....
כמה אדישות וכמה בקשות יש בתוך המרחב הצר הזה, אני מכירה את ההרגשה הצפופה הזאת, שאני דחוקה בין מלא אנשים, גם אם לא פיזית, ואין לי אויר לנשימה. קחי לעצמך הפסקה, תפלסי את הדרך החוצה ותהיי עם עצמך. ואם יש לך מצבורים לשחרר, תני להפ לפרוץ, ואל תקמטי את הדפים, גם אם התחרטת. תשמרי אותם איפשהו, אולי יום אחד תעברי עליהם ותראי אותם אחרת. רק תנשמי עמוק, גם בלחות הזאת זה אפשרי. (ועוד מעט סתיו!)
