פרשת השבוע "ואתחנן"-שבת "נחמו"
השבת נקראת שבת "נַחֲמוּ" מכיוון שההפטרה מתחילה בפסוק "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יאמַר אֱלהֵיכֶם" (ישעיה מ', א') ובנוסף, זו תמיד הפרשה שנקראת לאחר ט' באב ולאחר חורבן העם זקוק לנחמה. (אקטואלי יותר מתמיד) בפרשת השבוע מוזכרים, בין השאר גם
עשרת הדברות
שמע ישראל אבל אני רוצה להתמקד בפסוקים הראשונים בפרשת השבוע: "וָאֶתְחַנַּן אֶל-ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמר: אֲדנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ אֶת-גָּדְלְךָ וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרתֶךָ: אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנן: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלא שָׁמַע אֵלָי וַיּאמֶר ה' אֵלַי רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג', כ"ג-כ"ו) משה רבינו, המנהיג הענק הזה(במבט סובייקטיבי) מתחנן אל ה' ומבקש בקשה כל כך פשוטה "בבקשה, תן לי להיכנס לארץ ישראל!" תשובת ה' האכזרית(במבט סובייקטיבי) והלא מובנת(במבט קצת יותר אובייקטיבי) "שתוק! כך עלה במחשבה לפניי" (ביטוי לשון אשר לקוח מחז"ל בדיאלוג בין ה' למשה בעניינו של ר' עקיבא) אומנם ה' הסביר למשה בעבר מדוע הוא לא ייכנס לארץ ישראל: "...יַעַן לא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ', י"ב) אבל משה ניצב כעת לפני רגע האמת, לפני הכניסה לארץ ישראל ומשה אינו מאבד תקווה ומזכיר לנו את האימרה של חז"ל "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם, אל יתייאש מן הרחמים" אבל ה' קובע בנחרצות: "רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג', כ"ו) ------------------------------------------------------------ זהו אחד מן המקרים בהם ה' אינו נותן הסבר תוך כדי דיאלוג. האם ה' מתנהג כדיקטטור ומחליט לעשות מה שבא לו מבלי לדפוק חשבון לאף אחד (אז למה רק הפעם ולא תמיד?) או שמא ה' רוצה להסביר לנו במילים פשוטות ש "יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע..." וכנראה שישנם דברים שאנחנו כבני אדם לא מסוגלים להבין וחבל להתאמץ ולהסביר. מה מביניהם נכון?! לאלוהים פתרונים... שבת של נחמה לאלפי אנשים טובים
אשר נעקרו מבתיהם בגלל זהותם היהודית. (במבט אובייקטיבי) ובתקווה כי "וְהָיָה הֶעָקב לְמִישׁוֹר" (ישעיה מ', ד')
השבת נקראת שבת "נַחֲמוּ" מכיוון שההפטרה מתחילה בפסוק "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יאמַר אֱלהֵיכֶם" (ישעיה מ', א') ובנוסף, זו תמיד הפרשה שנקראת לאחר ט' באב ולאחר חורבן העם זקוק לנחמה. (אקטואלי יותר מתמיד) בפרשת השבוע מוזכרים, בין השאר גם
