פרשת "שופטים":
בס"ד
"כי השוחד יעוור עיני חכמים "
התורה אינה מסתפקת כאן בעצם האיסור על השוחד, אלא מוסיפה ומבארת את הטעם- "כי השוחד יעוור וכו'". ומכאן לכאורה קשה על דברי הגמרא במסכת סנהדרין, שם מובאת מימרא של ר' יצחק, שממנה משתמע, שבכל התורה ישנם רק שני ציוויים שנתגלה טעמם- הציווי על המלך לא להרבות נשים, והציווי על המלך לא להרבות סוסים, ולא נמנה שם איסור השוחד [ר' יצחק שם אומר, שבכל התורה כולה לא נתגלה טעם המצוות, חוץ משתי מצוות, שנתגלה טעמן, ומשום כך נכשל שלמה המלך, כי חשב שהטעם אינו חל לגביו. וזו לשון הגמרא "ואמר ר' יצחק, מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן, נכשל בהן גדול העולם (=שלמה המלך): כתיב 'לא ירבה לו נשים' (=איסור על המלך להרבות נשים כדי שלא יטו את לבבו, כמבואר בהמשך הפרשה), אמר שלמה, אני ארבה ולא אסור, וכתיב 'ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו. וכתיב 'לא ירבה לו סוסים' (=איסור על המלך להרבות סוסים, פן יפנה למצרים לשם כך וישיב את העם, כמבואר בהמשך הפרשה), ואמר שלמה, אני ארבה ולא אשיב, וכתיב 'ותצא מרכבה מצרים'"].
ליקוטי יהודה מתרץ כך את הדברים: המיוחד בשני המקראות שהובאו בגמרא בסנהדרין הוא, שהתורה נתנה בהן טעם באופן שיכול להכשיל את האדם, שיתפתה לומר, כי טעם זה נכון במקרה של אנשים רגילים, אך לא באדם חכם כמוהו (כפי שאכן אירע לשלמה המלך, כמתואר שם וכמוסבר לעיל); אך ביחס לשוחד, לא שייך לומר "אני חכם ולא אכשל", שהרי התורה מעידה בפירוש "כי השוחד יעוור עיני חכמים".
"לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם"
שופט רוסי אמר לרבה של בריסק, הגאון רבי יושע בר זצ"ל: "גדולה מעלתם של חקינו מחקי ישראל. טל, למשל, את החוק נגד שחד. על פי חקינו, משנודע שאחד השופטים לקח שחד, אנו מענישים גם את הנותן וגם את המקבל. ועל פי חוקיכם, רק הדין לבדו מוזהר על איסור לקיחת שוחד, ואילו על מתן שוחד אין איסור כלל".
מובן ששאלתו של השופט הרוסי נבעה מאי ידיעתו, שנותן השוחד עובר על איסור "ולפני עור לא תתן מכשול", אך רבה של בריסק היה צריך להשיב כסיל כאיוולתו, ולפיכך הגיב:
"אדרבה, על ידי כך דווקא החוק שלנו מרתיע יותר! על פי חוקיכם, אין לו לשופט לחשוש משום דבר. הוא סמוך ובטוח, שהנותן לא יגלה זאת לאיש, שאם יגלה הרי אף הוא יהיה צפוי לעונש חמור, ואילו על פי חוקי ישראל, תמיד יחשוש השופט שמא יבוא הנותן, שעליו אין כל איסור, ויגלה את הסוד ברבים"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
בס"ד
"כי השוחד יעוור עיני חכמים "
התורה אינה מסתפקת כאן בעצם האיסור על השוחד, אלא מוסיפה ומבארת את הטעם- "כי השוחד יעוור וכו'". ומכאן לכאורה קשה על דברי הגמרא במסכת סנהדרין, שם מובאת מימרא של ר' יצחק, שממנה משתמע, שבכל התורה ישנם רק שני ציוויים שנתגלה טעמם- הציווי על המלך לא להרבות נשים, והציווי על המלך לא להרבות סוסים, ולא נמנה שם איסור השוחד [ר' יצחק שם אומר, שבכל התורה כולה לא נתגלה טעם המצוות, חוץ משתי מצוות, שנתגלה טעמן, ומשום כך נכשל שלמה המלך, כי חשב שהטעם אינו חל לגביו. וזו לשון הגמרא "ואמר ר' יצחק, מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן, נכשל בהן גדול העולם (=שלמה המלך): כתיב 'לא ירבה לו נשים' (=איסור על המלך להרבות נשים כדי שלא יטו את לבבו, כמבואר בהמשך הפרשה), אמר שלמה, אני ארבה ולא אסור, וכתיב 'ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו. וכתיב 'לא ירבה לו סוסים' (=איסור על המלך להרבות סוסים, פן יפנה למצרים לשם כך וישיב את העם, כמבואר בהמשך הפרשה), ואמר שלמה, אני ארבה ולא אשיב, וכתיב 'ותצא מרכבה מצרים'"].
ליקוטי יהודה מתרץ כך את הדברים: המיוחד בשני המקראות שהובאו בגמרא בסנהדרין הוא, שהתורה נתנה בהן טעם באופן שיכול להכשיל את האדם, שיתפתה לומר, כי טעם זה נכון במקרה של אנשים רגילים, אך לא באדם חכם כמוהו (כפי שאכן אירע לשלמה המלך, כמתואר שם וכמוסבר לעיל); אך ביחס לשוחד, לא שייך לומר "אני חכם ולא אכשל", שהרי התורה מעידה בפירוש "כי השוחד יעוור עיני חכמים".
"לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם"
שופט רוסי אמר לרבה של בריסק, הגאון רבי יושע בר זצ"ל: "גדולה מעלתם של חקינו מחקי ישראל. טל, למשל, את החוק נגד שחד. על פי חקינו, משנודע שאחד השופטים לקח שחד, אנו מענישים גם את הנותן וגם את המקבל. ועל פי חוקיכם, רק הדין לבדו מוזהר על איסור לקיחת שוחד, ואילו על מתן שוחד אין איסור כלל".
מובן ששאלתו של השופט הרוסי נבעה מאי ידיעתו, שנותן השוחד עובר על איסור "ולפני עור לא תתן מכשול", אך רבה של בריסק היה צריך להשיב כסיל כאיוולתו, ולפיכך הגיב:
"אדרבה, על ידי כך דווקא החוק שלנו מרתיע יותר! על פי חוקיכם, אין לו לשופט לחשוש משום דבר. הוא סמוך ובטוח, שהנותן לא יגלה זאת לאיש, שאם יגלה הרי אף הוא יהיה צפוי לעונש חמור, ואילו על פי חוקי ישראל, תמיד יחשוש השופט שמא יבוא הנותן, שעליו אין כל איסור, ויגלה את הסוד ברבים"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
