פתאום בגיל 30 שמתי לב
שאני חריגה
עד גיל 4 הייתי אוכלת ה-כ-ל ואז בגיל 4 משהו השתבש.. אני מאוד בררנית באוכל. אם יש משהו שאני ממש לא אוהבת זה ללכת לארוחות אצל משפחה "רחוקה" או אצל אנשים שלא מכירים אותי טוב (במשפחה שלי מכירים אותי מתמיד ויודעים על הסטייה שלי). אני אוכלת כל יום בצהרים שניצל וצ'יפס (וכל יום במשך ה 26 שנים הללו אני שמחה מחדש שמגיע הצהריים ויש לי שניצל וצ'יפס למרות שלפעמים אני מגוונת עם פתיתים או אורז). לארוחת ערב אני יכולה לאכול טוסט עם גבינה צהובה (מותכת), חביתה, מלוואח או טונה.. לארוחת בוקר זה שוקו ועוגיות. אני לא אוכלת שום סוג של רוטב ואני אוהבת הכל יבש או כמו שבעלי אומר "חנק"..שלא נדבר על פירות וירקות חשבתי שזה יחלוף עם השנים אבל אני עדיין ככה.. הבעיה היא שלפעמים אני רואה אנשים אוכלים משהו ואני אומרת "ואי איך בא לי" אבל רק מהמחשבה שאני צריכה להכניס את זה לפה שלי אני יכולה להקיא
מה עושים? איזו בחורה מוזרה אני.. (ואם אתם שואלים אתם עצמכם, אני עושה בדיקות דם כל הזמן והכל תקין)
שאני חריגה
עד גיל 4 הייתי אוכלת ה-כ-ל ואז בגיל 4 משהו השתבש.. אני מאוד בררנית באוכל. אם יש משהו שאני ממש לא אוהבת זה ללכת לארוחות אצל משפחה "רחוקה" או אצל אנשים שלא מכירים אותי טוב (במשפחה שלי מכירים אותי מתמיד ויודעים על הסטייה שלי). אני אוכלת כל יום בצהרים שניצל וצ'יפס (וכל יום במשך ה 26 שנים הללו אני שמחה מחדש שמגיע הצהריים ויש לי שניצל וצ'יפס למרות שלפעמים אני מגוונת עם פתיתים או אורז). לארוחת ערב אני יכולה לאכול טוסט עם גבינה צהובה (מותכת), חביתה, מלוואח או טונה.. לארוחת בוקר זה שוקו ועוגיות. אני לא אוכלת שום סוג של רוטב ואני אוהבת הכל יבש או כמו שבעלי אומר "חנק"..שלא נדבר על פירות וירקות חשבתי שזה יחלוף עם השנים אבל אני עדיין ככה.. הבעיה היא שלפעמים אני רואה אנשים אוכלים משהו ואני אומרת "ואי איך בא לי" אבל רק מהמחשבה שאני צריכה להכניס את זה לפה שלי אני יכולה להקיא
