחשבים בממוצע התואר יותר מדי בקבלה לרפואה (ושוב, האוני' העברית מתעלמים ממנו אם הבגרות מייצרת סכם גבוה יותר).