צריך להקים קבוצה לאנשים שסובלים מדחייה חברתית

[שחר חרישי]

מילקי, בקשר לאבא שלך -

לא הצלחתי להבין מה היית רוצה שיהיה. את רוצה שיבוא ליותר זמן, או שלא יבוא בכלל? אם כזהוא מדבר איתך עד מהנהנת ושותקת כדי שיסיים כבר ויילך, למה את מתבאסת מזה שהוא לא עלה? מה את רוצה שיהיה?

 

[מילקי110]

מה שהכי הייתי רוצה שיהיה

* האמת - לא רק בנוגע לאבא שלי בכלל , לקום בוקר אחד ולגלות שהכל היה רק חלום רע

זאת לא המציאות מה שקורה עכשיו - לא יכול להיות .

* האמת שלא , דווקא התאים לי שהוא לא עלה ושראיתי אותו לשתי דקות וזהו , פשוט הבהרתי עד כמה הזויים חיי .

תודה שחר

 

[אופירA]

מדוייק! דיכאון זה ממש לא המציאות. פשוט לא.

 

[marsupia]

אמרת פעם להורים שלך

שכואב לך שאין ביניכם קשר מעבר לעיניינים חומריים?
מהצד זה נשמע כאילו שאולי הם לא יודעים איך להתמודד איתך או איך לתקשר איתך... אולי הם לא כל כך יודעים להיות הורים חמים.. או שאולי יש היסטוריה של קושי להסתדר ביחד ביניכם..
זה ברור לי שחשוב להם שיהיה לך טוב ולכן הם דואגים לך מבחינה חומרית. לפעמים יש דאגה גם כשקשה להסתדר או כשיש כעס או כשקשה לתקשר... אני בטוחה שהמצב קשה גם בשבילם., גם אם אולי הם מנסים להדחיק.. מעניין לשמוע מהם איך הם רואים את הנתק שנוצר.

 

[מילקי110]

האמת היא שלי די טוב עם הנתק

* תראי לא אשקר לא היה להם קל איתי בכלל כפי שלי לא היה קל איתם

גם עשיתי כל מיני מעשים שאני לא יכולה לפרט , גם לי נעשו מעשים לא מכות חלילה אבל אלימות מילולית בילתי פוסקת

המעשים האלה היו דבר מטורף , כיום כאשר אני מסתכלת לאחור או כפי שאני כיום בחיים לא הייתי עושה כי זה לא אני .

גם אחרי המעשים המשכנו להיות בקשר , כיום אני בנתק מוחלט מאמא שלי , ועם אבא שלי כפי שכתבתי קשר בעייתי - האמת שדי טוב לי

נראה לי , נכון שזה מכאיב לי כאשר הוא לא מתעניין בנושא של הסדר וכו' , או שלא מטריד אותו שאנחנו לא מתראים חודשיים אבל בגדול , חסר לי קשר עם אנשים בכללי לאו דווקא איתם

יותר מטריד אותי שאני יושבת במוצ"ש או כל השבת לבד בבית ואין לי לאן ללכת , או שאין לי בן זוג זה יותר מטריד אותי.

* מה מחזיק אדם בחיים : עבודה , חברים , לי אין שום דבר מהדברים האלה , אני לעצמי לא יעשה כלום כי אני פסיבית בצורה איומה , וגם המוות עצמו די מפחיד אותי

אבל כאשר קראתי הבוקר את הידיעה על החכ"ית לשעבר חשבתי לעצמי למה היא , ולא אני ?

 

[marsupia]

את אומרת שטוב לך עם זה

אז מצד אחד אני מבינה שטוב לך לא להיות בקשר עם אנשים שאת לא מסתדרת איתם.
ומצד שני עדיין שומעים בכתיבה שלך הרבה הרבה כאב על הנתק הזה. את שואלת שוב ושוב איך יכול להיות שאדם ידאג לך מבחינה חומרית אך לא ינסה לבלות זמן איתך. ונראה שאת מבינה את התשובה לשאלה למה הוא לא רוצה לבלות זמן איתך- את מבינה למה קשה להם להיות איתך בקשר ריגשי, אמרת בעצמך- יש לכך היסטוריה, לא הסתדרתם, הכאבתם אחד לשני. לכן אין שום דבר תמוה בכך שהוא לא מתעניין בנושא של הסדר וכו'... ( לא שזה הדבר הנכון ביותר לעשות, יכול מאוד להיות שהוא היה יכול להתמוד איתך טוב יותר)
אבל מה שאת עדיין לא מבינה זה שלמרות שקשה להם להסתדר איתך, עדיין מאוד איכפת להם ממך. נראה לי שזה חשוב להבין. זאת הסיבה שכתבתי את מה שכתבתי.

 

[שחר חרישי]

מרסופיה, זה ממש נכון!

לי אישית לקח שנים להבין, שמבינתם של הורי, זה שהם דאגו לי לאוכל ובגדים ולימודים וכאלה - לכל המסגרת הדוממת של החיים, זה היה מבחינתם ביטוי של אהבה. כי בדרך אחרת הם לא ידעו לתת לי אותה. והניתוק המתמיה הזה בין דאגה לאהבה, היה קיים רק בפרשנות שלי. כי לא הבנתי שלפעמים אהבה יכולה להיות מוסתרת, מצופה בשכבות, ולהתבטא בעקיפין בלי שהחום שבה יהיה מורגש...

 

[אופירA]

אם זה עוזר - אני מאוד מזדהה עם התחושה ההזויה

התחושה של משפחה הזויה, מערכת יחסים הזויה.

זו תחושה אמיתית בהחלט - יש פה טירוף משפחתי שעובר בירושה. כל אחד בדור הבא מקבל את זה.
ההורים שלך מתנהגים מוזר בתכלית, כי הם לא יודעים להתנהג נורמלי. הם לא ראו את ההורים שלהם מתנהגים נורמלי ולא למדו להתנהג נורמלי.
גם את מתנהגת מוזר כי ראית רק התנהגויות מוזרות והזויות ואת לא יודעת אחרת.
גם אם הצאצא לא מעתיק בדיוק את ההתנהגויות של ההורים שלו, עדיין הוא מעתיק את המוזרות להתנהגויות שלו.

המשפחה שלי אותו דבר. אין הרבה הבדלים. זה כל כך בא לידי ביטוי בחתונה של הבן שלי... משפחה מוזרה והזויה. לא חיבוקים, לא נשיקות, לא דיבורים מהלב, לא צילומים, לא התייחסות נורמלית. אני לא התייחסתי לאבא שלי, והוא לא התייחס אלי, לחברות שלי, לכלה, למשפחה של הבן שלי. רק למה שנוגע לו - האוכל שלו, השולחן שלו, המכרים שלו (הבנים של האחים שלו). אני בקשר נורמלי עם אחותי היחידה, אבל אין שום רצון להצטלם ביחד, אפילו בחתונה הראשונה במשפחה. אין חיבוקים, אין נשיקות. אין קשר עמוק עם הילדים שלה.
יש לי סימנים שכולם רוצים קשר, אבל לא יודעים לעשות את זה.
אחרי החתונה - אין קשר. אבא שלי לא מתקשר, אני לא מתקשרת. הוא לא מעניין אותי ואני לא מעניינת אותו. את אמא שלי אני מבקרת פעם בשבוע, אבל רק אחרי שיצאה מדעתה לגמרי. לפני כן הייתי בנתק, כי היא דאגה להוציא אותי מדעתי עם ההצקות שלה במקומות הכי רגישים שלי.

אני לא יודעת לא לצאת מדעתי כשאמא שלי מציקה לנשמתי. לא הצלחתי מעולם. הצלחתי רק להתרחק ממנה.
אני לא יודעת איך הופכים את ההורים שלי לנורמלים. איך מתנהגים כלפיהם בצורה נורמלית. גם הם לא ידעו מה לעשות עם הרגשות הבעייתיים שלהם להורים הבעייתיים שלהם.
אני יודעת שאני צריכה לדאוג למקום שלי בשרשרת הדורות ההזויה הזו. לשנות מה שידעתי לשנות בנוגע לקשר עם הבן שלי. עם הכלה. לשנות מה שנוגע להתנהגות שלי כלפי אנשים. להיות מודעת כל הזמן למתרחש ביני לבין אנשים ולעשות פרשנויות נכונות, שמועילות לי, ולא פרשנויות שמתעסקות בעוולות שנעשו לי ובאיך האחרים מוזרים והזויים. נכון, הם מוזרים והזויים, אבל אני צריכה לעשות את חובתי ולא להתעסק בבעיה שלהם.

כשאבא שלך טוען שהוא לא עולה כי יש בעיה עם הרכב, הוא מכחיש את הבעיות שלו.
תפקידך לא לחשוב למה הוא כל כך הזוי ומכחיש. תפקידך להתעסק בלגלות מתי את מכחישה את הבעיה שלך ולא מבינה אותה.

 

[מילקי110]

היום היה הרבה יותר טוב בעבודה אופירה

* עשיתי מה שאמרת , וכבר ביום ראשון היו תוצאות ועוד היה יום בלגן .

מה שקורה שם בעבודה זה שזה בעיקר נשים וזה כבר מתכון לצרות כפי שאת יודעת , נשים אחת עם השנייה זה מקור לצרות

ויש שם חבורות וכךל הזמן אלה מרכלות על אלה , והן על אלה , והקבוצה שצוחקת עליי בד"כ צוחקות שם על כולם הן חבורה של פרחות והילד שייך אליהן.

היום בהפסקה הקצרה אכן יצאתי לבד מבלי לעשות עניין ולא עמדתי על הקיר אלא פשוט ישבתי שם באיזה מקום ( לא ברחבה איפה שכולם יש שם מעין מקום כזה קטן לפני ) ואז יצאה אותה אחת

שאני מכנה קבועה ( והיא כבר ממש לא קבועה ) וכמובן אחריה המוגבלת -איטית ( ושאגב היא דווקא בחורה ממש נחמדה גיליתי היום ) , והן ראו אותי יושבת ובאו מעצמן ( בלי לחץ ).

היום בבוקר גם איך שבאתי לעבודה היה לי עניין עם אחת הפרחות , פשוט הייתי יושבת במקום מסויים והמנהלת העבירה אותי מקום ואז אחת הפרחות עברה וישבה במקום שלי כדי לשבת ליד חברתה הפרחה השנייה

והיום המנהלת בבוקר ביקשה ממני לשבת שם כי יש שם במחשב שם תוכנה והיא רצתה שאעבוד שם על איזה פרוייקט , ובקיצור הפרחה לא הייתה מרוצה ואמרה בסדר אבל אני לא מעבירה את הדברים כי אני יושבת פה

( ויש לציין שאני ישבתי במקום הזה כמה חודשים טובים ) ואז בסוף אכישהו יש את התוכנה הזאת גם במחשב אחר , אבל נוצר עניין ובנוסף לזה המנהלת הושיבה אותי ליד מישהי שהייתה מהחבורה שלהן והיא מסוכסכת איתן כרגע

אז בכלל , והיה עניין , ואחרי זה בהפסקה גם הקבועה וגם המוגבלת איטית ,( שאני אגב רוצה להלחליף לה את הכינוי ) תמכו בי במיוחד המוגבלת שיושבת קרוב למקום שלהן

ובקיצור דווקא היה לי מאד נחמד בהפסקה הקצרה , אחרי זה בהפסקת צהריים ישבתי בחדר אוכל עם הפרחות ( בשולחן נפרד כמובן ) וזאת שמסוכסכת איתן ישבה איתן בהתחלה ואז הן התווכחו איתה והיא עברה לשולחן שלי

ובהפסקה הגדולה , שוב באתי לצאת לבד ועל הדרך גם הקבועה והחברה שלה הצטרפו , היה נחמד פרט לעובדה שחבורת הפרחות ישבה ליד וראיתי שהן צוחקות עליי זה היה ברור במיוחד כי הילד דיבר איתנו ונראה לי שהן קינאו

הוא דיבר במיוחד עם הקבועה אבל נראה לי שזה הפריע להן , בהפסקה שאחריה אותה אישה מבוגרת שחשבתי שמתרחקת ממני עמדה ושוחחה עם מישהי וסימנה לי להצטרף , וזה דווקא משמח אותי שאין לי קבועה כל הפסקה עם מישהו אחר

זה עדיף שם עם כל הסכסוכים שיש בין החבורות . בגלל שישבתי ליד זאת שמסוכסכת איתן אז היא ריכלה איתי עליהן גם היא שונאת אותן - המקום שם זה ממש כמו בית ספר תיכון .עם כל ההתנהגות של חבורת הפרחות דווקא היה יום ממש מוצלח

מזה הרבה זמן , תראי מה זה השיטה שלך עבדה וזה עוד רק היום הראשון ( אמרת חצי שנה ) כמובן שלא הכל חלק , כי זה רק היום הראשון וכאשר הבנות צחקו עליי בצד הייתי בטוחה שהן אומרות שגם הילד צוחק עליי , שכן הוא שייך לחבורה שלהן

וכאשר עמד ושוחח אז זה היה עם הקבועה ( שהיא אגב רכלנית לא קטנה בעצמה , וגם אני רכלנית אבל זה נורמלי ככה זה נשים כל הזמן מרכלות אחת על השנייה ) והוא התעלם ממני אבל יש לציין שגם אני לא שוחחתי איתו ...

* סה"כ אני מבסוטית ואני לוקחת בחזרה את מה שכתבי כאן בבוקר על כך שאני מצטערת שזה לא אני שנפלתי ללא רוח חיים באיזה חדר - כי לא הייתי רוצה שזה יקרה לי ממש לא .

** ובנוגע להורים - זה נכון שאמא שלי גדלה בעצמה בבית מטורף לא כל כך מטורף כמו בית שלא הייתה בו אהבה , אבא שלי דווקא גדל בסביבה חמה עד כמה שידוע לי

ויש בהם מוזרות אבל גם נורמליות הם שניהם אנשים מאד מצליחים בתחומם , הם היו בעבר מארחים הרבה חברים לארוחות גורמה , וגם מתארחים הרבה אצל חברים שלהם- שהם בעצמם אנשים מדא מוצלחים

אז כך שהם לא עד כדי כך מוזרים , ובנוגע לרכב אבא שלי סיפר לי אתמול שלפני שהוא הגיע הוא היה צריך להתניע את האוטו עם כבל , כך שאני לא חושבת שהוא שיקר לי כי עובדה שיום קודם הוא כן עלה .

** יש בהן ובי מוזרות , אבל הם דווקא נחשבים לאנשים נורמלים לחלוטין , המוזרות שלי היא מולדת אבל התגברה בגלל היחסים שהיו לי איתם ועם הסביבה שלי , תמיד הייתי רגישה וחסרת ביטחון , וכמובן שנושא העודף משקל רק הוסיף

לחוסר הביטחון , כמו גם ההערות הבילתי פוסקות של אמא שלי בנושא , 24 שעות ביממה כל יום כל היום . אמא שלי שונאת אנשים שמנים , היא בן אדם מאד אסטתי ( ורכשתי את החוש לאסתטיקה ממנה , היא בעצמה מתאפרת ומשקיעה בעצמה מאד

וגם אני גם בתקופות שהייתי שמנה מאד , תמיד הייתי מטופחת ,ואף פעם לא יוצאת מהבית בלי איפור ועד היום ) .

אני לא חושבת שהם אשמים בכל מה שקרה לי , אבל יחד עם זאת גם אני לא בקשר עם אמא שלי כבר שלוש שנים , ועם כל הקושי שיש לי קרו לי מהנתק הזה רק דברים טובים : הניתוח , יש לי חברה , ומכרה , ובכלל אין לי מי שיורד עליי כל הזמן בלי

סוף. אמא שלי קיללה אותי , וקראה לי בשמות גנאי , והייתי סופגת את זה במשך שנים , ואני גאה בעצמי על הנתק הזה .ותוד רבה לך אופירה השיטה שלך עובדת .

 

[אופירA]

מה שחשוב שתמשיכי גם אם לא יהיו תוצאות

גם אם יהיו ימים נאחסים לכל הדעות.
לא משנה.
את ממשיכה לעניין את עצמך, את ממשיכה לכבד את עצמך, את ממשיכה לקבל את המציאות.
העקביות תתן לך עם הזמן הרבה יותר מאשר חווייה פה, חווייה שם. תתן לך חיבור אמיתי יותר לעצמך, וקשרים אמיתיים יותר עם אנשים.

הסיפורים שלך מגניבים. בעיקר השמות שאת קוראת לכל דמות ודמות. ממש מרגישים את האווירה דרך הסיפור שלך

. לא כדאי עכשיו להחליף שמות. הדמויות והאינטרקציות מוצאות חן בעיני. יש בך הרבה יותר דברים מעניינים ממה שהיית חושבת. עצם ההסתכלות שלך על החיים בזוויות המצחיקות האלה מעניינת ומושכת.
יכול להיות שיש לך הרבה חוש הומור, ואת רק לא מודעת לו. חוש הומור זה כלי עצום לרתק אנשים ולחבר אותם אלייך. אני עשיתי בו המון המון שימוש.
תצליחי ותתמידי - לא חשוב מה התוצאות.