"צרות של עשירים"- שאלות קשות (ארוך)

"צרות של עשירים"- שאלות קשות (ארוך)

עידן בן 3 ו - 9 חודשים. ילד סקרן. מאוד מאוד מאוד סקרן. "שלב השאלות" של סביבות גיל שנתיים שבמקרים רבים חולף - אצלנו רק הולך ומשתכלל. עידן התחיל לדבר מוקדם, ומאז הוא לא מפסיק לשאול שאלות. שאלותיו הולכות ונהיות קשות, מורכבות ומסובכות למענה מיום ליום. באופן כללי הכל מעניין אותו, עם דגש על מספר רב של נושאים שבדר"כ לא כל-כך מעסיקים ילדים בגילו (דוגמא אחת מיני רבות- תזונה: הוא מאוד מתעניין ברכיבים תזונתיים של מזונות וב"מה יותר בריא ממה". דוגמא נוספת: משמעותם של סמלים מופשטים - אותיות ומילים בעברית, אותיות ומילים בלועזית ובשפות אחרות, ספָרות, תווים - הכל "הולך"). התוצאה - ילד בעל ידע רחב מאוד. בחלק מהתכנים, הידע שלו מקביל לידע ברמה של ילד ממוצע בגילאים 8-9 ואפילו יותר (ותאמינו לי - אני לא מגזימה). באופן כללי - זה נפלא. הלוואי על כולם. מה בכל זאת הבעיה? שתי בעיות: 1. שככל שעובר הזמן, אני מוצאת את עצמי מתקשה יותר ויותר לענות על שאלותיו. אני מוצאת עצמי "נתקעת" יותר ויותר בלי יכולת לתת מענה. ככל שבנושא מסויים אני לא מספקת תשובות (וגם אין באפשרותי להפנות לבר-סמכא בנושא) - הוא פשוט מפסיק לשאול. למשל: אנחנו נוסעים במכונית ורואים עצים בדרך. הוא שואל איזה עץ זה. הידע שלי בבוטניקה מועט. הוא כבר יודע את שמות כל השניים וחצי עצים שאני מכירה. לגבי השאר - הוא כבר הפסיק לשאול לאחר ששמע אותי עונה מספר פעמים: "לא יודעת". (אגב - מרוב יאוש כנראה, הוא המציא שם-נרדף לאורן: "עץ-טרובל"). במקרים בהם אפשר לענות על השאלה מאוחר יותר, ויש את מי לשאול - אנחנו שואלים. הבעיה היא שחלק גדול מהשאלות אי אפשר לשאול אח"כ - כמו בדוגמת העצים בדרך. חלק מהשאלות דורשות מחקר בלשי מעמיק (כמו "מי בנה את הבית הזה", כשלצערי הוא לא שואל את זה בהקשר של מגדלי עזריאלי למשל), וחלק מהשאלות אין לי מושג איך להסביר כך שהוא יבין, גם כשאני איכשהו יודעת את התשובה (למשל: "מה עושה לווין?". אגב, את שאלת ה"איך נוצרים ילדים?" צלחנו בינתיים בהצלחה). בעיה נוספת היא כמות השאלות: גם אם אתחיל לרשום שאלות שאני לא יודעת את התשובות עליהן, מתוך כוונה לחפש את התשובה יותר מאוחר במקום אחר (אינטרנט, ספרים, אנציקלופדיות, אנשים בעלי-ידע בתחום הספציפי) - קצב השאלות יהיה מהיר יותר מקצב מציאת התשובות (מן שוליית הקוסם שכזה...). נכון לשלב זה - הוא הפסיק לשאול שאלות במספר נושאים מצומצם בהם הידע שלי מועט. ברור לי שככל שיעבור הזמן, יהיו לי פחות תשובות, ואז אני חוששת שהבעיה של כמות השאלות תיפתר מעצמה. אני מאוד לא רוצה שזה יקרה. אז למעשה שאלתי היא כזו: איך לגרום לו להמשיך לשאול, איך לא לחסום/לעצור את סקרנותו, גם כאשר אני לא יכולה לספק לו תשובות? (שאלה קשה - הזהרתי בכותרת!) 2. אני יודעת שזה עוד מוקדם, אבל גם בעיה זו כבר מטרידה אותי מאוד: מה לעזאזל יהיה בכיתה א'? כיליד ספטמבר וכילד שהביטחון העצמי בחברה הוא ממש לא הצד החזק שלו - אני כמעט בטוחה שזה יהיה לא נכון להקפיץ אותו כיתה. מצד שני את רוב התכנים שלומדים בכיתה א' הוא כבר יודע, ויש לו עוד שנתיים שלמות של שאלות - עד אז אני מניחה שהוא ידע הרבה יותר מזה. מה עושים? אגב - את השאלות הנ"ל אני חושבת להעלות כבר הרבה זמן. ראיתי שבתקופה האחרונה נשאלו לא מעט שאלות "הפוכות". מודאגות. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות בשאלתי זה לדרוך על יבלות, אז התנצלותי מראש אם יצרתי אצל מישהו תחושה בזו, פשוט חיכיתי וחיכיתי שלא יופיעו שאלות כאלו, אבל הן ממשיכות להופיע...
 
ללמד אותו לחפש תשובות

אתם יכולים לחפש ביחד בספרים (כשאת קוראת) לשאול ביחד אנשים אחרים. תהפכי אותו לחלק מחיפוש התשובה ובעצם תתני לו כלים ללמידה עצמאית. אף אחד לא יודע הכל אבל אם את יודעת ללמוד יש לך אפשרות ללמוד הכל. ענת
 

לאה_מ

New member
מסכימה מאד עם התשובה של ענת.

גם הבן שלי שואל אותי הרבה שאלות שאני לא יודעת, ואני מציעה לו שנחפש יחד את התשובה. בדומה לעידן, גם אורי שואל לשמם של צמחים, ולא תמיד אני יודעת - אז אני מציעה לו לחפש במגדיר. גם אם אנחנו לא מוצאים את התשובה, אנחנו יודעים מה צריך לדעת כדי למצוא אותה (למשל, בפעם הבאה שנמצא את העץ הזה, ניקח פרי ועלה לדוגמא, או נראה איך העלים צומחים מהענף כדי שנדע לחפש אותו במגדיר). גם "מי בנה את הבית הזה" אפשר לברר (למשל, בעיריה). אני לא מציעה לך, כמובן, לרוץ אחרי התשובות האלה, אבל שיתוף של עידן בחיפוש התשובות הוא, לדעתי, המפתח לעידוד הסקרנות שלו. וגם - אולי לא תצליחו למצוא את שמו של הקבלן שבנה את הבית, אבל במהלך החיפוש תוכלו למצוא מידע על סוגים שונים של בתים, איך בונים בית, איזה בתים יש במקומות שונים בעולם וכד'. לגבי כתה א' - אני מסכימה איתך, שלפחות נכון לעכשיו, עידן הוא לא מועמד ל"הקפצת כתה", משום שמבחינה חברתית הוא מתאים לחברת בני גילו. אבל אני חושבת שמורה טובה תוכל להציע הרבה אפשרויות לפתרונות גם במסגרת כתה א'. אני הגעתי לכתה א' קוראת. מה זה קוראת? ספרים של ז'ול ורן... אבל לא ידעתי שהילדים האחרים לא יודעים את מה שאני יודעת. חשבתי שאנחנו משחקים סוג כזה של משחק, ושיתפתי פעולה בצורה בהחלט טובה. המורה היתה נותנת לי משימות קצת שונות (למשל, כשהילדים היו מקבלים כרטיסיות עם מילה שהיה עליהם לקרוא, היא היתה מבקשת ממני למצוא מילים חדשות מהאותיות של המילה בכרטיסיה שלי), קיבלתי הרבה חיזוקים חיוביים, ובסך הכל אני חושבת שזו היתה חווית הצלחה, למרות שאולי מבחינת הידע גרידא לא הייתי זקוקה לשנה הזו. ואני רואה אצל ילדי, שכל אחד מהם הגיע לכתה א' עם מטען גדול של ידע בתחומים שעניינו אותו, שמדגימים מצויין איך ילד סקרן יכול למצוא עניין בכל מקום.
 

ליאת +

New member
ילד סקרן

כוכביתי- יש משהו בדינמיקה בינך לבין עידן שמזכיר לי גם את שאלת המעדנים מפעם- נדמה לי שלצד הגאווה בילד המוכשר שלך (ובהחלט יש לך במה להתגאות) את גם מאוד חוששת למצב שבו תעצרי את הסקרנות שלו או תבלמי אותו. נשמע כאילו (וסליחה מראש אם הספקולציות שלי מרחיקות לכת יותר מידי) שיש אפילו משהו מלחיץ מבחינתך בצורך לספק לעידן את "כל הגירויים" שהוא צורך. אני לא חושבת שאת צריכה לשבת בלילה וללמוד ספרי בוטניקה, וגם השאלה "מי בנה את הבית" יכולה לזכות לשלל תשובות, שלא בהכרח גוררות אותך לועדת בתיכנון והבינוי המקומית... ניתן למצוא דרכים שונות ומגוונות להתמודד עם השאלות של עידן. למשל- על השאלה איזה עץ זה אפשר להשיב שאת לא יודעת אבל לציין שיש חורשה שלמה של העצים האלה - אולי מישהו שתל אותם? אולי גדלים עליהם פירות מסויימים? אולי הם דומים לעצים אחרים שראיתם? לדבר על המטרות והשימושים השונים של עצים ולמה מגדלים אותם- בקיצור- לפתח שיחה. ובוודאי על השאלה מי בנה את הבית- (מה שם הקבלן יעזור לו? הוא מתכנן לקנות?
) ניתן לפתח שיחה. אז אני לא אומרת לזלזל בצורך של הילד לדעת אבל נראה לי שניתן להרחיב את ההתענינות שלו באופן שגם לך יהיה נעים ומהנה. כרגע הוא מכיר מגוון מסויים של שאלות ולכן הוא שואל אותן- אין זה אומר שאת לא יכולה להרחיב את המגוון הזה. סקרנות, כמו גם יצירתיות ותכונות מקסימות אחרות של ילדים, לא נבלמת כל כך בקלות. אדם סקרן הוא אדם סקרן. ולעיתים דווקא ההשארות ללא מענה היא זו שמפתחת את הסקרנות.
 

אפרתש

New member
ואריציה על קודמותי

אני מסכימה שזה הזמן להתחיל ללמד אותו לחפש תשובות. ובנוסף, מכיוון מעט אחר - אפשר להחזיר לו את השאלה. אני מכירה כנראה את אותם שניים וחצי עצים שאת מכירה. אז אם בתי שואלת אתי על עצים שאני לא מכירה, אני שואלת אותה איך היא היתה מציעה לקרוא להם. (עץ-טרובל זו המצאה מצוינת!). ככה השיחה לא נעצרת, והילד מפתח את הדמיון (וחוש ההומור). אם חשוב לך שהוא כן ידע את התשובות "הנכונות", אפשר בהזדמנות להגיד לו מה שמו הרשמי של הפרח שאתם כיניתם "הפרח החמוד שאוהב פרפרים". לגבי כיתה א' - יש לך עוד איזה שנתיים לחשוב על זה, אז אני לא הייתי מטרידה את עצמי עכשו בנושא. חכי, אולי בשנה הקרובה הוא יפתח הרבה בטחון עצמי?
 

שרוֹן

New member
הלכתי להביא מהבויידעם

את השאלה הראשונה שלי כאן
אין לי מה להוסיף על התשובות שקיבלת. תמיד תדעי שאנחנו פה כדי לחפש תשובות לשאלות ה"למה" וה"איך" (ראי מחקרי איך עושה גמל, וכמה גרעינים יש בתפוח). מנצלש"ת: מישהו יודע מה אוכלים קיפודים?
 

לאה_מ

New member
למיטב ידיעתי קיפודים אוכלים חרקים

וזוחלים (גם נחשים, ואפילו ארסיים), אבל גם ירק. וקיפודים ספרותיים אוכלים תותים
 

הילהל

New member
וגם אוכל של חתולים...

פעם מצאנו קיפוד בחצר השירות של ההורים שלי. שזלל לחתולה שלהם את האוכל, לא לפני שאכל את דרכו דרך קופסת הקרטון.
 

שרוֹן

New member
תודה, באמת תהיתי,

כי הוא גם מרגיש כמו מכרסם (הוא לא, אני מניחה..), אבל זכרתי במעורפל עניין עם חרקים. נו , אז הוא כמונו, קרנבור, שאוכל גם קצת ירקות בשביל העיכול.
 

אפרתש

New member
גם שלי מאד מתעניינת ב"מי אוכל מה"

החל ממה אוכלים סוסים, דרך שבלולים ונמלים, ועד מה אוכלים חיידקים.
 

maya100

New member
חיידקים? כמובן, את מה שנשאר בשיניים

או זה לפחות מה שאנחנו מספרים לאביגיל...
 

kokopeli 1

New member
ומה עם השאלה

לקריום ובקטוס גם יש קריוס ובקטוס בשיניים שלהם?
 

דסי אשר

New member
בספר "חוד קיפוד" כתוב, בעצם,שהקיפוד

אוכל הכל: חוד הקיפוד היה רעב מאד מן הבוקר ועד הליל היה הולך ומחפש אוכל, וכאשר לא מצא דבר, נתן קולו בשיר: אני קיפוד קטן, קוראים לי חוד קיפוד, ביום וגם בליל, אני רעב מאד. והוא מוצא גרעינים, הציפור מסלקת אותו, כי הם שלה, והוא מוצא עצם, הכלב מסלק אותו, דג- החתול מסלק. גזר- ניחשתם !. תפוחי אדמה? האיכר. כרוב ירוק ורענן- החמור. ואז פוגש בילדה חמודה, ששואלת לשלומו, שומעת את "הפירסומת" ומביאה לו חלב עם פירורי לחם... הספר, להיט אצלנו. ההמלצה של בני הבכור- הוקרא בטיול של חוגי סיור, לאור המדורה. וכאשר היה לי קיפוד אמיתי, ושאלתי את בני "המומחה"- מה אוכל קיפוד- הפנה אותי לספר "חוד הקיפוד"= הכל!!! דסי
 

yossi123

New member
אין לי תשובות ,

אבל בפגישותי עם תלמידים מאוד סקרנים שלא מקבלים תשובות במערכת החינוך נוצרים הרבה תיסכולים, לכן אולי כדאי לרשום אותו לחוג/ פעילות שבה תהיה לו במה לשאול וגם לקבל תשובות גם אם זה רק לזמן מסויים. לי היה מאוד נעים שאבא שלי ידע לענות לי על כל השאלות, וגם כי הכשירו אותי לקרוא ספרים ולשוחח עם אנשים כדי למצוא את התשובות. כשאבא שלי נפטר, נוצר לי חור ענק!! מזל שאחי יכול לגבות מידי פעם... בהצלחה
 

ענתש

New member
כוכביתי - איזה שאלות קשות יש לך...

ואיזה ילד מקסים. מסכימה לגמרי עם כל מי שאמרה שללמד אותו לחפש תשובות זו הדרך. אף אחד לא צריך לדעת הכל ועצובלי לקרוא את התסכול שלך מזה שאת לא מצליחה לענות. מורה טוב (ובנושא הזה את על תקן מורה) הוא מורה שיודע לעודד סקרנות וללמד את הילד למצוא את התשובות ולאו דווקא יודע לענות על כל שאלה -זה כמו שאומרים שעדיף ללמד מישהו לדוג מלתת לו דגים לאכול. וחוץ מזה טוב שעידן ילמד שגם אמא לא יודעת הכל - יש בזה משהו מאד משחרר כי במיוחד לילדים סקרניים מאד זה נותן לגיטימציה שגם לא להבין ולא לדעת זה בסדר. כי במוקדם או במאוחר הוא יגלה את התוצאה הבלתי נמנעת של חיפוש מידע... שלא תמיד יש תשובות לכל השאלות. שבסוף תמיד תמצא שאלה אחת או יותר לא פתורות.
 
תודה לכולכן!

תשובות/תגובות לנקודות שהעלתן: לגבי לתת לו כלים ללמידה עצמאית - אני אכן עושה את זה, במיוחד בהקשר של לשאול אנשים אחרים. יש לנו "מומחים" לתחומים מסויימים בקרב החברים וקרובי המשפחה, ובכל פעם שעולה שאלה מתחום התמחותם, אנחנו פונים אליהם. אולי באמת אנסה להרחיב את השיטה ולפנות גם למקורות מידע אחרים, כתובים, במקרים בהם אין לנו "מומחה הבית"
לאה, בנוגע לכיתה א' - הזכרת לי נשכחות. גם אני הגעתי לכיתה א' כשכבר ידעתי לקרוא, וגם מורתי השכילה "לטפל" בכך בדרך יצירתית: בחלק מהשיעורים היא מינתה אותי ל"עוזרת המורה", וברוב השיעורים קיבלתי מטלות שונות. החשש שלי הוא ש"ניפול" על מורה פחות יצירתית ופחות איכפתית, בפרט שבימינו מס' התלמידים בכיתה גבוה באופן משמעותי משהיה בזמננו, מה שמטבע הדברים מאפשר הרבה פחות גמישות עם צרכיו של כל ילד וילד. בקיצור, למרות שיש עוד הרבה זמן, אני עדיין מודאגת... ליאת+ - כל הכבוד על הזיכרון (בשקט בשקט אעדכן בהזדמנות זו, שמאז ששאלתי כאן את השאלה, הוא לא ביקש שוב להכין "פודינג"). בקשר למה שכתבת - מאוד יכול להיות שאת צודקת: עידן אכן "צורך גרויים מאסיבי", ועם כל הקושי שבכך עבורי, אני מקבלת תכונה זו בברכה, ומעדיפה לשלם את מחיר, ושסקרנותו לא תפחת, בטח לא "בגללי". ואגב - יכול להיות שהיפלת לי אסימון לגבי השאלה "מי בנה את הבית?" - אנחנו גרים בבית צמוד קרקע שקומתו השניה היא "מעטפת" - רק הקירות החיצונים והגג בנוים - השאר, חלל ריק לא נגיש. מידי פעם בן-זוגי ואני מדברים על בניית הקומה השניה, ומידי פעם עידן מבקש שניבנה אותה. אולי זה מקור שאלתו? הוא מחפש לנו קבלן? שרון - האמת? לא עלה על דעתי להשתמש בפורום לקבלת תשובות לשאלות ה"למה" וה"איך" (ואם כבר - אז עוד כמה). אבל אם את מזמינה - אשמח להיעזר בשירותכם... בעצם, עידן בטח ישמח לעשות זאת בעצמו, אני אציג לו את האפשרות בפעם הבאה שהוא ישאל שאלה שאין לי מענה עליה. חתולה - במקרה שלנו הוא יודע מצויין לפתח שיחה, וכשהוא שואל שאלה הוא באמת רוצה לדעת את התשובה, ותמיד, תמיד, יש לו שאלות המשך... יוסי - אחד מתחומי העניין של עידן הוא מוסיקה. אנחנו הולכים לחוג מוסיקה שממנו הוא מאוד נהנה, ואכן, כשיש שאלות בתחום במהלך השבוע, שאלות עליהן אני לא יודעת לענות, אנחנו "שומרים" את השאלה ושואלים את המדריך כשפוגשים אותו בחוג. העניין הוא שכאמור תחומי העניין שלו רבים מאוד... ולגבי מה אוכלים קיפודים: גם אני, "משום מה", הייתי מהמרת על תותים...
 
למעלה