צוואתו הרוחנית של אפרים קישון.

[יאיר בן משה]

צוואתו הרוחנית של אפרים קישון.

בתשובה לדברים שנאמרו בשרשור אחר, וגם כערך בפני עצמו. עיקר מאבקו של קישון, היה נגד הבירוקרטיה המפא"יניקית הממארת, מאז "סוס נדנדה", בה נדרש להביא מסמכים המוכיחים שיש לו עדר סוסות בבית, והסוס המיובא הוא למטרות רביה ותועלת למגזר החקלאי, דרך "יד לפה" והשטות בתקיעת האחזויות ועיירות פיתוח באיזורים בהם אין מחלוקת פוליטית ואין תועלת כלכלית, דרך ביקורתו הנוקבת על טרור הוועדים החזקים ושביתות ההסתדרות, המפעלים המסובסדים "אשכולזין" למשל, והתנשאות הקיבוצנים וההתעללות בעולה החדש המזרחי מסעודה וסאלח. קישון הרבה לכתוב נגד תלאות המנגנון המנופח והמבוזבז וסיכם זאת בהומורסקה "תולדות המיות"ר". כאשר תיאר את אותו ארגון שקם בזמן שהתורכים שלטו בארץ "מועצת יהודים ותורכים" (מיות"ר, בר"ת), שנועד לרכוש קרקעות לבתי עלמין מידי התורכים, והארגון מסרב לסיים להתפרק, עם הסתלקות התורכים מארצנו, וכדי להצדיק את המשך קיומו יוצא במבצע "כוס תה לכל פקיד בריטי", והמיות"ר ממשיך לפעול ולהתרחב, וגם סילוק הבריטים מארצנו לא מביא סוף לקיומו אלא הארגון הממאיר ממשיך להתקדם ולהתפתח ולאכול את בשרנו. קישון, כמו סופרים וסטיריקנים אחרים, אכן לא הרבה להגיש חומר "לבנק ההצעות" אך ביקורתו החדה אך האוהבת, החילונית אך היהודית הציונית כל כך, היא כעין זרקור המאיר את הפינות החשוכות והמאפשר את התיקון. "נלחמנו בפקידים, אך נכנענו למספרם העדיף", כך כתב קישון לפני כארבעים שנה. והנה, לאחרונה התבשרנו שסוף כל סוף קם מישהו בארצנו שהחליט לא להכנע לפקידים ולמספרם העדיף, אלא לפעול כדי לצמצם את הפקידות המציקה והמנגנון המסורבל. כמו קישון, גם ההולכים בדרכו עשויים לסבול השמצות מצד התקשורת ומוסתיה, ועשויים להפגע מזלזול והתעלמות המערכת הממוסדת ותומכי "המיות"ר". אך צוואתו הרוחנית של קישון מחזקת ומעודדת, שאולי ברבות השנים ההומור והאהבה יביאו תיקון גם למעללי "י. קונשטטר, וד"ר י. בר ביצוע, ואמיץ דולקינר" מהוועד הפועל של מפלגת ההסתדרות ודומיהם.

 

[דור לוי]

אשמח לדעות נוספות

ברשותך אמתין לפני כתיבת תגובה - אני רוצה לקרוא דעות של גולשים נוספים, בבקשה אל תראה בכך התעלמות. (למען האמת את דעתי כתבתי בעבר במקומות אחרים - אני מבטיח שאם יהיה לי מה להוסיף אעשה זאת לאחר המתנה).

 

[יצחק שדה]

קישון לא מייצג מציאות עכשווית.

ספריו נכתבו מזמן, בעת שלטון מפא"י הישנה והטובה. היום צריך היה לכתוב כך: מעשה באזרח שרצה לעבוד ולהתפרנס בכבוד. עבודות כפיים זה שכר מינימום, ללא נלוות סוציאליות, ותוך תחרות בלתי הוגנת עם עובדים זרים. רו"ח עו"ד ורופאים יש כמו זבל. הייטק זה כבר out. השוק הצבורי די סגור, ולרוב אינו ריווחי. השוק מוצף בסחורה זולה, המונעת מאלפי בעלי מלאכה להתפרנס. מרוב עצבים חטף מחלה, אבל לא אושפז בגלל שאין מיטות בבתי החולים. בקצור, ראה שאין מה לעשות והחליט לרדת לאירופה שממנה נמלט. שם חיבר ספרים על כלכלה סוציאל דמוקרטית והירוויח הרבה כסף. באותו יום התראיין שר האוצר, ודבר על הצלחותיו המדהימות. הערה- זה אותו שר אוצר שאת רכושו עושה מהמגזר הצבורי, ואת הרצאותיו על ימיו בראש במגזר הצבורי, הוא עושה ע"ח משלם המסים.

 

[דור לוי]

דעתי בנושאים שהעלת...

טוב, חיכיתי וזה מה שעלה עד כה... קיויתי שיהיו יותר תשובות. שני נושאים חשובים שאני רוצה להזכיר כתשובה להודעתך. א. מפא"י ושו"ת ב. ביורוקרטיה לעומת דה-רגולציה. א. לעניין מפא"י ושו"ת: (לא אסלח לך שאתה גורם לי להראות כאילו אני מגן על שלטון מפא"י...

) אם כבר מדברים על ספרים, אני חוזר על ההמלצה לקרוא את "מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום." של ביכלר וניצן. אין כרגע בידי נתוני צמיחה הסטוריים, ולכן אתייחס למה שהם כותבים. אאל"ט, על פיהם, למי שמעריך נתוני צמיחה, הצמיחה הממוצעת בתקופת ראשית המדינה עמדה על כ 6% בממוצע. נתון שגם בתקופות הטובות ביותר בעשורים האחרונים לא הגיעו אליו (ולא שהכותבים כ"כ העריכו את שלטון מפא"י...). כדאי לזכור גם שמדובר בתקופה של קליטה מסיבית, בתנאים קשים במצבים שלא היה להם תקדים אמיתי, תוך חילוקי דעות וויכוחים לכל אורך הדרך (למשל, למיטב ידיעתי, דוד בן גוריון שלל את התפיסה של הקמת ערי הפיתוח בכוח, וגרס שהנגב צריך להיות מקום אליו ירצו להגיע האליטות וכך הוא יהפוך לאיזור אטרקטיבי). כמובן שבתקופה של עשייה, יש גם טעויות ומחדלים, בבחינת מי שלא עושה לא טועה... במקרים רבים, יש המייחסים למעשה מסויים (כמו נושא ה DDT והקרנות הגזזת) כוונות יהירות ועליונות, יש הגורסים כי מדובר פשוט בטמטום או בחוסר ידע, ואף פעולה בהתאם למה שהיה ידוע אז. קטונתי מלשפוט בנקודה זו ובנקודות הסטוריות רבות אחרות... נכון, גם אז היו מקורבים, והצ'ופרים זרמו ביניהם כמים, אולם כשאני משווה את המצב אז, למצב העברת הצ'ופרים היום ובייחוד לחלוקת המתנות הנקרא "הפרטה" בדרך בה הוא מתבצע היום (ראה בנק ההצעות לשיטה טובה יותר) אני כבר לא יודע מה יותר גרוע... בייחוד שחלק מהמקורבים של היום, התחילו את דרכם אז. ב. ביורוקרטיה לעומת דה-רגולציה הדיון והסיפור על ביורוקרטיה של מפא"י נועד כדי לצמצם במגבלות שהרשויות מטילות על האזרח ועל הפירמות. וכי מי מאיתנו אוהב שיהיו מגבלות? לכאורה זה רק רע? אבל מגבלות ייתכן שיש להן מטרות חיוביות כמו הסדרת כללים לפעילות החברה-כשהכלכלה היא חלק מהחברה. הרמזור והכיכר הן מגבלות שנועדו להסדיר את התעבורה בצומת סואנת. חוקים האוסרים רצח, ניאוף, גניבה, אונס וכד' נועדו גם הם כדי לשמור עלינו ועל איכות חיינו ומשפחתנו. כנ"ל חוקים שמטרתם לשמור על איכות הסביבה, על איכות המוצרים המסופקים לנו וגם על התחרותיות במחירם. לפעמים, כדי לעמוד על קיום החוקים האלו, יש להקפיד על פרוצדורות מסוימות, כגון חוקי הבנייה. וכאן עולה שאלה מהותית, שאיני מומחה לה ואין לי פתרון פשוט לה, היכן פרוצדורה מסוימת נועדה כדי לשמור עלינו, ומתי היא נועדה לשמור על אינטרסים זרים או זרים למחצה, כמו כוחו של הפקיד, או התעשייה הישראלית לעומת היבוא וכד'. דוגמא מהעבר היא הויכוח שהתנהל לגבי מכון התקנים והתקינה שלו בנוגע לשיטת חיבור שקיות התה. בחו"ל מקובל לחבר את השקית לחוט בסיכת שדכן וויסוצקי משתמשים בפס פלסטי ובדבק המחברו לשקית. התנהל ויכוח, האם התקן שנקבע נועד להגן על ויסוצקי ע"י קביעת הליך ייחודי לישראל שיקשה על היבוא, כפי שטענו היבואנים, או שהתקן נקבע כדי להגן עלינו מפני השפעת החלודה שבמתכת. באופן אישי אני לא בטוח שהשפעת הדבק פחות גרועה על הבריאות... מצד שני הדבק מאפשר שימוש חסכוני יותר בשקיות התה, ע"י הפרדתן לשני חלקים ושימוש בחצי כמות כל פעם. (אגב, מכון התקנים הוא דוגמא נוספת לרעיון חשוב של שמירה על איכות, שנראה שבוצע בצורה מאוד בעייתית). לצערי במקרים רבים, מטרת הלוחצים לדה-רגולציה היא בעצם לפגוע בחוקים שנועדו לשמור עלינו, ובכך לאפשר להם להקטין למשל את עלויות הייצור, על חשבון איכות המוצר או תנאי העובדים בייצורו. דוגמא בולטת אפשר להזכיר את המאבק של שומרי הסביבה כנגד ההצעה להליך מנוון לאישור הקמת תחנות דלק זעירות. לכן כשורה תחתונה הייתי מנסה להפריד בין הביורוקרטיה שהיא כשלעצמה דבר בזוי, לבין הליכים שנועדו לשמור עלינו, ולפעמים מטבעם הם מסרבלים את הפעילות ולא נוחים. כיצד מבדילים בין המצבים - אין לי פתרון ברור אלא רק דוגמאות: עירית רחובות ועירית רמת גן צריכות לקיים +- אותם תהליכים. עירית רחובות ממוקמת בבניין אחד, ועירית רמת גן ממוקמת במספר בניינים מרוחקים. עירית רחובות, לצורך חלק מהאישורים, מטרטרת את האזרח בין פקידים, ובעירית רמת גן הוקצה לנושא פקיד אחד, שתפקידו לבדוק בכל מערכות המחשב ובכל היחידות השונות ולתת את האישור המיוחל מבלי לטרטר את האזרח. דוגמא אפשרית נוספת היא הליך מיחשוב קבלת הראיות לצורך בוררות בתחום נושאי תביעות השיבוב בין חברות הביטוח שהבאת. הייתי מאוד שמח, אם מבין גולשי הפורום היו יכולים להעלות הצעות נוספות לשיפורים כאלו - שיורידו את הסרבול המיותר, ובמקביל ידאגו לשיפור השירות ואיכותו, ולהגנה על האזרח הקטן

 

[יאיר בן משה]

ההפרטה היא הפתרון הנכון.

בעירי מוכת ההטבות והסובסידיה, נהוג להנפיק כרטיסי תושב העיר המאפשרים גריפת הטבות נוספת. לצורך זה הקצתה העיריה משרד ובו שלוש פקידות חמוצות ומנהל חמור סבר ותור ארוך ומתמשך של תושבים ממורמרים, ומערכת "לך ותביא, תמונת פספורט, אישור בנק, תעודה, פתק, חוזה שכירות, חוזה דירה, כתובה וכדומה...". וכמה בניינים משם, התארך תור נוסף, מול משרד מאוכלס היטב נוסף ובו קיבלת מדבקה המאשרת לרכבך לחנות ללא קנסות בשטחי העיר. לימים, כדרך מקומות מסובסדים רבים, גם העירייה המקומית הגיעה לפשיטת רגל, בצר להם ערכו מכרז, והוציאו את מערכת הנפקת כרטיס התושב לידי יזם פרטי שהגיש את ההצעה הרווחית ביותר לעירייה. אתמול ניגשתי להוציא כרטיס תושב, וראה זה פלא, פקידה אחת בלבד, אך מחייכת וחביבה, בחדרון קטן, אין תור, לא צריך להביא תמונה יש מצלמה אוטומטית. הכל ממוחשב, ושמחים לקבל כרטיס אשראי לתשלום חובות ארנונה, - וכמובן שבאותה הזדמנות מקבלים גם את המדבקה השנתית לחניית הרכב. עתה זה נראה כל כך פשוט, וכל כך קל, אך ידידי המכיר את הנושא מבפנים, סיפר לי שכדי ליישם זאת היה צורך להתגבר על וועד מיליטנטי של עובדי עירייה תאבי שררה, ופקידים מאובנים שוחרי מפא"י, מעריצי סטאלין ושונאי ביבי כדי ליישם בשורה זו בעירנו. כל שצריך כדי להביא לייעול המערכת, להקלה על חיינו ולשיפור הכלכלה והחברה הוא לסלק את מורשת הסוציאליזם, להשליך מאיתנו את גישת "המגיע לי" ופשוט לנהוג כיהודים.

 

[דור לוי]

לא מדובר בהפרטה אלא בתהליכי איכות

לא מדובר בהפרטה אלא באימוץ תהליכי איכות וייעול דוגמא יפה נתת, אך היא עוסקת בעצם בייעול תהליכים ובנושאי איכות ולא בהפרטה. אפשר לראות תהליכי ייעול ואיכות בעבודה גם בארגונים ציבוריים/ממשלתיים לדוגמא: העבודה, שלדעתי היא מבורכת, שעושים החברה במחשוב ממשרד האוצר בראשות איציק כהן ובועז דולב. הם מאחדים תהליכי תשתיות מחשוב דומים (כמו רכש ולוגיסטיקה) למערכת אחת, שיכולה לשרת משרדי ממשלה שונים ולשפר את זרימת המידע והשקיפות בין משרדי הממשלה. הדוגמא שנתתי לגבי עירית רמת גן גם היא מייצגת שיפור בתהליך - באילתור כמעט ללא השקעה במיחשוב... ייתכן, שאם העיריות לא היו רצות אחרי הזנב של עצמן למצוא מימון למשכורות ולכיבוי שרפות אחרות, ואם היו קרובות לצלחת כמו במשרד האוצר, היה להן זמן וכסף לחשוב על שיפור תהליכים יסודי יותר. מצד שני, בעיות איכות, חדשנות יצירתיות ושיפור תהליכים יכולות להיות בתחום הציבורי כמו בתחום הפרטי. השבוע ראיתי סרט בערוץ ההסטוריה על התחרות בין חואן טריפ (הבעלים לשעבר של PanAm) והווארד יוז (הבעלים לשעבר של TWA) שתיהן חברות פרטיות. מעבר לתככים ולפוליטיקות, כל אחד מהם בזמנו ייצג בזמנים אחדים מצבים של חזון ויצירתיות ובזמנים אחרים קיבעון מחשבתי. טריפ, היה בעל חזון של הקמת התעופה האזרחית, בהתאם לכך הוא בהדרגה פיתח מטוסים שהגודל,הטווח והמהירות גדלו בהדרגה עם ההתפתחות הטכנולוגית, אבל היו סה"כ "יותר מאותו הדבר". כשהגיע הווארד יוז ל TWA הוא ביצע את השינוי הטכנולוגי שהיה קפיצת מדרגה: הוספת דיחוס וקיבוע של לחץ האויר למטוסים - מה שאפשר להם בבת אחת לטוס הרבה יותר גבוה ולכן גם הרבה יותר מהר. ואז גם הוא נתקע מחשבתית, על מנועי הפרופלר, ולמרות שכבר היה נסיון במטוסי קרב עם מנועי הסילון, הוא סרב לאמץ את הכיוון הזה במטוסי הנוסעים, מה שנתן שוב יתרון לטריפ. יוז גם אחראי לאחד הפלופים הגדולים (תרתי משמע...): פיתוח של מטוס כ"כ גדול שלא היה מסוגל להמריא ולנסוק מעבר לגובה של כ 20 מטר... פשוט היה כבד מדי... אז מי שחושב שפרויקטים גרנדיוזים שנופלים על שטויות אידיוטיות קיימים רק במגזר הציבורי טועה. בהמשך, בגלל הקפריזות שלו וניהול גרוע, יוז הועף מ TWA. טריפ פרש מניהול PanAm בהדרגה. סוף הסיפור הוא שלאחר מספר שנים שתי החברות קרסו ונבלעו בחברות אחרות. זה אפשרי בחברת תעופה, (למרות שישראל כבר נאלצה להשתמש באל-על כחברה "מגויסת" היחידה שטסה לכאן בזמן מלחמות. חברות אחרות בטלו את טיסותיהן. אני לא יודע האם "בהפרטת" אלעל לפחות הנושא הזה טופל - אבל הוא פתיר באמצעות אפשרות לגייס את המטוסים בשעת חירום כפי שקורה לבעלי רכבים מסוגים מסוימים - ומי שמכיר יודע...) אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם מערכת החינוך תקרוס סופית, מערכת המים וכל שאר המוצרים הציבוריים, ואלו שהם מונופול טבעי... יש דברים שאי אפשר להרשות להם לקרוס - כי לפעמים השיקום כ"כ יקר ולא תמיד הוא בכלל אפשרי. לדעתי , נושא (חוסר) האיכות הוא העומד בבסיס העמוק ביותר של המצב במדינה. תרבות ה'סמוך' וה "יהיה בסדר" היא המאפשרת את הקומבינות למיניהן. חוזק הקומבינה כחוזק המעורבים בא. לאנשים קטנים קומבינות קטנות - לגדולים קומבינות גדולות. הקומבינה הגדולה מכולן היא קשר הון-שלטון המתבטאת בין השאר בשיטות ה"הפרטה" הנהוגות היום (שים לב - אני מדגיש - מדובר על ה'איך?' ולא על ה'מה?'). אם נדע לקבוע תהליכי חשיבה ועבודה המושתתים על איכות - שיהיו מסוגלים לעצור את הקומבינות, אז גם נוכל לשפר את הממשל ואת החיים של כולנו במדינה. הייתי מאוד שמח, אם מבין גולשי הפורום היו יכולים להעלות לדיון הצעות לשיפורים כאלו - שיורידו את הסרבול המיותר, ובמקביל ידאגו לשיפור השירות ואיכותו, ולהגנה על האזרח הקטן הצעות טובות יוכנסו לבנק ההצעות.

 

[דור לוי]

לכאורה

ברכות למינוי לתפקיד

לכאורה

אבל זו הזדמנות לאחל

לניצב משנה יפרח דוכובני שמונה השבוע למפקד החדש של מרחב השפלה במשטרה. בראיון איתו במקומון 3+ הוא מספר על תוכניותיו. בין השאר הוא מדבר על שיפור השירות לאזרח, תוך שינוי המינוח מ'אזרח' ל'לקוח', והכול תוך התחשבות במגבלות התקציב הקיימות. למשל, הוא מעוניין לקדם נושאים כמו:

אפשרות להגשת תלונה לשוטר שיגיע אליך או לחילופין ב email או פקס.

סגירת נושאים ישירות בין המשטרה לחברות הביטוח, כך שכאשר האזרח התלונן, האישור על התלונה (שהגיע ב email) יועבר ישירות לחברת הביטוח. בתקווה שלא ייחסם בתוכניותיו זו יכולה להיות הדגמה נוספת לייעול תהליכים המתבצע במוסדות ציבוריים.