אני חושבת שהשינוי בהסתכלות על הקהילה
הוא קריטי כאן. במאמר הזכירו מעבר מהסתכלות של נגד לבעד כגורם משמעותי, ולפחות בחוויה שלי, זה גורם השפעה עצום.
הטריגר של הטבעונות שלי היה בכל זאת ההרצאה של גארי יורופסקי, נכון, אבל המוכנות שלי להקליק עליה ולהקשיב התחיל בגילוי (זהירות! עולב), שהילד המגעיל והמקובל מהחטיבה, הפך בבגרותו טבעוני. תכלס, גם גארי נראה הבחור המקובל מהשכבה שהפך טבעוני... הייתי צמחונית, ידעתי שטבעונות זה איזשהו אידאל שאולי אגיע אליו כשאהיה אדם טוב יותר, אבל במחשבה שלי, טבעונות היתה מנת חלקם של אנשי ניו-אייג' תמהוניים וסגפנים, של "אחרים".
על עצמי אעיד שבתקופת הצמחונות שלי נחרדתי מלהכנס לאתר של אנונימוס, מפחד שאותקף באימג'ים של אפרוחים בשקיות זבל. לא הייתי עוצרת אף פעם בדוכן הסברה, כי אינני אוהבת להיות נזופה (גם כשמגיע לי להיות). היום אני רואה באתר של אנונימוס חבר, אבל זו חכמה קטנה בהרבה לשכנע את המשוכנעים. לעומת זאת, כן הייתי מנויית רסס על "טבעויות נהנות יותר" בתקופה הצמחונית שלי. מה זה, אם לא פתח?
בלוגים כמו "טבעוניות נהנות יותר", שנותנים תיאור אמריקאי-שיווקי של "החיים שלי בריאים וקסומים, ואני מצלמת בניקון D90!" עושים המון אימפקט (מבורך וחשוב! למרות הציניות הלכאורית). על חלק מהקהל, אין לי ספק שזה עובד יותר טוב מהפעילות החשובה והמאומצת של פעילי אנונימוס. אורי שביט לא רק מציגה תמונה של חיי קודאק טבעוניים, היא גם חרטה על דגלה לשנות את התדמית החברתית האנטי-נהנתנית של טבעונים, מסעדות וחברים אופנתיים והכל. הבשורה שלה ושל אחרים היא שטבעונים יכולים להיות בורגנים! מהמיינסטרים! אז כן, הרדקור זה לא, אבל בעיניי זה שינוי ענק, שיכול להביא הרבה אנשים פנימה.