תודה, מוישלה ../images/Emo141.gif
כאשר השופטים אומרים על עצמם כי הם "לא נדרשו" לחלק מהטענות, זה שהם נותנים פס"ד ארוך כאורך הגלות, על כל 7356 עמודים, אשר, כלשונך, "מנמקים בצורה מעמיקה ורצינית" מדוע הם מקבלים את טענות התביעה. זה לא אומר לי דבר, כי אני רוצה לדעת מדוע הם לא קיבלו את כל טענות ההגנה. שלושת סימני הקריאה שלך הם המחשה של
השימוש המניפולטיבי-דמגוגי בעובדות-אמת, ותו לא,
כי אני הרי לא חולק על מספר העמודים, אלא טוען כי לא הגודל הוא הקובע. פסה"ד סובב בעיקר סביב טענותיו של הצד הזוכה, ולא סביב טענותיו של הצד המפסיד, וזה חמור עוד יותר כאשר הצד המפסיד הוא הנאשם במשפט הפלילי (ולא כל שכן כאשר הוא 5 נאשמים ברצח). אם, לדעת השופטים, בכל הטענות של ההגנה "לא היה ממש" - שייתכבדו נא, יציגו אותן, וישכנעו אותנו מדוע לא היה בהן ממש. שיחשפו את נימוקיהם לאור היום, שהוא, כידוע, חומר-החיטוי הטוב ביותר. שלא ישפטו במחשכים, שלא ישמרו את נימוקיהם בקניפלעך של אהרן ברק, שלא יבואו אלינו כגנבים בלילה. אני צריך לנחש מה היו טענותיהם של הסניגורים? אולי הם הוכיחו שהנאשמים היו, ביום הרצח, עצורים באבו-כביר בגין עבירה אחרת, כך שהם לא יכלו לבצע את הרצח המסויים הזה? יכול להיות שהשורה התחתונה היא הנכונה, והנאשמים האלה אכן רצחו את הנער, אבל גם בהטלת מטבע אפשר, לפעמים, להגיע לתוצאה נכונה. אתה אומר "לא ברורה לי הבקורת של שמחה על פסק הדין", אבל האמת היא שהביקורת ברורה לך, אלא שאתה לא מקבל אותה. "רשלן או מושחת" - אתה אמרת! באשר לדוקודרמה - זה תפקידה: להראות עד אנה אפשר להגיע עם העיקרון שהשופטים רשאים להתעלם ממה שלא נוח להם. אז אל תשוובה את הסבירות באחוזים, אלא ברמה העקרונית. ולעניין איוש הרכבים בבית המשפט העליון, אתה אומר: "בל נשכח שאיוש ההרכבים היום הוא ממוחשב ע"מ למנוע לזות שפתיים שהנשיא בוחר הרכבים ע"מ לקבוע מראש את פסק הדין". אז במאמרי בעניין רצח דני כץ
נתתי את הלינק הזה, ואני מציע שתקרא אותו בעיון, לפני שאתה מבקש ממני לחזור על דברים שכבר אמרתי, כתבתי, ופירסמתי. תתייחס לדברים האלה, ואם עדיין תחלוק עליהם - אני כאן להגן על התיזה. תודה.