פרשת ויראה
פרשת וירא
" וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח-האהל כחם היום.."
אברהם אבינו היה מכניס אורחים. התנאים המדבריים של הנגב המריצו אותו להושיט עזרה להלך. לעוברים ושבים. לכן ישב בחוץ בחום היום כדי לקבל פני נוודים.
" וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו.."
הוא קיבל את פני האורחים בשמחה ובהתלהבות. רחץ את רגליהם, והכין להם סעודה כיד המלך. המלאכים שבאו אליו לא היו עוברי אורח רגילים. הם באו בשליחות לבשר לו על יצחק שיולד לו, ועל השמדת סדום ועמורה.
אברהם נזעק מיד להגנת הטובים.
" ויאמר האף תספה צדיק עם רשע?"
הוא מנהל משא ומתן עיקש עם ה' כדי לבטל את הגזרה פן יספו בה חפים מפשע.
זו ההתנגדות הראשונה נגד עונש קולקטיבי. למרבה הצער לא נמצאו בסדום אפילו
עשרה צדיקים. הרי ה' כבר ויתר על העונש הקולקטיבי מיד אחרי המבול.
לכן לא נותר מה לעשות רק לחלץ את לוט.
המלאכים מגיעים לבית לוט. הוא מקבל את פניהם בסבר פנים יפות ומכניס אותם לביתו.
האספסוף מתאסף וצר על הבית. הם דורשים להוציא את האורחים כדי לעשות בהם שפתים. לוט מתנגד בחירוף נפש ומציע את בנותיו. הלינץ הגדול נמנע רק בהתערבות ה'.
" ואת-האנשים אשר-פתח הבית היכו בסנורים מקטן ועד גדול.."
הסיפור הזה הוא תמרור אזהרה, כדי לזהות חיידק חברתי מסוכן ואלים. לחיידק הזה קוראים – "אחידות".
חברה אחידה היא חברה חולה. מגוון וריבוי הדעות הם מנגנונים יעילים מאוד, שמגנים על החברה מבפנים, ואילו בחברה אחידה יכולה הרשע לצמוח באין מפריע, כי אין מי שישמיע קול מחאה או התנגדות.
" האחד בא לגור וישפוט שפוט?"
האשמה של לוט היא הזרות. הזרות מסבירה את פשר ההתעללות של אנשי סדום. ה"אנחנו" הקולקטיבי של סדום שונא זרים. בכל חברה יש "אנחנו " ו"הם" , אבל חברה בריאה מצליחה לאזן בין הרצון לשמור על מבנה משותף לבין השאיפה להיפתח להשפעות חיצוניות ולקיים תרבות של מגוון. ואילו חברת רשע היא חברה אחידה, לכן היא שונאת זרים. ( מוכר? לא? )
לוט מזמין את חתניו לצאת יחד עמו, אשתו ובנותיו, כי משחיתים את העיר. הם צוחקים עליו ולא מוכנים לעזוב. ( זה מזכיר לי את היהודים שסירבו להאמין בשואה המתקרבת בזמנו ) אז הוא לוקח את אשתו ובנותיו, בלי להביט אחורה כפי שנצטווה,
ויוצאים לדרך.
העיר סדום וערי הכיכר נחרבים מאחורי גבם. אשת לוט למרות האזהרה פונה אחורה
והופכת לנציב מלח.
" וה' המטיר על-סדום ועל עמרה גפרית ואש.."
לוט ובנותיו מתחבאים במערה מחוץ לאזור הסכנה. בנות לוט חושבות שכל העולם נחרב.
כיצד ימשיכו את הדור? הן משקים את אביהן יין ושוכבות עמו בשכרותו.
כתוצאה מכך באו מואב ועמון.
שוב חוזר הסיפור של אברהם שמבקש משרה אשתו להציג את עצמה בפני אבימלך
כאחותו. שוב אבימלך כשנודע לו האמת מחזיר לו את שרה ומעניק לו רכוש רב.
שרה יולדת את יצחק. בן שמונה ימים עושים לו ברית מילה.
" ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק.."
וכאן מתחיל הסכסוך היהודי ערבי על הירושה. מגרשים את הגר ובנה ישמעאל.
ה' מציל אותם מצימאון המדבר ומבטיח להם פשרה.
" וגם את-בן-האמה לגוי גדול אשימנו, כי זרעך הוא.."
ואמנם ישמעאל נהיה לגוי גדול.
" ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת.."
שוב תקרית עם אבימלך על בארות המים. אברהם חופר באר. הוא נותן 7 כבשים
לאבימלך לאות הסכם על בעלותו על הבאר. אבימלך חוזר לארץ פלשתים . הפרדת כוחות.
מכאן שם המקום באר-שבע.
ה' ממשיך להעמיד את אברהם בניסיון. זה המבחן הסופי על אמונתו הבלתי מעוררת
הוא מצווה עליו להקריב את בנו יצחק. אברהם אינו מהסס ומעלה את יצחק על המזבח.
רק אז נשמעה הקריאה: " אברהם, אברהם אל-תשלח ידך אל-הנער!"
בנושא הזה קיים ויכוח בין חז"ל. מצד אחד שואלים כיצד יתכן שאברהם שהיה מוכן להתעמת עם ה' בעניין העונש הקולקטיבי, שהיה מוכן להגן על צדקתו בכל עת, היה מוכן להקריב את בנו יחידו ללא ערעור? מצד שני מסבירים שאברהם האמין בה' שברגע האחרון יציל את הבן, לכן שחק את המשחק עד הסוף.
אברהם עמד בכל המבחנים, על כן ה' חוזר על כל ההבטחות והברכות.
" וירש זרעך את שער אויביו.."
*
שבת שלום
פרשת וירא
" וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח-האהל כחם היום.."
אברהם אבינו היה מכניס אורחים. התנאים המדבריים של הנגב המריצו אותו להושיט עזרה להלך. לעוברים ושבים. לכן ישב בחוץ בחום היום כדי לקבל פני נוודים.
" וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו.."
הוא קיבל את פני האורחים בשמחה ובהתלהבות. רחץ את רגליהם, והכין להם סעודה כיד המלך. המלאכים שבאו אליו לא היו עוברי אורח רגילים. הם באו בשליחות לבשר לו על יצחק שיולד לו, ועל השמדת סדום ועמורה.
אברהם נזעק מיד להגנת הטובים.
" ויאמר האף תספה צדיק עם רשע?"
הוא מנהל משא ומתן עיקש עם ה' כדי לבטל את הגזרה פן יספו בה חפים מפשע.
זו ההתנגדות הראשונה נגד עונש קולקטיבי. למרבה הצער לא נמצאו בסדום אפילו
עשרה צדיקים. הרי ה' כבר ויתר על העונש הקולקטיבי מיד אחרי המבול.
לכן לא נותר מה לעשות רק לחלץ את לוט.
המלאכים מגיעים לבית לוט. הוא מקבל את פניהם בסבר פנים יפות ומכניס אותם לביתו.
האספסוף מתאסף וצר על הבית. הם דורשים להוציא את האורחים כדי לעשות בהם שפתים. לוט מתנגד בחירוף נפש ומציע את בנותיו. הלינץ הגדול נמנע רק בהתערבות ה'.
" ואת-האנשים אשר-פתח הבית היכו בסנורים מקטן ועד גדול.."
הסיפור הזה הוא תמרור אזהרה, כדי לזהות חיידק חברתי מסוכן ואלים. לחיידק הזה קוראים – "אחידות".
חברה אחידה היא חברה חולה. מגוון וריבוי הדעות הם מנגנונים יעילים מאוד, שמגנים על החברה מבפנים, ואילו בחברה אחידה יכולה הרשע לצמוח באין מפריע, כי אין מי שישמיע קול מחאה או התנגדות.
" האחד בא לגור וישפוט שפוט?"
האשמה של לוט היא הזרות. הזרות מסבירה את פשר ההתעללות של אנשי סדום. ה"אנחנו" הקולקטיבי של סדום שונא זרים. בכל חברה יש "אנחנו " ו"הם" , אבל חברה בריאה מצליחה לאזן בין הרצון לשמור על מבנה משותף לבין השאיפה להיפתח להשפעות חיצוניות ולקיים תרבות של מגוון. ואילו חברת רשע היא חברה אחידה, לכן היא שונאת זרים. ( מוכר? לא? )
לוט מזמין את חתניו לצאת יחד עמו, אשתו ובנותיו, כי משחיתים את העיר. הם צוחקים עליו ולא מוכנים לעזוב. ( זה מזכיר לי את היהודים שסירבו להאמין בשואה המתקרבת בזמנו ) אז הוא לוקח את אשתו ובנותיו, בלי להביט אחורה כפי שנצטווה,
ויוצאים לדרך.
העיר סדום וערי הכיכר נחרבים מאחורי גבם. אשת לוט למרות האזהרה פונה אחורה
והופכת לנציב מלח.
" וה' המטיר על-סדום ועל עמרה גפרית ואש.."
לוט ובנותיו מתחבאים במערה מחוץ לאזור הסכנה. בנות לוט חושבות שכל העולם נחרב.
כיצד ימשיכו את הדור? הן משקים את אביהן יין ושוכבות עמו בשכרותו.
כתוצאה מכך באו מואב ועמון.
שוב חוזר הסיפור של אברהם שמבקש משרה אשתו להציג את עצמה בפני אבימלך
כאחותו. שוב אבימלך כשנודע לו האמת מחזיר לו את שרה ומעניק לו רכוש רב.
שרה יולדת את יצחק. בן שמונה ימים עושים לו ברית מילה.
" ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק.."
וכאן מתחיל הסכסוך היהודי ערבי על הירושה. מגרשים את הגר ובנה ישמעאל.
ה' מציל אותם מצימאון המדבר ומבטיח להם פשרה.
" וגם את-בן-האמה לגוי גדול אשימנו, כי זרעך הוא.."
ואמנם ישמעאל נהיה לגוי גדול.
" ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת.."
שוב תקרית עם אבימלך על בארות המים. אברהם חופר באר. הוא נותן 7 כבשים
לאבימלך לאות הסכם על בעלותו על הבאר. אבימלך חוזר לארץ פלשתים . הפרדת כוחות.
מכאן שם המקום באר-שבע.
ה' ממשיך להעמיד את אברהם בניסיון. זה המבחן הסופי על אמונתו הבלתי מעוררת
הוא מצווה עליו להקריב את בנו יצחק. אברהם אינו מהסס ומעלה את יצחק על המזבח.
רק אז נשמעה הקריאה: " אברהם, אברהם אל-תשלח ידך אל-הנער!"
בנושא הזה קיים ויכוח בין חז"ל. מצד אחד שואלים כיצד יתכן שאברהם שהיה מוכן להתעמת עם ה' בעניין העונש הקולקטיבי, שהיה מוכן להגן על צדקתו בכל עת, היה מוכן להקריב את בנו יחידו ללא ערעור? מצד שני מסבירים שאברהם האמין בה' שברגע האחרון יציל את הבן, לכן שחק את המשחק עד הסוף.
אברהם עמד בכל המבחנים, על כן ה' חוזר על כל ההבטחות והברכות.
" וירש זרעך את שער אויביו.."
*
שבת שלום
