"צינור החרא"
צינור החרא ----------- (אזהרה: בכתבה הבאה מופיעה המילה "חרא" 14 פעמים (לא כולל את הכותרת)! ראו הוזהרתם) התפוצץ להם צינור. קורה, נכון? נכון. קורה. התפוצץ צינור. הבעיה היא שמדובר בצינור שמוביל ביוב. הבעיה הנוספת היא שמסתבר שהוא סדוק לאורך 4 קילומטרים. הבעיה האחרונה היא שאם לא ימצא תחליף, ערי המרכז יוצפו בחרא של עצמם. אז מה התחליף? הים. אלא מה? הים הזה מספיק גדול וחזק כדי לספוג כל חרא שנשליך אליו, או לפחות ככה חושבים באיגוד ערים דן. במשך השבועיים הבאים מתכוונים החראות להשליך חרא לים הפתוח, ולהטביע מליון דגים ושוחים תמימים בחרא בורגני משובח. באו אליהם בטענות שהים, גדול ככל שיהיה, לא מסוגל להכיל כל-כך הרבה חרא, ועוד חרא ציוני ומרכזי שכזה זה חרא שלא קל להתמודד איתו, אך הם טענו שלא תהיה בעיה ושפשוט אין פיתרון אחר. כעת נשאלת השאלה: מדוע אין פיתרון אחר? כיצד יתכן שכשצינור ביוב מרכזי שמזרים כל הרבה חרא בתוכו מתפוצץ, אין תכנית ב'? אין תכנית גיבוי? ובכלל, איך הגענו למצב כזה? איך קורה שצינור ביוב מרכזי מתפוצץ מבלי שאיש שם לב? האם המלה "פיקוח" אומרת משהו למישהו? מי שחושב שבעוד שבועיים כשיפסיקו לזרוק את החרא לים, נוכל לחזור לדוג ולהתרחץ, טועה טעות מרה. כי יהיה עלינו לחכות עד שהים יתנקה מעצמו, וזהו תהליך שיכול לקחת שבועות, חודשים או שנים, תלוי בעוצמת החרא שהטילו בו. בנוסף לכך, הנזק לחקלאים הוא משמעותי ביותר, כיוון שאותו חרא נועד להגיע למפעל השפד"ן, שם הופכים אותו למים להשקיה ולדשן להפרייה. בנוסף לזה, ישראל עוברת על אמנת ברצלונה עליה היא חתומה בשפיכת השפכים אל הים, מה ששוב מוכיח שיש למילה שלנו משקל, כובד וריח ברור ביותר. וכל זה רק בגלל שהתשובה הישראלית הממוצעת למצב שמתחרבן היא "מה? איך זה קרה? זה לא אני אשם, זה הוא!" אנא ממכם, האחראים ברשויות השונות, להבא דאגו שתהיה לכם תכנית ב', ושהיא לא תהיה הרס הים והחופים שלנו והצפתם בחרא. תודה. --------- מתוך האתר "אמנות להמונים" - המדור "דוח פוליטי" www.art4all.up.co.il
צינור החרא ----------- (אזהרה: בכתבה הבאה מופיעה המילה "חרא" 14 פעמים (לא כולל את הכותרת)! ראו הוזהרתם) התפוצץ להם צינור. קורה, נכון? נכון. קורה. התפוצץ צינור. הבעיה היא שמדובר בצינור שמוביל ביוב. הבעיה הנוספת היא שמסתבר שהוא סדוק לאורך 4 קילומטרים. הבעיה האחרונה היא שאם לא ימצא תחליף, ערי המרכז יוצפו בחרא של עצמם. אז מה התחליף? הים. אלא מה? הים הזה מספיק גדול וחזק כדי לספוג כל חרא שנשליך אליו, או לפחות ככה חושבים באיגוד ערים דן. במשך השבועיים הבאים מתכוונים החראות להשליך חרא לים הפתוח, ולהטביע מליון דגים ושוחים תמימים בחרא בורגני משובח. באו אליהם בטענות שהים, גדול ככל שיהיה, לא מסוגל להכיל כל-כך הרבה חרא, ועוד חרא ציוני ומרכזי שכזה זה חרא שלא קל להתמודד איתו, אך הם טענו שלא תהיה בעיה ושפשוט אין פיתרון אחר. כעת נשאלת השאלה: מדוע אין פיתרון אחר? כיצד יתכן שכשצינור ביוב מרכזי שמזרים כל הרבה חרא בתוכו מתפוצץ, אין תכנית ב'? אין תכנית גיבוי? ובכלל, איך הגענו למצב כזה? איך קורה שצינור ביוב מרכזי מתפוצץ מבלי שאיש שם לב? האם המלה "פיקוח" אומרת משהו למישהו? מי שחושב שבעוד שבועיים כשיפסיקו לזרוק את החרא לים, נוכל לחזור לדוג ולהתרחץ, טועה טעות מרה. כי יהיה עלינו לחכות עד שהים יתנקה מעצמו, וזהו תהליך שיכול לקחת שבועות, חודשים או שנים, תלוי בעוצמת החרא שהטילו בו. בנוסף לכך, הנזק לחקלאים הוא משמעותי ביותר, כיוון שאותו חרא נועד להגיע למפעל השפד"ן, שם הופכים אותו למים להשקיה ולדשן להפרייה. בנוסף לזה, ישראל עוברת על אמנת ברצלונה עליה היא חתומה בשפיכת השפכים אל הים, מה ששוב מוכיח שיש למילה שלנו משקל, כובד וריח ברור ביותר. וכל זה רק בגלל שהתשובה הישראלית הממוצעת למצב שמתחרבן היא "מה? איך זה קרה? זה לא אני אשם, זה הוא!" אנא ממכם, האחראים ברשויות השונות, להבא דאגו שתהיה לכם תכנית ב', ושהיא לא תהיה הרס הים והחופים שלנו והצפתם בחרא. תודה. --------- מתוך האתר "אמנות להמונים" - המדור "דוח פוליטי" www.art4all.up.co.il