פתאום הבנתי..סוגרת מעגל עם עצמי
נראה לי שכבר סיפרתי פעם את המקרה..אבל מעדכנת בהגיגים ומחשבות, באסימון שפתאום נפל לי.
לפני כמעט שנה הייתי בקשר עם בחור. ההכרות נוצרה באירוע של בן משפחה שלי (הוא חבר של אותו בן משפחה,בעל האירוע). אותו בן משפחה אמר שממש מצאתי חן ביעניי אותו בחור ושהוא ישמח לקבל את הטלפון שלי. הסכמתי כי סך הכל הוא היה לטעמי ונראה לי מאוד נחמד. היינו בקשר שלושה חודשים וכל אותם שלושה חודשים שמתי לב שהוא מאוד מאוד קשור לבני הדודים שלו שהם חבריו הטובים ביותר. לא היו לו שום חברים אחרים מלבדם.הוא גם הפגיש בנינו ומעולם לא היה לי חיבור ממשי וחברי איתם. היינו נפגשים איתם ומבלים אבל תמיד הרגשתי לא כל כך שייכת למרות שאני אדם חברותי ותמיד יודעת להסתדר בחבר׳ה. כעבור שלושה חודשים מהקשר, הכל עבר ממצב של כיף ואהבה,רומנטיקה ורצון להיות יחד לסוג של קרירות ועצב. הוא טען שהוא בדיוק מתחיל ללמוד ויש לו לחץ ומבחני קבלה. זה נגמר ללא סגירת מעגל או שיחה נורמלית. אני התאכזבתי כי בכל זאת הכרנו דרך בן משפחה וזה בכל זאת מראה על סוג אחר של רצינות (שזה מה שהוא טען בכל אופן בפני אותו בן משפחה שלי) והרגשתי שמגיע לי קצת יותר יחס ואכפתיות מאשר להתנתק ככה, בצורה לא יפה.
נשארנו חברים בפייסבוק וראיתי שהוא הוציא ויזה והלך לעבוד בחול. אני מרגישה קצת כמו אחת שדרכו עליה. הוא יכל להגיד שהוא טס לחול ולא רוצה קשר או מערכת יחסים. בכל זאת היינו שלושה חודשים במערכת יחסים אינטסיבית וקרובה,גרים קרוב ונפגשים המון,כמעט מדיי יום.
הקלות והזלזול הזה צבטו את ליבי. אני בטוחה במאות אחוזים שזה בא מן אותם החברים,עמם לא היו היחסים קרובים במיוחד. אני יודעת שהוא מושפע מהם, בלי קשר אליי,אלא בכל מצב ודבר בחיים והם אלו שדרדרו אותו להתנהגות כזו. אני יודעת שכל אדם הוא עצמאי ויש לו מחשבות ודעות אבל איכשהו מאמינה שזה כן קשור אליהם,שמסיבה מסיויימת מהתחלה לא התחברו אליי,או שאני אליהם.
בכל זאת הוא טס וגר עם החבורה הזו..ואני ממש בטוחה שזה קשור.
הוא לא חסר לי,וזה לא כואב לי ולא מפריע לי כעת. באותו זמן כן. נזכרתי כי ראיתי תמונות שלו בפייסבוק והחלטתי למחק את הפסקה הזו בחיים. וכמובן למחק אותו מרשימת החברים שלי בפייסבוק. הרגשתי צורך לשתף ולשפוך היות וכבר תמכתם בי בעבר שסיפרתי על הקשר והשתלשלות האירועים ואיך שזה נגמר בעבר.
מוכנה להמשיך הלאה...
נראה לי שכבר סיפרתי פעם את המקרה..אבל מעדכנת בהגיגים ומחשבות, באסימון שפתאום נפל לי.
לפני כמעט שנה הייתי בקשר עם בחור. ההכרות נוצרה באירוע של בן משפחה שלי (הוא חבר של אותו בן משפחה,בעל האירוע). אותו בן משפחה אמר שממש מצאתי חן ביעניי אותו בחור ושהוא ישמח לקבל את הטלפון שלי. הסכמתי כי סך הכל הוא היה לטעמי ונראה לי מאוד נחמד. היינו בקשר שלושה חודשים וכל אותם שלושה חודשים שמתי לב שהוא מאוד מאוד קשור לבני הדודים שלו שהם חבריו הטובים ביותר. לא היו לו שום חברים אחרים מלבדם.הוא גם הפגיש בנינו ומעולם לא היה לי חיבור ממשי וחברי איתם. היינו נפגשים איתם ומבלים אבל תמיד הרגשתי לא כל כך שייכת למרות שאני אדם חברותי ותמיד יודעת להסתדר בחבר׳ה. כעבור שלושה חודשים מהקשר, הכל עבר ממצב של כיף ואהבה,רומנטיקה ורצון להיות יחד לסוג של קרירות ועצב. הוא טען שהוא בדיוק מתחיל ללמוד ויש לו לחץ ומבחני קבלה. זה נגמר ללא סגירת מעגל או שיחה נורמלית. אני התאכזבתי כי בכל זאת הכרנו דרך בן משפחה וזה בכל זאת מראה על סוג אחר של רצינות (שזה מה שהוא טען בכל אופן בפני אותו בן משפחה שלי) והרגשתי שמגיע לי קצת יותר יחס ואכפתיות מאשר להתנתק ככה, בצורה לא יפה.
נשארנו חברים בפייסבוק וראיתי שהוא הוציא ויזה והלך לעבוד בחול. אני מרגישה קצת כמו אחת שדרכו עליה. הוא יכל להגיד שהוא טס לחול ולא רוצה קשר או מערכת יחסים. בכל זאת היינו שלושה חודשים במערכת יחסים אינטסיבית וקרובה,גרים קרוב ונפגשים המון,כמעט מדיי יום.
הקלות והזלזול הזה צבטו את ליבי. אני בטוחה במאות אחוזים שזה בא מן אותם החברים,עמם לא היו היחסים קרובים במיוחד. אני יודעת שהוא מושפע מהם, בלי קשר אליי,אלא בכל מצב ודבר בחיים והם אלו שדרדרו אותו להתנהגות כזו. אני יודעת שכל אדם הוא עצמאי ויש לו מחשבות ודעות אבל איכשהו מאמינה שזה כן קשור אליהם,שמסיבה מסיויימת מהתחלה לא התחברו אליי,או שאני אליהם.
בכל זאת הוא טס וגר עם החבורה הזו..ואני ממש בטוחה שזה קשור.
הוא לא חסר לי,וזה לא כואב לי ולא מפריע לי כעת. באותו זמן כן. נזכרתי כי ראיתי תמונות שלו בפייסבוק והחלטתי למחק את הפסקה הזו בחיים. וכמובן למחק אותו מרשימת החברים שלי בפייסבוק. הרגשתי צורך לשתף ולשפוך היות וכבר תמכתם בי בעבר שסיפרתי על הקשר והשתלשלות האירועים ואיך שזה נגמר בעבר.
מוכנה להמשיך הלאה...