פשוט שוקעת......
לא רוצה להגמר לי היום הזה... לא מצליחה להרדם. הכאב ראש הקבוע. היה לי יום מדאיג. עד הצהריים הכל היה בסדר, דיפרסיה שיגרתית.... אבל הרגשתי טוב יותר. רק בזכותכם. חשבתי שאני הולכת לצאת מזה ושתחושת האובדן הולכת ונעלמת. או אולי היה זה רק אוטוסוגסטיה. תיאבון כמובן שלא היה לי ורק רציתי לנוח. אחרי שלמדתי רוב היום אצל חברה, בדרך הביתה עברתי אצל חברה אחרת שלא ראיתי כמה חודשים. היא אמרה שאני לא נראית לה.... ....כשרון המשחק שלי הולך ונעלם... כמה עצוב. כשנפרדתי ממנה לשלום בחיבוק, באופן מביך ביותר נפלתי בזרועותיה שלא מרצון.. לקחו לה כמה שניות להבין שמדובר בעילפון ולא בהשתפכות על מר גורלי... שתי סטירות העירו אותי כשפקחתי את עיני. התייבשתי מסתבר... או מה שזה לא יהיה. אני כבר לא יודעת. משכנעת את עצמי שזה רק השרב שהקשה עלי. איכשהו... שכנעתי גם אותה. אף מילה - השבעתי אותה. וחוץ מזה... זה שום דבר... הוספתי. הזמינה לי מונית. את לא נוהגת עכשיו היא אמרה. יושבת בבית... פתאום קר לי. לא יכולה לחזור לדירה עכשיו. מפחדת לנהוג. ההורים מתקשרים. מודיעים שהם בדרך הביתה- חוזרים מהטיול. יופי להם... מכבה את החימום, שלא יבהלו. נכנסת מהר למיטה לפני שיגיעו, שרק לא יכנסו ויראו אותי ככה. ורק עכשיו... כשעלו לישון, העזתי לצאת. מחר בבוקר, רעננה, אחרי מקלחת, אדביק להם נשיקת בוקר טוב ואחייך חיוך מאושר, אתנצל במתיקות כמה ממהרת אני ללימודים. נדבר בטלפון, אני אצעק בדרכי החוצה. שלפחות לא יביטו בי כשאשקר ואספר איך וכמה ביליתי כשהם לא היו פה... קארן שלכם... כבר לא חזקה, כבר לא חושבת על איך לצאת מזה. פשוט שוקעת.
לא רוצה להגמר לי היום הזה... לא מצליחה להרדם. הכאב ראש הקבוע. היה לי יום מדאיג. עד הצהריים הכל היה בסדר, דיפרסיה שיגרתית.... אבל הרגשתי טוב יותר. רק בזכותכם. חשבתי שאני הולכת לצאת מזה ושתחושת האובדן הולכת ונעלמת. או אולי היה זה רק אוטוסוגסטיה. תיאבון כמובן שלא היה לי ורק רציתי לנוח. אחרי שלמדתי רוב היום אצל חברה, בדרך הביתה עברתי אצל חברה אחרת שלא ראיתי כמה חודשים. היא אמרה שאני לא נראית לה.... ....כשרון המשחק שלי הולך ונעלם... כמה עצוב. כשנפרדתי ממנה לשלום בחיבוק, באופן מביך ביותר נפלתי בזרועותיה שלא מרצון.. לקחו לה כמה שניות להבין שמדובר בעילפון ולא בהשתפכות על מר גורלי... שתי סטירות העירו אותי כשפקחתי את עיני. התייבשתי מסתבר... או מה שזה לא יהיה. אני כבר לא יודעת. משכנעת את עצמי שזה רק השרב שהקשה עלי. איכשהו... שכנעתי גם אותה. אף מילה - השבעתי אותה. וחוץ מזה... זה שום דבר... הוספתי. הזמינה לי מונית. את לא נוהגת עכשיו היא אמרה. יושבת בבית... פתאום קר לי. לא יכולה לחזור לדירה עכשיו. מפחדת לנהוג. ההורים מתקשרים. מודיעים שהם בדרך הביתה- חוזרים מהטיול. יופי להם... מכבה את החימום, שלא יבהלו. נכנסת מהר למיטה לפני שיגיעו, שרק לא יכנסו ויראו אותי ככה. ורק עכשיו... כשעלו לישון, העזתי לצאת. מחר בבוקר, רעננה, אחרי מקלחת, אדביק להם נשיקת בוקר טוב ואחייך חיוך מאושר, אתנצל במתיקות כמה ממהרת אני ללימודים. נדבר בטלפון, אני אצעק בדרכי החוצה. שלפחות לא יביטו בי כשאשקר ואספר איך וכמה ביליתי כשהם לא היו פה... קארן שלכם... כבר לא חזקה, כבר לא חושבת על איך לצאת מזה. פשוט שוקעת.