צעד צעד מן הנאצים תפסעי

[שירה כמים 1959]

צעד צעד מן הנאצים תפסעי בכפות רגליים לא יציבות
האדמה הבוצית לא תעזור, העפר היבש לא יעזור, אבל את
צעד בצעד מן הנאצים תפסעי ושרירי ירכייך ירעדו
את שואלת מתי להתחיל לקרוא לעצמך זקנה? אולי עכשיו? ברגע זה ממש
שהנאצים שוב מנצחים כשהם פולשים לחלומותייך, אבל את לא מוותרת
ברגל זקנה לא יציבה, מעורערת ושמנה ממש כמו שאת, שקופה כמו שזקנתך הביאה עלייך
תלכי מהם

 

[שירה כמים 1959]

כל הנאצים למקומות
דום לעמוד וחיש מהר
להינמס אל תוך האדמה ולא להפריע לשירה
כמים לנזול אל חלומותיה
כמי מעין טהור

 

[שירה כמים 1959]

יה אללה רציתי פעם לבדוק
דיבור משגע דיבור באורגזמה
דיבור משוגע, חיפשתי נקבות
בהרים ללגום מעט מי מעיינות צלולים
חיפשתי מחול. לחולל עם פיות וגמדי יערות,
חיפשתי, שאפתי, נשפתי, גשמים ירדו
סואנים, הופכים עפרות יבשים לאדמות לחות,
משתוקקות
פעם לבדוק
דיבור משגע
דיבור באורגזמה
דיבור משוגע.

 

[שירה כמים 1959]

אני שונאת אותך אני שונאת אותך
פגעת בי פגעת בי
החתול מזדחל להתרפק על חזי
פגעת בי פגעת בי
אני שונאת אות אני שונאת אותך
יש אויר מהמרפסת
בהתכנסות החברתית כולן מחייכות כולן אחלאיות כולן ביחדיות
אני שונאת אותך אני שונאת אותך
פגעת בי פגעת בי
אם הייתי יכולה הייתי
וגם הייתי
והעיקר
אי אז
פעם
בעתיד או בעבר הנשמט
להשתייך

 

[שירה כמים 1959]

להשתייך
ולא ליפול
מהמרפסת
ולא לקפוץ

 

[שירה כמים 1959]

האם יכול
שכל הרעב הזה
כל הרעב העצום היקומי הזה
פתאום ייענה בחיבוק במבט
בדברים הפשוטים של החיים
שכה נפלאו ממני
כה רחקו

 

[שירה כמים 1959]

הלאה ההסטוריה!
תמוגר ההסטוריה לאלתר!
תמוגר הסטוריית המלחמות לאלתר!
תמוגר הסטוריית ההטרוסקסואליות לאלתר!
תמוגר ההסטוריה הלסבית לאלתר!!!
תמוגר כל הסטוריית שחרור וחופש!!!
ימוגר העבר!!!
ימוגר ויוכפש בעפר!!!

ועליו פזרו נא את אפרי לאחר מותי, את אפרי המשתוקק למגע

 

[שירה כמים 1959]

הפרפר הצהוב שרפרף בחצר החי הירוקה סיפר לי
שאלוהים חיה רחוק רחוק מעל העננים
כמו שדימיתי בילדותי
אבל יותר רחוק
ושחללית התפילות מתקשה לחצות את מחסומי הזמן והמרחק
זאת הסיבה שתפילותיי לא נענו עדיין

אבל מייד כשתגיע החללית לאלוהים היא תעשה דברים
היא לא רוצה לראות אותי פצועה וזוחלת
הבטיח הפרפר
על גחונו ילחש רק הנחש
ולא אישה כמוני - אינטליגנטית ומיוחדת את, לאט לי הפרפר
והתעופף

 

[שירה כמים 1959]

כולנו חיים על פיו של הר געש גדול
כולנו מצטננים בגשם רועדים מהקור
כולנו חיים על פיו של הר געש גדול
כולנו מחפשים מטריות

 

[שירה כמים 1959]

אבל יש לזכור שיש מי
שמחזיקים במטריות הפוכות
וחוד המטריות
אלייך מופנה
אלייך
נשמה אבודה ומתחבטת
ויש לזכור ולשים לב
לא להפוך את המטריה שלך גם כן
כי גם את יודעת לפצוע
ואז כואב לך אולי יותר
משכואב לך כאשר הם את חידוד המטריות
לעברייך מפנים
וכל אברייך
בפנים
מתחבטים ורעידת אדמה שטפונית של אוקיינוס
מכסה

 

[פילוסוף רוחני33]

התיאורים הבוטים של כיעור בשיר קצת הרתיעו אותי, אבל ריגשה אותי למדי השורה "את שואלת מתי להתחיל לקרוא לעצמך זקנה".

 

[שירה כמים 1959]

התיאורים הבוטים של כיעור בשיר קצת הרתיעו אותי, אבל ריגשה אותי למדי השורה "את שואלת מתי להתחיל לקרוא לעצמך זקנה".

תוד ה

 

[ציקימינגו1]

לפני שנים כתבתי
גם קיבלתי פרס.
.

מאורות עיניים חלולות ניבטות

כמו היו ארובות כיבשנים

גולגולות חרוכות מעלות עשן

שניתקו משלדים מרוסקי עצם



עמק ארור זרוע פגרי אדם

רוחות רפאים מיללות מכל עבר

נשמות נאספות לטכס עצה

הרעד מטפס לאורך השידרה



נעלים נעלים ערמות שער אדם

מסגרות המשקפים לא יראו מבעדם

הכיבשנים עדין מעלים עשן

והשער הארור "העבודה משחררת"