צריך להקים קבוצה לאנשים שסובלים מדחייה חברתית

מילקי110

New member
צריך להקים קבוצה לאנשים שסובלים מדחייה חברתית

* חרדה חברתית זה נחמד- אבל יש שם אנשים גם עם בני זוג שהבעייה שלם זה להכיר אנשים חדשים

או קבוצה לאנשים חסרי חיים .

* אתמול יצאתי עם חברתי לקניון , היא אכן מצליחה לעודד את רוחי- היא אמרה לי שאני נראית מדהים , וגם אחרי שנפרדנו היא שלחה לי מסרון ואמרה את נראית פשוט מדהים

איזו חמודה היא , היא בכלל משהו מיוחד באמת.

אבל היום בעבודה היה זוועתי כרגיל אני יודעת שאני מדברת על זה כל הזמן אבל זה מציק לי מאד , כפי שסיפרתי אני בן אדם דחוי בעבודה .

מה שעושים שם בהפסקה : חלק אוכלים ואז יוצאים החוצה לרחבה , ולי בד"כ אין עם מי לצאת החוצה אז אני עומדת לבד , היום ראיתי איזו מישהי שהבנתי שחזרה מחופשת לידה לא מזמן

והצעתי לה שניצא ואז היא אמרה לי : כבר כמעט נגמר , למרות שהיו עוד עשר דקות ואני ידעתי שזה בגלל שהיא לא רוצה לצאת איתי .

ראש הצוות בעבודה זאת מישהי שקודמה לאחרונה מתוך העם , עוד כאשר היא הייתה כמונו היא בקושי הייתה אומרת לי שלום אבל בגלל שהיא רצתה שיקדמו אותה ובישביל להראות שהיא בסדר עם כולם אז

הייתה תקופה שהיא הייתה כן משוחחת איתי , ואפילו קרה שירדו לי דמעות פעם והיא באה ושאלה אותי מה קרה , אבל כיום כאשר היא מגיעה היא לא אומרת לי שלום בכלל , והיום בהפסקה היא ישבה עם זאת שחזרה מחופשת לידה

( שהיא אגב עובדת איתנו חודש , אבל רציתי לציין שהיא לא מהקבועים והנה גם "חדשים" לא רוצים איתי שם כלום ) וכאשר שאלתי את הבחורה האם היא רוצה לצאת החוצה אז המנהלת חשבה שפניתי אליה ואמרה " אין לי כוח " יש לציין

שהיא בהריון מתקדם , אבל בהפסקה שלאחריה שזאת הפסקה קצרה , אז היא והבחורה שחזרה מהפסקת לידה שתיהן יצאו . מיס אין לי כוח , ועוד מעט נגמר .

אתם מבינים ? שלא לדבר על אלה שמתעלמים ממני לחלוטין , והנה אני עושה מאמצים להתקרב , אני מנסה ליום ולגשת לאנשים והם דוחים אותי .

* בהפסקה שלאחריה : פניתי לקבועה זאת שמסתובבת עם המוגבלת , והן יצאו איתי החוצה , ואז קרה הלא ייאמן הילד זה שחשבתי שלא מדבר איתי פנה אליי בהפסקה ומה אני עשיתי האם הייתי מרוצה , לא ולא , הייתי עסוקה

בלראות את המנהלת עם הבחורה ולהתבאס מזה , או לראות במרחק ברחבה את הבנות שיושבות ולועגות לי .

וכן הן לעגו לי , זאת לא חרדה חברתית הן אכן לעגו לי . גם ככה אותה אחת שהייתי קוראת לה קבועה הסיבה שהיא מסתובבת עם המוגבלת הזאת זה בגלל שהיא מרחמת עליה

אבל המוגבלת הזאת כזאת חסרת מודעות עצמית שהיא לא רואה את זה , כל הזמן היא נדבקת אליה , היא אוהבת אותה מאותן סיבות שאני , שהיא בחורה טובה ולא מזיקה כמו יתר הבנות הרעות שם

* אותה מוגבלת גם פעם הייתה יושבת בצהריים עם חבורת הבנות ששונאת שם את כולם , והיא לא ראתה שהן בכלל לא רוצות אותה כי היא מוגבלת ואיטית .

** נמאס לי מהכל , כל מה שכתבתי למעלה יישמע כאילו כתב את זה נער או נערה בגיל 15 , 16 , אבל זאת המציאות שלי וזה תמיד היה ככה , תמיד היה לי קשה בחברה ועד היום

ויצא לכם לראות מקרוב את מה שאני אומרת כל הזמן שאנשים לא רוצים אותי , ואני יודעת שאמרתם לא לכתוב על אנשים מהפורום , אבל הנה לכם , קיבלתם הוכחה לזה שאני דוברת אמת .

** הייתי רוצה לשמוע סיבה , מה הסיבה לאנטיות של אנשים כלפיי , בקבוצה של החרדה החברתית אמרו לי שאולי אני משדרת משהו של : אל תתקרבו אליי , אבל הנה אני מנסה ליזום ואנשים דוחים אותי .


בשבוע שעבר ניסיתי ליזום שיחה עם אישה שגם אין לה שם קשר עם אף אחד חוץ מבחורה אחת שלפעמים היא יוצאת איתה להפסקה אבל בד"כ היא יושבת לבד , והיא דיברה איתי אבל עם היא רואה אותי עומדת לבד

היא לא ניגשת אליי , ובכלל היא אישה ששונאת שם את כולם , היא רבה שם פעם עם איזו מישהי , וגם היא אחת כזאת שיש לה מה להגיד על כל אחד , כאשר היא הייתה ממש חדשה היא הייתה אומרת לי : איזה אידיוט ההוא ,

איזו פרחה זאת .... אבל עדיין הלוואי וידעתי מה הסיבה לאנטיות כלפיי , נסיתי לשאול בקבוצה של החרדה החברתית אבל הנה גם כאשר אני יוזמת אנשים דוחים

כמו כן זה קורה לי גם בקבוצה של "לבב" ששם לפני ואחרי הקבוצה אף אחד לא רוצה איתי כלום , הבנות האלה מהקבוצה אני רואה בעינהן את האנטיות , בקבוצה של החרדה החברתית , גם שם אחרי הקבוצה אף אחד לא מדבר איתי

בכלל , ולא נראה לי שזה בגלל שהם סובלים מחרדה חברתית כי אחד עם השני הם מדברים , בחור אחד משם ראה אותי בחוץ לאחר הקבוצה ופשוט הייתי כאוויר .

* מה יש בי שגורם לאנשים להגיב כך , אני לא יודעת . וזה כואב לי מאד . עצוב שאלה הם חיי ולאנשים אחרים הולך יופי בחיים , וכן אני יודעת שסיפרתי ששמעתי על אנשים שאין להם חברים בכלל והנה לי יש חברה אחת ועוד מכרה

אבל עדיין , לעבוד בעבודת הכלום שלי ועוד להיות שם דחויה חברתית , אבל לחלוטין , אני והמנודה אנחנו האנשים הכי שנואים שם , המנודה די בצדק כי היא קצת קוקו , למרות שלעיתים אני חושבת שהם רעים אליה מאד

מה יהיה איתי ? זה גם ממש לא מעודד אותי לשמוע שלאנשים אין חברים , גם לי הייתה תקופה של שנים שלא היו לי חברים בכלל , ואני יודעת מה זה, גם כיום עם שתי "החברות" אני במצב קשה מאד כך שזה ממש לא משמח אותי לדעת שיש

עוד כאלה . זה גם לא משפר את חיי שלי , לדעת שיש עוד מישהו שסובל , ולפעמים נראה לי שהסבל שלי כזה קשה שאני לא יכולה להכיל כאב של אחרים , כלומר : אם אני קוראת בעיתון לדוגמא על הטייסים האלה שנהרגו אז זה עצוב לי מאד

אין ספק , אבל כאשר אנשים בקבוצה חולקים דברים קשים , אני מרגישה דברים זה כן , אבל קשה לי להכיל את זה , גם ניסיתי לעזור בקבוצה אכן כאשר דיברו אז השתתפתי .
 

אופירA

New member
מנהל
אין ספק שהוכחת הוכחה ניצחת -

שאנשים באופן שיטתי לא רוצים את חברתך (ושכאשר מישהו לפעמים רוצה, זה לא גורם לך לסיפוק, כי את רוצה דווקא את מי שלא רוצה).

את חוזרת ושואלת למה, ואני חוזרת ואומרת לך שלא חשוב למה. כבר הסבירו לך כמה פעמים למה, ואת ממשיכה לשאול למה וזה לא מקדם אותך.
ושוב נחזור ונגיד לך, שמה שמשנה זה מה תעשי עם המציאות הזו.
העובדות ידועות. לא מתווכחים עליהן. השאלה מה לעשות?
להמשיך לעשות מה שעשית עד היום? העובדות מלמדות שזה לא מספיק לחולל שינוי.
זה מספיק רק כדי להוכיח ש"הנה, את לא אשמה", אז זה לא תלוי בך.

נכון, את לא אשמה.
אבל זה תלוי בך, השינוי.

נכון שעשית ניתוח, ועברת תחושות קשות של איבוד הנאה מלזלול הרבה? אבל במשך הזמן התרחש שינוי, שמרגיש לך כדאי?
למה שלא תעשי שינוי כזה גם בהתנהגות עם אנשים ועם עצמך? למה שלא תסכימי לסבול קושי כדי להשתנות?
ממילא את סובלת נורא, ולא חל שינוי. אז כדאי לך לסבול כדי לחולל שינוי.

1.את מסכימה בחצי השנה הקרובה לקבל בהשלמה את זה שבעבודה לא רוצים בד"כ לצאת איתך החוצה, רק לעיתים רחוקות, ורק 2-3 אנשים? לא להעלב ולא להתמרמר, להיכנע למציאות?
2.את מסכימה שאם הצעת ולא רצו, אז לפעמים לצאת לבד, ולפעמים לא לצאת בכלל החוצה בהפסקה, אלא לשבת ולקרוא עיתון, ספר, לפתור תשבץ, לשחק באיזה משחק, לכתוב בפורום וכד'?
3.את מסכימה להפסיק להציע למי שלא רוצה בכלל, ולהציע רק לשתיים-שלוש שלפעמים כן רוצות?
4.את מסכימה לאסור על עצמך להסתכל על אלו שלא רוצים אותך, ואלו שצוחקים עלייך? את נהנית מההתעללות העצמית הזו ומכורה אליה. אם לא תיגמלי ממנה לא יתחולל שינוי.
5.את מסכימה לשנן לעצמך במחשבה את כל מה שכתבנו לך בחודשים האחרונים, איך לחשוב נכון? למשל: אני לא רוצה את מי שלא רוצה בחברתי.
6.את מסכימה להתרגל לחבב את עצמך כמות שאת, עם המוזרות, ולחשוב הרבה על החוזקות שלך, ולשנן לעצמך אותן?
7.את מסכימה לעבור על כל הפוסטים שלך, לקרוא את ההודעות שנתנו לך תשובות, רעיונות והצעות פעולה, להדפיס בוורד ולהכין לך חוברת קטנה, שתקראי בה מידי פעם?

7 צעדים. לא קלים, אבל נסבלים ואפשריים. יש עוד המון, אבל אי אפשר להעמיס הכל בבת אחת.
אם תוך חצי שנה לא מתחולל שינוי מורגש - אני צנצנת.
 

שחר בן31

New member
אופירA - אם יש דבר מושלם בעולם הזה...

זו התגובה הזאת.

 

marsupia

New member
אני תומכת בהצעה. להדפיס חוברת ולקרוא בה!

וגם הדברים האחרים שאופירה הציעה.
אין מה לעשות, כשהחיים מבלבלים צריך להתייחס אליהם כמו לתרגיל במתמטיקה - בשכלתנות, בשקדנות, ועם עזרים טכניים.
מילקי, אל תקחי את מה שאנחנו אומרים לך כתורה מסיני ותפסיקי לחשוב בשביל עצמך- תקחי רק את הדברים שהסכמת איתם כשקראת אותם (אפילו אם אח"כ החלטת לפקפק)- קחי את הדברים האלו ותדפיסי אותם. ואל תאמיני לנו רק כי אנחנו אומרות, תנסי בעצמך, אבל תנסי באמת, לא כדי לצאת ידי חובה. תנסי בצורה שתוכלי להאמין לעצמך כשתגידי ניסיתי. רק אחרי שתעשי את זה תהיי באמת ראויה לשפוט מה אמיתי.
 

מילקי110

New member
אני דווקא מביאה איתי עיתון מידי יום

כל יום אני לוקחת ישראל היום , אבל מרוב לחץ כל הזמן אני גם לא מצליחה לקרוא מה כתוב שם

* אני מקבלת את מה שאת אומרת ואני אנסה את זה , אבל ראי שדווקא אני כן מנסה לעשות שינוי ולא רק ע"י הניתוח , הנה הקבוצה של לבב

הקבוצה הנוספת שאליה התחלתי ללכת , והיי גם בקבוצה של לבב , ההיכרות עם המכרה לא קרה בפעם הראשונה , נכון שהייתה לנו שם איזו פעילות והתחברנו

אבל היא הזמינה אותי איתן לנמל רק אחרי איזה חודש וקצת שהייתי בקבוצה , וזה יפה אבל זה בנות , מה עם בן זוג , מה אני יעשה בקטע הזה ?

* זה גם נורא ההשוואות האלה עם אחרים הידיעה שאתה כישלון גמור , בעוד שלדוגמא ילדים של החברים של ההורים שלי הם מרחק שנות אור ממני

אחת מוצלחת בעצמה ונשואה לרופא , אחת הכירה את החבר שלה עוד בבית הספר התיכון .

לי היה סיוט בתיכון שנאתי כל רגע . אני אנסה לעשות מה שאת אומרת , וחוץ מזה שאני לא ידעתי מראש שלא ירצו לצאת איתי החוצה , הצעתי את זה למישהי שהיא יחסית חדשה לי

וגם הפגישה אני לא יכלתי לחזות מראש שלא ירצו שום קשר איתי , אבל זה לא מה שמדיר שינה כרגע מעיניי , אלא המצב הכללי , כולל המחשבות האלה , שאני כישלון של החיים , ושרק סבל יש כאן

יש גם כמה רגעים נחמדים , כמו הבילוי עם חברתי בקניון , הבילוי בשבוע שעבר בבית הקפה עם הבחורה מהקבוצה , אבל אחרי זה בגלל העבודה הזאת זה צולל בחזרה , וכמובן הידיעה המתמדת איפה אני ואיפה אחרים נמצאים

וכן אני אנסה את מה שאמרת למרות שכפי שאמרתי אני לוקחת עיתון יום יום , ואני אכן יוצאת לבד לפעמים וסופגת לעג מאנשים , ואני חושבת שעצם העובדה שיש לי ח"ח ושאני מנסה ליזום דברים זה דבר יפה מאד , זה גורם לי סבל

אבל הנה אני מנסה לעשות דברים - ושוב מה זה הדברים האלה לעומת מה שלאחרים יש .
 

marsupia

New member
תפסיקי לחפש סיבות בנרות להרגיש ש

להרגיש שמה שהצלחת לעשות הוא לא מספיק טוב.
את פשוט מחפשת בנרות סיבות לחשוב ככה, ואת מוצאת סיבות ממש קלושות- בחייך, יצרו איתך קשר אחרי חודש ולא מהיום הראשון וזה גורם לך להרגיש לא מספיק טובה? לקשרים בדרך כלל לוקח זמן, ורק האנשים התוססים והמוחצנים והמיומנים יותר הם אלו שיוצרים סביבם חבר'ה מהיום הראשון.
וכבר את קופצת ואומרת- אבל היא בת אז זה לא מספיק טוב כי מה עם בנים? חכי שניה, תהני מההתקדמות הנוכחית לפני שאת קופצת שלב. מה חשבת, שתגיעי כבחורה עם ח"ח לקבוצה פעם ראשונה ומיד תמצאי לך בן זוג? עוד לפני ששינית משהו בגישה וביכולות כדי לגרום לזה לקרות? לא באמת חשבת שזה מה שיקרה, אז למה את מאוכזבת כל כך? קרה דבר טוב וגדול שלא ציפית שיקרה ובמקום להתעודד מזה את מתאכזבת על כך שלא קרה דבר עוד יותר גדול שעוד יותר לא ציפית שיקרה. את רואה מה את עושה לעצמך?
 
אני חייבת לומר -

אני מאוד נהנית לקרוא את התגובות שלך.
את בחורה חכמה ורגישה ואני בעצמי משכילה מהן.
ישר כח
 

כאב 8

Member
יש הרבה אנשים

שבעבודה אין להם חברה ובחיים הפרטיים יש להם
אז לא הכל מקבלים בחיים
קחי באיזון דברים
את חמודה .
 

אופירA

New member
מנהל
קודם כל אין סיבה להתנצל

ברור שאת מנסה לעשות דברים כל הזמן.
אמרנו לך כבר שאלו החוזקות שלך. אין צורך לשכנע אותנו - כולנו יודעים שאת מנסה לעשות דברים כל הזמן.
אפילו הדברים שלא הצליחו לך, שנכשלו בגדול, הם ניסיונות שלך לעשות דברים כל הזמן.

פשוט הסתכלתי על מה שאת עושה, שלא מצליח לך, וביקשתי לשבור את המעגל של הניסיונות הלא מוצלחים. לעשות שינוי בכיוון של העשייה, למטרת קשר עם עצמך, חיבור עם עצמך.
שתתני לעצמך זמן לבדוק אם את אוהבת לקרוא עיתון. אם את אוהבת לפתור תשבץ (אני מכורה!). אם את מצליחה להיות רגועה ולקבל את העובדה שזו המציאות כרגע, לא אוהבים אותך. לא רוצים לצאת איתך החוצה. תהיי עם עצמך, ועם המעט אנשים שלפעמים כן רוצים לצאת איתך.

מעגל הקסמים שאני רוצה לשבור, הוא המעגל שבו את עושה דברים רק כדי להוכיח לעצמך שהם לא מצליחים... כי הנפש שלך בתת המודע לא רוצה שהם יצליחו. היא רגועה כאשר הם לא מצליחים. היא רגועה כאשר את מאמינה ששונאים אותך, שאת דחויה, שאת כישלון, שאת בעיה, שיש לך טירוף.
הרצון התת מודע הזה גורם לך להתנהג בהתנהגויות שגורמות לאנשים לדחות אותך, להתרחק ממך, התנהגויות שמבטאות בעיה, טירוף, כישלון. כלומר גורם להגשמת הרצון בפועל. ואז כמובן שלא מצליח לך.
אני מנסה שתעשי מעשים שונים, התנהגויות שונות, לא מהסוג שאת רגילה, לא מהסוג שהתת מודע שלך רוצה. תקראי, תעסיקי את עצמך, תצאי לבד - אבל בתנאי שאת מוותרת על ההשוואות לאחרים והעיסוק במחשבות של "צוחקים עלי". אם בעבודה לא טוב לך לצאת לבד כי לועגים לך - תישארי במטבח. לנמל - תצאי לבד, ותימנעי מההשוואות. תסכימי לוותר על ההשוואות לאחרים. הן משרתות את הרצון התת מודע שיהיה לך רע.
תלמדי להיות במציאות כמות שהיא, ולהיות סבלנית. ללכת לעבודה עם המציאות ולהתנהג בהתאם למציאות. ללכת לקבוצה כנ"ל. ללכת לבלות כנ"ל. ולטיול כנ"ל. גם לטוב וגם לרע - ללכת מתוך קבלה והסכמה. אין קשר ביניהם. אחד לא על חשבון השני. יש לך בעיה, אז רע לך בגללה. הטיול נחמד ונעים, אז הוא טוב. אין סתירה. לא צריך כל הזמן למדוד אם זה שווה או לא. לא צריך כל הזמן לשאול שאלות למה זה טוב, מה יהיה עם מה שלא טוב. צריך לחיות מה שקורה כרגע, בין אם זה נעים ובין אם זה לא נעים. לעבור את מה שקורה כאן ועכשיו, בלי יותר מידי מחשבות ופרשנויות.
 

לא רק OCD

New member
יש לי שאלה, אולי קצת מוזרה

למה בעצם את כל כך רוצה לבלות את ההפסקה שלך עם האנשים בעבודה?
לפי התיאור שלך, כל האנשים שם מגעילים: זאת מוגבלת, ההיא שקרנית, השלישית אינטרסנטית והרביעית שונאת את כולם.
היחידה שעושה חשק להעביר איתה זמן פנוי היא החברה מתחילת הפוסט שלך, שהיו לך דברים נחמדים להגיד עליה :)
 

מילקי110

New member
קודם כל תודה רבה על התגובות

מרסיפיה , אופירה כמובן , לכולם

אני רוצה לא רוצה לבלות עם כל אחד מהעבודה אבל אני זקוקה לחברה

את הבחורה מתחילת הפוסט לא יוצא לי לפגוש כל יום לצערי גם אותה אגב הכרתי בעבודה

בזמנו היינו יוצאות להפסקה כל יום היא ואני .

בגלל שהאנשים בעבודה לא אוהבים אותי אני מריגשה יותר מתמיד שאני כמו זקוקה לאישור שלהם

ואני גם אוהבת חברה , האמת שלא הייתי רוצה לבלות עם המוגבלת-איטית והאמת שאף אחד שם כולם מרחמים עליה אבל היא לא רואה את זה

וזה נחמד לי בהפסקה להחליף מילה עם איזה בן אדם .

* ובושא אחר: אבא שלי שוב הגיע היום לשתי דקות והלך , מחר הוא צפוי להגיע שוב לדקה - זה משגע אותי

היום ניסיתי לעשות כיף שוב נסעתי לנמל ת"א , טיילי על המזח והלכתי לשוק האיכרים , להגיד שנהיתי - ככה ככה , ולא רק בגלל החום

המילה "הנאה" קשה לי , פשוט לא כיף להיות לבד , נהניתי אז כאשר הלכתי עם שתי בנות לנמל זה כן

אני בן אדם שזקוק לאנשים , ואגב רק מהלבד והקשר עם ההורים רק בגלל זה כל השדים יוצאים , כאשר נפגשתי השבוע עם חברתי הטובה חשתי נורמלית לגמרי

הלכנו לקניון התסובבנו , ישבנו באיזה מקום , והיא כזאת מהממת , פשוט טיפוס חיובי , המחמאות שלה , היא מחבקת אותי כאשר היא רואה אותי , היא אומרת לי שהיא מתגעגעת אליי

איזה כיף לי . היא אגב אדם שאנשים אוהבים , אין לה בעיות חברתיות כמו שלי , אבל היא גם באה מרקע אחר , יש לה משפחה חמה , היא לא לבד , קשה לה לשמור על קשרים עם אנשים

ועצם הקשר שלה איתי זה הישג בישבילה , היו לה בעבר חברות מאד טובות בעבודהועם אף אחת היא לא בקשר רק איתי .

** רע לי הערב הזה , הישיבה מול הטלוויזיה - אני כל הזמן חושבת שכל עוד אני בריאה אני צריכה לעשות דברים ולא לשבת מול הטלוויזיה כי יש מספיק זמן לקראת סוף החיים לעשות את זה

אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי יוצאת למקום בילוי לבד , גם לפעמים משתלטת עליי עייפות נוראית ואני חשה שאני לא יכולה לעשות כלום .

אני גאה בעצמי שנסעתי לנמל , גם בשבוע שעבר נסעתי , נראה לי שאני יהפוך את זה למנהג , נראה לי שלמרות שאני לא מרגישה הנאה , עדיין הים , השמש , הברווזים , המזח , שוק האיכרים נראה לי שזה עושה טוב

עצם העובדה שאני כבר לא רק הולכת לסופר וחוזרת הביתה זה אומר משהו . הנפש רוצה לצאת החוצה , וזה מקום עם דברים חיוביים , ואני גם אדם שנורא אוהב מים וים ושמש , ואוויר אז זה טוב לי - גם אם קשה עם הלבד עדיין

אני גאה בעצמי .

* נקודה אחרונה : השבוע התקשרתי שוב למקום של ליל הסדר , פחדתי מאד מאחר ולא שמעתי מהם ,והבחורה אמרה שיש זמן

שאלתי אותנ עם זה שהיא רשמה אותי אומר שזה בטוח שאוכל להשתתף בסדר שלהם והיא אמרה שכן , אבל עדיין יש בי חשש גדול שזה לא יסתדר

שהם לא יחזרו אליי , היא אמרה שיש עוד זמן אבל הסדר זה אוטוטו . זה מעורר בי חרדה גדולה , אני לא אדם דתי ולא ברור לי למה כל כך חשוב לי הסדר הזה אבל עדיין..

זה מעורר בי חרדה גדולה ליל הסדר במקום הזה בגלל שהיא עוד לא נתנה לי פרטים , אם היא הייתה אומרת לי תראי זה ב - 25 לחודש , אנחנו מתחילם ב..... את צריכה להביא X

הייתי נרגעת , אבל בגלל שהיא אמרה לי שיחזרו אליי ולא חזרו ואני שוב התקשרתי , אז הז מלחיץ אותי . כמובן התחושה הרגילה שאולי נשמעתי לה לא בסדר והיא לא רוצה אותי בסדר שלהם

מה שנראה לי מופרח אבל עדיין , חרדה גדולה מהסיפור הזה .
 

boy in the well

New member
יש איזה סיפור שכתבתי פעם על משהו דומה. בבקשה:

גוּד בּוֹי

היי, קוראים לי יואב, ואני לומד בכיתה ט' בתיכון שנחשב לתיכון הכי טוב באזור. אני תלמיד טוב, יש לי ציונים טובים, אני חביב על כל המורים בגלל שאני משתתף הרבה בשיעורים ועונה תשובות חכמות. אני גם פעיל במועצת התלמידים, ואפילו הייתי בראשה כמה זמן. יש לי משקפיים עבות, שיער קצר, וגשר בשיניים. אין לי חברה למרות שיש לי כמה ידידות טובות, אבל אני חושב שזה רק בגלל שהן רוצות שאעשה להן את שיעורי הבית, והן גם לוקחות ממני את סיכומי השיעור לפני המבחנים, נדמה לי שאחת מהם מחבבת אותי, אבל אני לא בטוח. אני אהבתי את בית הספר ומאד נהניתי ממנו, עד שיום אחד הכל השתנה...

1

"חנון". מישהו צעק בחצר.
"חנון". שוב.
"אתם מדברים אליי?" הסתובבתי ופניתי לחבורת הנערים.
"בדיוק, אליך. בוא, בוא, אנחנו רוצים לדבר איתך..."
"אני ממהר לכיתה. אתפוס אתכם בהזדמנות אחרת." אמרתי בפחד.
"אתה לא הולך לשום מקום." אמר הבכיר מביניהם.

הוא היה גבוה וחסון, לבש גופיה שחורה צמודה, מכנסי ג'ינס משופשפות, ונעל נעלי הליכה גבוהות. הוא נראה מאיים, וראיתי אותו הרבה בחצר, מרביץ לילדים חלשים ממנו. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני פתאום. פחדתי שהוא ירביץ גם לי. אבל עם כל הפחד הרגשתי גם שאני מסוגל להתמודד עם מה שלא יהיה, ולכן לא נסוגתי בריצה כמו שיכולתי, אלא פניתי אליו.

"כן, בחור? מה אתה רוצה?" ראיתי שהוא חייב להיות בכיתה י"ב עם הגובה הזה.
"איך קוראים לך?"
"יואב. למה אתה שואל?"
"יש לך חברה?"
"לא, ולך?"
"אני שואל פה את השאלות, אוקיי?"
"אוקיי, אוקיי, מה שתגיד, מה בכלל ...מה אתה רוצה ממני...?"
"אני לא רוצה כלום. רק שתעשה בשבילי מדי פעם כמה דברים, זה הכל. תלווה לי כסף, תביא לי את האוכל שלך, דברים קטנים כאלה. אתה נראה כזה ילד טוב, אז פשוט בא לי שנהיה חברים, אתה יודע..."
"לא. אני לא יודע. אתה רוצה לנצל אותי."
"הופה! הבחור שלנו יודע לדבר. לא כדאי לך להתעסק איתי." אמר וסימן לחבריו מאחורה לבוא.
"אתה לא תרביץ לי, אתה מבין?" אמרתי.
"מה אמרת?"
"אמרתי שאתם לא תרביצו לי. כי אני בחיים לא אתן לך או לחברים שלך פירור מהאוכל שלי, ולא אגורה מהכסף שלי, כי אתם לא מזיזים לי את השערה על הביצה השמאלית. אתם "פאקינג" כלום בשבילי, אתה מבין? אז תגיד טוב טוב לחברים שלך שילכו אחורה בחזרה, ואתם יכולים לחפש אותי בסיבוב. ביי." אמרתי והלכתי משם במהירות. לא ידעתי למה זה יגרום.

לאחר כמה ימים היה שקט, ולא ראיתי את הבחורים האלה בבית הספר, אבל תהיתי מה איתם.
לפתע באה אליי ילדה מכיתה י', שנה מעליי, ואמרה לי ששמעה איך עמדתי מול הבריונים של בית הספר ושנהפכתי לאגדה ושמדברים עליי הרבה במסדרונות. היא אמרה לי שתשמח לצאת איתי.
אני לא הבנתי מה קרה. עשיתי מה שכל אחד היה עושה. אבל אותו יום המשיך בכך שכולם הסתכלו עליי במסדרון בהערצה, והבנתי שמשהו גדול קרה. לא ידעתי מה. לא ידעתי למה גרמתי. אבל משהו קרה.

בצהרים, בא אליי ילד ממושקף ונמוך מכיתה ט2, שאף פעם לא התייחסתי אליו יותר מדי, ואמר לי. – "יואב, מהפכת החנונים החלה, והכל בזכותך..."


חלק 2

"מהפכת החנונים החלה..." – המשפט הזה הדהד בראשי הרבה זמן אחרי אותו יום. מה הם מצפים, שאהיה מנהיג שלהם? שנקים קבוצות? ארגונים? נתלה דגל עם ביל גייטס עליו, ונסגוד למחשב. אני לא מבין. אני בכלל לא חושב שאני חנון. אבל כנראה שהם חושבים שאני המנהיג שלהם. טוב, החלטתי לזרום, מה שיהיה יהיה ...

1

"היי, חמוד..." אמרה לי הילדה המקובלת ביותר בשכבה של כיתות יא'.
"כן? את רוצה את הסיכומים של כיתה ט' למבחן הבגרות או משהו כזה?" אמרתי בזלזול.
"לא, חמוד. מה פתאום. אני רוצה שתבוא איתי היום לסרט."
"סליחה... לא הבנתי את המשפט, לא שמעתי אותך אומרת שיעורי בית או סיכומים, שמעתי במקרה את המילה סרט, כנראה שלא שמעתי טוב.תסלחי לי. מה אמרת?"
"שמעת טוב מאד! אני מזמינה אותך לדייט."
"דייט?" שאלתי בחוסר הבנה.
"כן, ילד טוב שלי. דייט. עם נשיקה צרפתית גדולה בסופה."
"אוקיי, מה שתגידי..., מה גרם לך לעשות את זה?"
"אומרים שיש לך הרבה כוח כאן בבית הספר, ואני רוצה קצת מהכוח הזה. אתה התחלת את מהפכת החנונים. אתה צריך להיות גאה בעצמך. הסטטוס שלכם ממש השתנה. אתם נהייתם הדבר החם הבא."

על מה היא מדברת? הדבר החם הבא? אני בסה"כ ילד בכיתה ט' שאמר לכמה שמיניסטים מה שהוא חושב. איזה מהפכה ואיזה נעליים. אני לא מבין מה קורה סביבי. הכל נהיה מוזר מדי.
הסכמתי לצאת איתה. זו תהיה היציאה הראשונה שלי עם בחורה, וזו גם בחורה מנוסה – גדולה ממני בשנתיים. אוקיי, מה כבר יכול לקרות?

2

ישבנו בסרט, בשורה מספר 10 בכיסאות 6 ו- 7. דאגתי מראש שנשב בכיסאות המתאימים, כדי שלא יבואו אנשים ויגידו שאנחנו יושבים להם במקום. לעומת זאת, סיוון, אותה ילדה שסיפרתי לכם עליה, לא התייחסה ואמרה לי שאנחנו יכולים לשבת איפה שאנחנו רוצים. הרעיון לא מצא חן בעיניי, אבל "זרמתי" איתה. כמו שקוראים לזה. ואז קרה מה שפחדתי שיקרה.

"אתם יושבים לנו במקום." אמר בחור שמן וגדול.
"אז מה? האולם ריק, תשבו במקום אחר..." אמרה זוגתי לסרט.
"סליחה?" אמר השמן, ונראה היה שהוא מתכוון להקים מהומה. "אתה לא מתכוון לעשות כלום, יואב?" אמרה לי סיוון. "מה את רוצה שאעשה?" שאלתי אותה בתום לב.
"תכסח לו את הצורה."
"סיוון, הבנאדם בן 30. אני לא יכול לכסח לו את הצורה."

"סליחה, גבר. מתנצלים על אי ההבנה. אנחנו נעבור מקום, בואי סיוון."
"לא. אני רוצה לשבת כאן."
"בואי מהר, ואל תעצבני אותי, כי אין לי כוח לזה. אם לא מתאים לך את יכולה לחזור הביתה."
"אווו, קשוח. אני אוהבת את זה. אני באה איתך."

וכך שוב נחלתי הצלחה, הפעם עם המין השני. אני בסה"כ התנהגתי כרגיל, אבל כנראה שאנשים אהבו את זה, במיוחד סיוון שלאחר הסרט והפיצה הגענו לקדמת הבית שלה, ואז עמדתי באתגר אמיתי ...





חלק 3

עמדנו שנינו מתחת לבניין, והיא סימנה לי בישירות שהיא רוצה נשיקה. לא התנסיתי בנשיקה עד עכשיו. מקסימום נשיקה על הלחי מהדודה. אבל ידעתי שהיא רוצה את "הדבר האמיתי". צרפתית עמוקה עם הרבה לשון. וזה קרה.

1

"יואב, אח שלי." קרא לי מישהו מיא' 6, שלא הכרתי עד אותו יום. "שמעתי שאתה וסיוון חזק בקטע, הא?" עברו כמה ימים מאז הדייט.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו.
"אתה וסיוון חברים. שתדע לך, סיוון היא אחת הבחורות השוות בעיר. באמת. שיחקת אותה."

אני לא ידעתי שסיוון חברה שלי, ולא ציפיתי לזה גם. אבל שהגעתי אל תוך הבניין חבורה שלמה של ילדים מהשכבה שלי, שנראו כמו חנונים הרימו אותי גבוה על הכתפיים ואמרו:

"יחי המלך ! יחי המלך !
מהפכת החנונים נמשכת..."

הכל קרה מהר, אני וסיוון, החבר'ה האלה שהרימו אותי בשאגות, האנשים שפונים אליי בחצר בית הספר. זה היה יותר מדי לעכל. ואז ניגשה אליי אחת המורות ואמרה לי.
"יואב, בוא בבקשה לחדר המנהל. הוא רוצה לדבר איתך."
אני הגעתי לחדר, נבוך ולא מבין מה הוא רוצה. על פניו ראיתי שהוא כועס. ואז הוא הנחית לי את "המכה בפרצוף"- "אתה מתעסק עם סמים?!"

לא הבנתי מה קרה ומייד לקחה אותי ניידת אל המוסד לעבריינים צעירים. בחיים שלי לא לקחתי סמים. ולא ידעתי לאן אני נוסע, זאת אומרת לא ידעתי מה יצפה לי במוסד הזה. ואז הגעתי לשם.
וראיתי בצד את אותו בחור שמיניסט שהתחיל את כל מה שקרה. ניגשתי אליו בשקט ושאלתי אותו מה קרה לו, כי שמתי לב שהוא לא נמצא בבית הספר יותר.

"תגיד, מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו.
"הכל בגללך."
"בגללי?" שאלתי.
"כן. סיוון עזבה אותי ונהייתה חברה שלך, אתה נהיית הכי פופולרי בבית הספר, והמעמד שלי התערער. ובגלל זה הלשנתי עליך שאתה זה שמכר לי את הסמים."
"אבל אתה יודע שזה לא נכון, אז למה להרוס לי את החיים? אני בסה"כ בן 15..."
"איתי לא מתעסקים, והיית צריך לדעת את זה ממזמן."

"אוקיי, אני מצטער. מה אתה רוצה שאעשה?"
"כלום."
"מה עם מהפכת החנונים?"
"היא לא תימשך הרבה זמן."
"זה מה שאתה חושב?"
"בזה אני בטוח."
"אוקיי, אם אתה אומר, אז בגלל זה כל החנונים מכל העיר נמצאים פה מעבר לגדר עם שלטים לשחרר אותי ביחד עם מ
 

boy in the well

New member
והפינאלה שפוספס ...

"אוקיי, אני מצטער. מה אתה רוצה שאעשה?"
"כלום."
"מה עם מהפכת החנונים?"
"היא לא תימשך הרבה זמן."
"זה מה שאתה חושב?"
"בזה אני בטוח."
"אוקיי, אם אתה אומר, אז בגלל זה כל החנונים מכל העיר נמצאים פה מעבר לגדר עם שלטים לשחרר אותי ביחד עם מנהל בית הספר, המורות והמון המון אנשים."
"על מה אתה מדבר?"
"תסתכל ..."

ואז ההמון פרץ את הגדר של המוסד לעבריינים צעירים, המנהל הגיע אליי עם חיוך והתנצלות. המורות שמחו בשבילי, וכולם שמחו. אין ספק – החנונים ניצחו !!!
 

מילקי110

New member
כמו זומבי, ללא זהות ללא רצונות נתלים באוויר

משפט חזק ויפה שמתאר את המצב

שפה פיוטית ויפה - ממש כך.

מקווה שלא תתבע אותי על זכויות יוצרים אבל הגדרת את זה בצורה מדוייקת.

* תקשיבו לזה : עכשיו אבא שלי הגיע להחזיר לי את המסמכים והוא אפילו לא עלה אליי הביתה הוא התקשר אליי וירדתי למטה

התחושה היא כמו התנהלות מול אדם זר לחלוטין .איך אפשר שלא להתשגע , תגידו לי אתם ? גם מה זאת האובססיה הזאת שלהם עם המסמכים ולנסות לעזור לי

ויחד עם זאת להפקיר אותי בסדר , לא לשאול בכלל איפה אני עושה סדר ? , לבוא אליי הביתה לעשר דקות , לצלצל מלמטה , מה זה ?

זה בישביל שאחרי זה הם יגידו אין לך מה לבוא בטענות אנחנו עושים מעל ומעבר , גם הצענו לך ללכת ללמוד ושאנחנו נממן אבל את לא אומרת מה את רוצה

אנחנו נותנים לך לגור בדירה שלנו , קנינו לך את הטלוויזיה הכי יפה , יש לך טלפון משוכלל , אנחנו משלמים את החשבונות שם , מה עוד את רוצה ?

נכון מה באמת אני רוצה , מה הטענה כאן ? זה נכון הם לא אשמים הטירוף שלי הוא מחלה מולדת אבל הגדילה בבית הזה רק החמירה את המצב .

המראות שראיתי , היחס "היפה" לו זכיתי . כל המסביב זה כסף ורכוש וחפצים שזה חשוב זה נכון אבל הנה עם כל זה עדיין יש תחושת ריקנות כי אלה לא הדברים החשובים בחיים.

** נ.ב יש לי תקלה בשליחת מסרונים , אני יכולה לקבל אבל בלשלוח חזרה תשובה יש לי תקלה .

** עכשיו כאשר חזרתי מלמלטה כאשר נכנסתי הביתה ממש הייתה לי תחושה שאני הולכת להשתגע , עד כמה החיים האלה שלי יכולים להיות הזויים , אין דברים כאלה .

זה פשוט הזוי האובססיה עם המסמכים , תחשבו גם לבוא חצי שעה באוטו מאיפה שהם גרים אתמול לעלות לעשר דקות וללכת , והיום לצלצל מלמלטה , מה זההההההההההההההה ?

אוי ואי .

** המילה זומבי מוכרת לי שכן בעבר כאשר גרתי עם הוריי בתקופה שלא היו לי חברים בכלל אז במוצ"ש בד"כ הייתי לוקחת את האוטו ונוסעת להסתובב בקניון הקרוב למקום מגוריי

ואמא שלי ירדה עליי על זה ואמרה לי שאני הולכת להסתובב בקניון כמו זומבי .

והאמת נראה לי שאולי גם הערב אלך להסתובב בקניון כמו זומבי , בקניון יש משהו מרגיע , תרבות הצריכה , אפשר לשתות קפה.

כל מקום יכול להיות מרגיע , הבעייה היא : האנשים , בני האנוש היקרים שמוצאים את הכיף מכל מקום , עם המבטים שלהם ,אין ספק שלראות אדם הולך בקניון לבד במוצ"ש זה לא דבר רגיל

והאמת שכבר לא עשיתי את זה שנים , אבל האמת היא שאני צריכה בגדים, כך שאני לא הולכת סתם , והאמת כאשר הולכים לבד למקומות ורואים את כל האנשים שהולכים ביחד , אין שם כמעט אנשים לבד

במיוחד בנמל עם הזוגות המתנשקים זה מדכא .

אוי ואי , לא פשוט ישבתי על הספה עם עיתון , ועם הטלוויזיה , עם המחשבות על לא אוהבים אותי , שונאים אותי , ואז הטלפון צלצל ואבא שלי בישר לי שהוא רוצה להגיע , והוא הגיע וצלצל מלמטה ירדתי הוא דיבר

הנהנתי כן כן בישיביל שילך וזהו , אין דבר יותר הזוי מהחיים האלה ( יש לציין שהוא אמר לי שהוא חושב שיש לו בעייה עם הרכב ובגלל זה הוא לא עולה למעלה אבל זה עדיין הזוי , כל האובבסיה הזאת לעזור לי

מצד אחד , וקור ונתק מהצד השני זה הזוי )
 

מילקי110

New member
הכיף ממשיך

המכרה התקשרה אליי מקודם , קשה לי להבין אותה ,

אני הצעתי שנלך הערב לקניון היא אמרה אולי ושנדבר אולי שוב אבל אני ידעתי שלא נדבר שוב

תחושת בטן .

עניין הסדר לא הוזכר נראה לי שהיא שכחה מזה אבל זה לא מפריע לי , אנשים פשוט משגעים אותי יש לציין שהיא אמרה לי שאחותה צפויה להגיע זה היה בארבע

אז אולי היא לא יכולה בגלל זה , אבל עדיין אנשים משגעים אותי לפעמים נראה לי שעדיף לא להתקרב אליהם בכלל כי אחרי זה רק מתאכזבים מהם.

אנחנו צפויות לסוע לטיול שלנו השבוע , אני כמובן אעדכן אתכם איך היה , זה גם נורא מלחיץ אותי , גם כי לא עשיתי כזה דבר מזמן , וגם כי הטיול צפוי להיות אחרי העבודה שלי זה טיול לי"ם

אני אסע לרכבת מרכז ומשם , אנחנו אמורים לחזור לת"א רק ב- 12:00 בלילה ואני תוהה איך אחזיק מעמד כי אהיה אחרי יום שלם בעבודה ואני קמה נורא מוקדם לעבודה ,

וגם בערב נוחתת עליי עייפות לא נורמלית וזה מטריד אותי מאד , ומצד שני אני צריכה את הטיול הזה , לוותר על זה זאת לא אופציה בכלל , והיא גם שילמה על זה כבר .

מעניין גם אם היא תעמוד במילה שלה וניסע לטיול או שהיא תבריז לי , היא כבר שילמה על זה מכרטיס האשראי שלה אז אני נוטה לחשוב שכן .

אוי ואי , ממש כתבתי פה בלוג היום עמכם הסליחה .
 
למעלה