צורות הויכוח של הימין מופרכות להלן
גם אדם שלא בקי באקטואליה הישראלית, יכול להטיל ספק רב באידיאולוגיה הימנית רק מתוך הסתכלות בצורות הויכוח של אנשי הימין, נושאי אידיאולוגיה זו. להלן רשימה של אסטרטגיות ויכוח שמנסיוני ראיתי שאנשי ימין מרבים להשתמש בהן ואשר מטרת כולן היא להציג מציאות מעוותת: 1. הסקה שגויה מהפרט אל הכלל. לדוגמא: אם ישנם ערבים מחבלים, אז כל הערבים מחבלים. למעשה, אין שום הצדקה להכליל על קבוצה שלמה מהתנהגות פרטים בה שכן אין בפרט מספיק מידע ללמד על אוכלוסייתו. וזה במיוחד שבדרך כלל הפרטים שמהם מסיקים על האוכלוסיה הם מעצם הגדרתם פרטים חריגים: כי המסיק לומד עליהם מאמצעי התקשורת - מדיה שבלתי סביר בעליל שתציג אנשים ממוצעים וטיפוסיים לאוכלוסיה. 2. הסקה שגויה מהכלל אל הפרט. לדוגמא: אם בקרב הערבים יש מחבלים רבים ביחס לאוכלוסיות אחרות, אז הסבירות שערבי ספציפי יהיה מחבל היא גבוהה יותר. למעשה, ברמת הפרט ישנם גורמים מתערבים רבים אשר לא מופיעים ברמת הכלל ולכן גם לכלל אין מספיק מידע בשביל לספר על הפרטים בו. למשל, אם הסיכוי של גבר ממוצע להיות אימפוטנט הוא 1/8 (לפי הפרסומת ברדיו), אז הסיכוי של גבר ספציפי שהוא מבוגר, מעשן, בעל בעיות בריאות ומצוי תחת לחץ נפשי להיות אימפוטנט רב בהרבה משיעור האימפוטנטים בכלל האוכלוסיה. הסקה זו פחות חמורה מסעיף 1, אך עדיין אין להתייחס אליה ברצינות. 3. הכפשת מעביר המסר. זה נעשה ע"י גידופים שהמפורסם שבהם הוא "יפה נפש", יחד עם בן דודו "מתחסד" וזה נעשה גם ע"י ייחוס אינטרסים אישיים למעביר המסר: "נו בטח, בית המשפט שמאלני / התקשורת שמאלנית / הוא רק עושה את זה בשביל להיבחר". למעשה, אופיו הטוב או הרע של מעביר המסר כלל לא רלוונטים לנכונות המסר. לתכונותיו האישיות של מעביר המסר אין שום השפעה על נכונות דבריו. אפילו אם הוא ידוע כשקרן פתולוגי זה לא משנה. כשמדובר בהבעת עמדה, יש לשפוט את המסר לגופו ע"פ הרצף הלוגי והתיקוף האמפירי של הדברים. 4. שימוש במלים בעלות רגשות חזקים כדי להצדיק הכל: "בג"צ הורג יהודים", "ישראל מפקירה את בניה", ,"עקירת ישובים קורעת את העם" וכו'. המלים האלה כמובן ריקות ממשמעות בהקשרים הללו, אך הם בעלי אחיזה רגשית חזקה על השומע. הוא לא רוצה להיתפס כ"הורג יהודים", אפילו אם הוא כלל לא כזה, רק מעצם ההאשמה הוא יחשוב פעמיים. 5. הבאת חצי האמת. לדוגמא: כדי להצדיק את הטענה שבית הדין בהאג אנטישמי, אנשי ימין רבים דיברו על כך שכדי להטיב מעט עם חיי הפלשטינאים, בית הדין מוכן להפקיר את חיי היהודים בכך שהוא מתנגד לגדר ההפרדה. למעשה, הסיפור המלא הוא שבית הדין התנגד רק לגדר בשטח הכבוש אך כלל לא התנגד (ואף תמך) בגדר בקו הירוק. זהו למעשה ניסיון להביר רק חלק מהמציאות שנוח להביא אותו, החלק המאשש, תוך העלמה נוחה של החלק המפריך - החלק אשר מראה שהטענה משוללת כל בסיס. במקרה הזה, היה צורך נוסף להעלים את החלק המפריך מחשש שהוא יחשוף את רעות הכיבוש - אלמנט נוסף שעל הימין להסתיר היטב. דוגמא ידועה נוספת: הטיעון "השמאל אוהב ערבים יותר מאשר יהודים" מתקבל מתוך הדאגה של השמאל לסבל של הפלשטינאים, תוך התעלמות מכך שרוב טיעוני השמאל בעד השלום הם למעשה מנומקים כאינטרסים ישראליים. 6. התעלמות מטיעוני נגד או עיוותם. ברמה הפרימיטיבית יותר, הדובר טוען שאינו מסכים לטיעון שהובא כביקורת על דבריו אך לא מנמק את חוסר ההסכמה. לכל היותר, הוא מבטל אותה כ"שטות" או "לא ראוי להתייחסות בכלל" וממשיך הלאה. ברמה היותר מתוחכמת, הדובר נוטל את טיעון הביקורת ומעוות אותו לכדי קריקטורה ואז מבקר את הקריקטורה שהוא המציא. לדוגמא: הטיעון "העוול שנגרם לפלשטינאים ע"י ישראל מעודד את הטרור" מתעוות לטיעון "אז אתה בעצם אומר שצריך לתת פרס לטרור בכך שנהיה נחמדים אל הפלשטינאים." מובן שאין שום קשר בין העיוות למקור: אין שום סיבה להסיק שלהקטין את העוול לפלשטינאים יהווה פרס לטרור, אך לאנשי הימין שיוצרים את העיוות הזה קשה מאד להבין זאת. הרבה פעמים, גם לנסות להעמיד אותם על הקשיים האלה, גורר איי הבנות והמשך העיוותים. 7. שימוש בהפחדה לא מבוססת: "כשצה"ל יעזוב את הרצועה, החמאס ישתלט ותהיה מדינת טרור. יתחילו לירות קטיושות על שדרות/אשקלון/תל אביב." בשם הצורך להיזהר, הימין מנטרל כל טיעון למען התקדמות מדינית כלשהי. זה תוך התעלמות מהעובדה שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך ויש להגיע לאיזה שהוא פתרון. ההפחדה הזאת לא מבוססת שכן המציאות בשטח לא מראה שום אינדיקציה להפיכת השטחים למדינת טרור שתהווה איום רב יותר על ישראל ממדינות עוינות אחרות. גם לבנון היא מדינת טרור, אך הנזק שהיא עושה לנו נמוך בהרבה מהנזק שהרשות הפלשטינית עושה כרגע. 8. הבאת "פתרונות" חסרי כל אפשרות ליישום. הדוגמא המתבקשת היא "פתרון" הטרנספר. ישנה תורה שלמה על איך לטרנספר את הערבים, אך התורה הזאת מתעלמת מאי האפשרות הפיזית ליישמה בלא שפיכות דמים ושלא תסתיים בהתערבות בינלאומית מאסיבית אשר תכפה עלנו הסדר כפוי. דוגמא נוספת היא "פתרון" הקנטונים שהציע בעבר בגין ומקבל חיים במצע האיחוד הלאומי - הפתרון שיושם כבר במדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה לעולם לא יעבור בשתיקה ע"י מדינות העולם. הפתרון החביב עלי הוא איום בנשק גרעיני על מדינות העולם שתאיימנה בהתנגדות פעילה לטרנספר. הפתרון הזה מראה את כל החד צדדיות שדיברתי עליו קודם בצורה קיצונית: הפתרון שוכח שגם למדינות האחרות יש נשק גרעיני וע"פ כל מדיניות הרתעה תהיינה מחוייבות להשתמש בו נגדנו אם נשתמש בשלנו נגדן. 9. חיקוי היריב הפוליטי - טריק מעצבן במיוחד: כדי להתנגד לביקורת, איש הימין מציב את אותה ביקורת מול יריבו. הדוגמא הטובה ביותר תהיה, אם כתגובה להודעה הזאת, אחד מאנשי הימין בפורום יכתוב תגובה שכותרתה "צורות הויכוח של השמאל מופרכות להלן" אשר בה הוא ינסה לחקות אותי בכתיבת סעיפים דומים לאלה שאני כתבתי תוך החלפת המילה "ימין" במילה "שמאל". למרות שהטריק חסר כל תוקף, הוא יוצר את הרושם של "טול קורה מבין עיניך" - מה שפוגע בבטחונו העצמי של המבקר. הטריק הזה אינו הוגן ולא שופך אור חיובי על מבצעו כי היענות אמיתית לטיעוני ביקורת צריכה להתאפיין בהפרכת הטיעונים עצמם ולא בהשלכתם חזרה אל הדובר. 10. שימוש במקורות מידע בעלי סמכות אך חסרי מהימנות. לדוגמא: "השטחים הם חלק ממדינת ישראל כי כך היה כתוב בתנ"ך". 11. חזרה על אותם טיעונים: הטריק הפרימיטיבי ביותר, אך הוא עובד, לפחות הדובר משתכנע: אמירת אותם דברים שוב ושוב ברמה שטחית של ססמאות. סוד ההצלחה הוא בשעמום המבקר: בשלב מסויים נמאס למבקרי הטיעונים לחזור שוב ושוב על אותן הפרכות והם כבר מניחים לדובר לומר את כל אשר עולה על רוחו. טריק נפוץ במיוחד בפורומים באקטואליה. אם אני אזכר בצורות ויכוח נוספות ששמתי לב אליהן, אביא גם אותן בעתיד.
גם אדם שלא בקי באקטואליה הישראלית, יכול להטיל ספק רב באידיאולוגיה הימנית רק מתוך הסתכלות בצורות הויכוח של אנשי הימין, נושאי אידיאולוגיה זו. להלן רשימה של אסטרטגיות ויכוח שמנסיוני ראיתי שאנשי ימין מרבים להשתמש בהן ואשר מטרת כולן היא להציג מציאות מעוותת: 1. הסקה שגויה מהפרט אל הכלל. לדוגמא: אם ישנם ערבים מחבלים, אז כל הערבים מחבלים. למעשה, אין שום הצדקה להכליל על קבוצה שלמה מהתנהגות פרטים בה שכן אין בפרט מספיק מידע ללמד על אוכלוסייתו. וזה במיוחד שבדרך כלל הפרטים שמהם מסיקים על האוכלוסיה הם מעצם הגדרתם פרטים חריגים: כי המסיק לומד עליהם מאמצעי התקשורת - מדיה שבלתי סביר בעליל שתציג אנשים ממוצעים וטיפוסיים לאוכלוסיה. 2. הסקה שגויה מהכלל אל הפרט. לדוגמא: אם בקרב הערבים יש מחבלים רבים ביחס לאוכלוסיות אחרות, אז הסבירות שערבי ספציפי יהיה מחבל היא גבוהה יותר. למעשה, ברמת הפרט ישנם גורמים מתערבים רבים אשר לא מופיעים ברמת הכלל ולכן גם לכלל אין מספיק מידע בשביל לספר על הפרטים בו. למשל, אם הסיכוי של גבר ממוצע להיות אימפוטנט הוא 1/8 (לפי הפרסומת ברדיו), אז הסיכוי של גבר ספציפי שהוא מבוגר, מעשן, בעל בעיות בריאות ומצוי תחת לחץ נפשי להיות אימפוטנט רב בהרבה משיעור האימפוטנטים בכלל האוכלוסיה. הסקה זו פחות חמורה מסעיף 1, אך עדיין אין להתייחס אליה ברצינות. 3. הכפשת מעביר המסר. זה נעשה ע"י גידופים שהמפורסם שבהם הוא "יפה נפש", יחד עם בן דודו "מתחסד" וזה נעשה גם ע"י ייחוס אינטרסים אישיים למעביר המסר: "נו בטח, בית המשפט שמאלני / התקשורת שמאלנית / הוא רק עושה את זה בשביל להיבחר". למעשה, אופיו הטוב או הרע של מעביר המסר כלל לא רלוונטים לנכונות המסר. לתכונותיו האישיות של מעביר המסר אין שום השפעה על נכונות דבריו. אפילו אם הוא ידוע כשקרן פתולוגי זה לא משנה. כשמדובר בהבעת עמדה, יש לשפוט את המסר לגופו ע"פ הרצף הלוגי והתיקוף האמפירי של הדברים. 4. שימוש במלים בעלות רגשות חזקים כדי להצדיק הכל: "בג"צ הורג יהודים", "ישראל מפקירה את בניה", ,"עקירת ישובים קורעת את העם" וכו'. המלים האלה כמובן ריקות ממשמעות בהקשרים הללו, אך הם בעלי אחיזה רגשית חזקה על השומע. הוא לא רוצה להיתפס כ"הורג יהודים", אפילו אם הוא כלל לא כזה, רק מעצם ההאשמה הוא יחשוב פעמיים. 5. הבאת חצי האמת. לדוגמא: כדי להצדיק את הטענה שבית הדין בהאג אנטישמי, אנשי ימין רבים דיברו על כך שכדי להטיב מעט עם חיי הפלשטינאים, בית הדין מוכן להפקיר את חיי היהודים בכך שהוא מתנגד לגדר ההפרדה. למעשה, הסיפור המלא הוא שבית הדין התנגד רק לגדר בשטח הכבוש אך כלל לא התנגד (ואף תמך) בגדר בקו הירוק. זהו למעשה ניסיון להביר רק חלק מהמציאות שנוח להביא אותו, החלק המאשש, תוך העלמה נוחה של החלק המפריך - החלק אשר מראה שהטענה משוללת כל בסיס. במקרה הזה, היה צורך נוסף להעלים את החלק המפריך מחשש שהוא יחשוף את רעות הכיבוש - אלמנט נוסף שעל הימין להסתיר היטב. דוגמא ידועה נוספת: הטיעון "השמאל אוהב ערבים יותר מאשר יהודים" מתקבל מתוך הדאגה של השמאל לסבל של הפלשטינאים, תוך התעלמות מכך שרוב טיעוני השמאל בעד השלום הם למעשה מנומקים כאינטרסים ישראליים. 6. התעלמות מטיעוני נגד או עיוותם. ברמה הפרימיטיבית יותר, הדובר טוען שאינו מסכים לטיעון שהובא כביקורת על דבריו אך לא מנמק את חוסר ההסכמה. לכל היותר, הוא מבטל אותה כ"שטות" או "לא ראוי להתייחסות בכלל" וממשיך הלאה. ברמה היותר מתוחכמת, הדובר נוטל את טיעון הביקורת ומעוות אותו לכדי קריקטורה ואז מבקר את הקריקטורה שהוא המציא. לדוגמא: הטיעון "העוול שנגרם לפלשטינאים ע"י ישראל מעודד את הטרור" מתעוות לטיעון "אז אתה בעצם אומר שצריך לתת פרס לטרור בכך שנהיה נחמדים אל הפלשטינאים." מובן שאין שום קשר בין העיוות למקור: אין שום סיבה להסיק שלהקטין את העוול לפלשטינאים יהווה פרס לטרור, אך לאנשי הימין שיוצרים את העיוות הזה קשה מאד להבין זאת. הרבה פעמים, גם לנסות להעמיד אותם על הקשיים האלה, גורר איי הבנות והמשך העיוותים. 7. שימוש בהפחדה לא מבוססת: "כשצה"ל יעזוב את הרצועה, החמאס ישתלט ותהיה מדינת טרור. יתחילו לירות קטיושות על שדרות/אשקלון/תל אביב." בשם הצורך להיזהר, הימין מנטרל כל טיעון למען התקדמות מדינית כלשהי. זה תוך התעלמות מהעובדה שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך ויש להגיע לאיזה שהוא פתרון. ההפחדה הזאת לא מבוססת שכן המציאות בשטח לא מראה שום אינדיקציה להפיכת השטחים למדינת טרור שתהווה איום רב יותר על ישראל ממדינות עוינות אחרות. גם לבנון היא מדינת טרור, אך הנזק שהיא עושה לנו נמוך בהרבה מהנזק שהרשות הפלשטינית עושה כרגע. 8. הבאת "פתרונות" חסרי כל אפשרות ליישום. הדוגמא המתבקשת היא "פתרון" הטרנספר. ישנה תורה שלמה על איך לטרנספר את הערבים, אך התורה הזאת מתעלמת מאי האפשרות הפיזית ליישמה בלא שפיכות דמים ושלא תסתיים בהתערבות בינלאומית מאסיבית אשר תכפה עלנו הסדר כפוי. דוגמא נוספת היא "פתרון" הקנטונים שהציע בעבר בגין ומקבל חיים במצע האיחוד הלאומי - הפתרון שיושם כבר במדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה לעולם לא יעבור בשתיקה ע"י מדינות העולם. הפתרון החביב עלי הוא איום בנשק גרעיני על מדינות העולם שתאיימנה בהתנגדות פעילה לטרנספר. הפתרון הזה מראה את כל החד צדדיות שדיברתי עליו קודם בצורה קיצונית: הפתרון שוכח שגם למדינות האחרות יש נשק גרעיני וע"פ כל מדיניות הרתעה תהיינה מחוייבות להשתמש בו נגדנו אם נשתמש בשלנו נגדן. 9. חיקוי היריב הפוליטי - טריק מעצבן במיוחד: כדי להתנגד לביקורת, איש הימין מציב את אותה ביקורת מול יריבו. הדוגמא הטובה ביותר תהיה, אם כתגובה להודעה הזאת, אחד מאנשי הימין בפורום יכתוב תגובה שכותרתה "צורות הויכוח של השמאל מופרכות להלן" אשר בה הוא ינסה לחקות אותי בכתיבת סעיפים דומים לאלה שאני כתבתי תוך החלפת המילה "ימין" במילה "שמאל". למרות שהטריק חסר כל תוקף, הוא יוצר את הרושם של "טול קורה מבין עיניך" - מה שפוגע בבטחונו העצמי של המבקר. הטריק הזה אינו הוגן ולא שופך אור חיובי על מבצעו כי היענות אמיתית לטיעוני ביקורת צריכה להתאפיין בהפרכת הטיעונים עצמם ולא בהשלכתם חזרה אל הדובר. 10. שימוש במקורות מידע בעלי סמכות אך חסרי מהימנות. לדוגמא: "השטחים הם חלק ממדינת ישראל כי כך היה כתוב בתנ"ך". 11. חזרה על אותם טיעונים: הטריק הפרימיטיבי ביותר, אך הוא עובד, לפחות הדובר משתכנע: אמירת אותם דברים שוב ושוב ברמה שטחית של ססמאות. סוד ההצלחה הוא בשעמום המבקר: בשלב מסויים נמאס למבקרי הטיעונים לחזור שוב ושוב על אותן הפרכות והם כבר מניחים לדובר לומר את כל אשר עולה על רוחו. טריק נפוץ במיוחד בפורומים באקטואליה. אם אני אזכר בצורות ויכוח נוספות ששמתי לב אליהן, אביא גם אותן בעתיד.